איך אמרתי להתראות לשישה ילדים ובעל ונסעתי להגשים חלום בניו יורק

מאז ומתמיד היה לליבי חלום לנסוע לניו יורק ולהסתובב ברחובות מנהטן כמו צעירונת שאין לה דאגות. איך היא ארזה מזוודה ונפרדה בנשיקות מהמשפחה בטור הבא

חלמתי על זה בשנה האחרונה בלי סוף. רק חלמתי. כי להגיד את זה בקול אפילו היה נשמע לי מופרך.

כשאת אימא לילדים, את יודעת בדיוק כמה עבודה את עושה כדי שהבית יתנהל בצורה הכי טובה.

ובכן, החלום שמלווה אותי כבר שנים הוא לטוס לניו יורק!!! ודווקא בחודש של החגים. אנחנו קוראים לזה בחב״ד ״תשרי אצל הרבי״. אומרים שזו הזדמנות לשאוב אנרגיה ושמחה לכל השנה כולה, ומי מאיתנו לא צריך את זה בכמויות?!

אז החלטתי שזהו, אני חייבת לשחרר ולהפסיק לדאוג כל הזמן! ממש כמו בחורה צעירה שהמשימה הכי מאתגרת בלו״ז שלה זה באיזה חנות הכי שווה לפתוח את הבוקר.

אבל גם היה קול קטן נוסף שהרהר וערער אותי. האם אני, כאימא לשישה, בכלל יכולה לחלום על דבר כזה? על נסיעה לבד? לצד השני של העולם? ל-10 ימים?!

כל הזמן חזרתי ואמרתי לעצמי שזה מגיע לי ושאני חייבת את זה אבל מתישהו נפל לי האסימון שזה מגיע גם לילדים שלי. אני מתכוונת שמגיעה להם אימא שמגשימה את החלומות שלה. אימא שיש לה עוד חלומות ורצונות להגשים מלבד האימהות. אין ספק שהמשפחה שלי היא הדבר הכי חשוב בעולם עבורי וכאן אני מרגישה את זה חזק יותר מתמיד, אבל יש בעולם שלי עוד דברים. כמו הנסיעה הזו למשל.

אז לקראת הנסיעה ארגנתי ליעקב ולילדים במדויק את הבית, בגדים ליום-יום, בגדים לשבת, צי בייביסיטרים, טלפונים חשובים, תליתי בריסטול ענק בסלון וציירתי עליו טבלת ייאוש כדי שידעו מתי בדיוק אמא חוזרת ומה התפקיד של כל ילד בבית (תכלס, אם לא הייתי מתקשרת אליהם בווידאו כל שתי דקות, יש מצב שהם בכלל לא היו שמים לב שנסעתי).

נפרדתי מהמשפחה שלי בחיבוקים ונשיקות וגם קצת דמעות. בעיקר מהתרגשות וגעגוע. ארזתי לי תיק קטן כדי שיהיה לי מספיק מקום במזוודה לכל המתנות שהם ביקשו ולקחתי לעצמי טיסת לילה חלומית ישירה לניו יורק עם אל על.

אני זוכרת את עצמי אומרת להם ״אבל כשאמא בחו״ל, לא מתקשרים אליה כל 10 דק׳!״ ועכשיו כשאני פה, כותבת לכם מקומה 34 במלון שלי במנהטן, אני מתגעגעת לילדים וליעקב בטירוף ופתאום הם אלו שמתלוננים עליי, שאני מפריעה להם ומתקשרת יותר מדי.

קשה לעזוב אותם ולהיות רגע עם עצמי. ידעתי שלא יהיה לי קל, 10 ימים בלי המשפחה שלי, אבל באמת הרגשתי שאני חייבת את זה לעצמי. שחשוב גם לדעת לשחרר. ולהשתחרר.

רק כדי שאחזור אליהם מלאת כוחות מחודשים. לפעמים חייבים להתרחק כדי להתקרב.

כל כך כיף לנסוע ובעיקר כל כך כיף לי לחזור. בואו לראות מה עוד עשיתי במנהטן באינסטוש שלי

קטגוריות

תגובה (1)

Avatar