לקראת גיל 45 (השם ישמור) הבטחתי לעצמי שלא משנה כמה אני עייפה, עסוקה או סתם נבלעת בתוך השגרה, אני לוקחת על עצמי יוזמה חדשה של “גירלז נייט אאוט” פעם בשבוע מחוץ לת”א. אני וחברות, נטו חפירות, אוכל קליל ואלכוהול משובח שיצדיק בכלל את זה שהתלבשתי ויצאתי מהבית אחרי 20:00.
לאן הפעם? קבעתי עם ה”ורד’ז” (2 ורדיות) ב-IZIK באבן יהודה. זרקתי על עצמי ג’ינס קצר, חולצה מכופתרת וסניקרס ויצאתי לדרך.
לוקיישן: אזור התעשייה בין המוסכים.
עיצוב & וייב: המקום מאופיין בפשטות בעלת קסם אחר. קול כזה וקליל. לא מתפלצן אך עדיין מצטייר כטרנדי עם טוויסטים בעיצוב, מגוון אלכוהולי מכובד ומוזיקה איכותית שעושה נעים באוזן. המקום קרוי על שמו של אביו של תומר, אחד הבעלים, אייזיק או בעברות שלו איציק - אדם שאהב את החיים והאמין שצריך ליהנות מכל רגע.
כשנכנסים לאייזיק העיניים ישר מתמגנטות לקיר שעיצב האמן “לובקה”. כאשר נפתח המקום הוא ביקש מכל הלקוחות הקבועים להביא עמם פריט ייחודי, וכך הוא בנה קיר מרהיב. מדי פעם, כשהשיחה משעממת, אתה יכול לסקור אותו בעיניך ולגלות עוד פרטים חדשים.
מה שותים: עם האווירה הגיע הרעב. BUT FIRST אלכוהול… קפצתי ראשונה והזמנתי נגרוני ( קמפרי, ורמוט אדום וג’ין. יש מקומות שמוסיפים לו מעט סודה (באיטליה בעיקר, באבן יהודה פחות). הקפדתי שהוא יגיע בכוס נמוכה עם קרח ולא באיזה כוס מתפנפנת שכזו. הורד’ז הזמינו לעצמן קוקטייל בשם SWEET PASSION שהכיל ליקר פסיפלורה, פידג’ לימון תפוזים ונענע, משהו מתוק כזה של בנות.
עיניי המשיכו לסקור את היושבים. זוגות בדייט, מספר שולחנות של בנים/בנות לחוד בקטע של חבר’ה ועוד שולחן ארוך מעורב של חבר’ה מבוגרים ממני. מה שכן - כולם נראו חייכנים ומבסוטים. בטח מקומיים. טווח הגילאים נע בין 30-50.
מה אוכלים: זה היה ברור כשמש ש”איך אני רעבה!!!” יסתכם בהזמנה של מאזט ושני סלטים. כנראה שלב בלתי חולף של נשים.
ראשונה הגיעה הכרובית שחוסלה בדקה ורבע. מאזט של פרחי כרובית אפויים בעשבי תיבול עם טעם חמצמץ כזה של עוד. בגלל שרציתי להשאיר מקום לסלטים התאפקתי.
הזמנו גם סלט פאטוש - ירוקים וירקות מהגינה, בצל סגול, גבינת המאירי וקרעי לחם אפויים, וסלט שרי ארטישוק - ארטישוק א-לה רומנה, צבעים של שרי, זיתי קלמטה, בצל סגול, גבינת פטה ושקדים.
הסלטים היו מעולים! מניסיון עצום עם עולם הסלטים הפרוע זה לא כזה מובן מאליו להוציא סלט טעים לשולחן. יש לי מבחנון במסעדות שלפי הטמפרטורה של הירקות (אני נוגעת בהם בגב ידי) אני יודעת כמה שעות הם עמדו בחושך לבד חתוכים במקרר. הירקות באייזיק נחתכו במקום. הכול היה טעים, טרי ומרענן.
סיימתי את הנגרוני שלי ורגע לפני שהתפתיתי להזמין עוד אחד כקינוח הגיעה המלצרית והדליקה אותי עם מבחר משובח של קינוחים. הורד’ז ואני הסתכלנו אחת על השנייה וידענו שאנחנו הולכות על המוס שוקולד.
נשאר הביס האחרון של המוס. אני קוראת לו ביס פולנייה. זה שאף אחד לא מעז לקחת אותו ומטוב ליבו וחינוך יקי עמוק משאיר אותו לחבריו לשולחן. אם לא הייתי שבעה מכל הירק הזה הייתי בולעת את הביס האחרון בלי למצמץ. אחד המוסים השווים EVER.
רגע לפני שהתקפלנו, בכל זאת נסיעה “ארוכה” לפניי, התנגן לו איזה שיר ישן ברקע ואז זה היכה בי. האייזיק הזכיר לי את “הסוס השיכור” - הבר שבו הייתי שותה עוד לפני שחלמתי על לקום בלילה לילדים… נוסטלגיה זה החיים.
נפרדתי מהורד’ז והן כבר הזמינו את עצמן לדייט נייט הבא וזרקו באוויר כל מיני שמות של מסעדות באזור שלהן שבחיים לא שמעתי עליהן. הבטחתי להן שאקח אותן בחשבון… גדול עליי להתחייב.
כמה שילמנו? 289 ₪ סה”כ (לא כולל שירות)
ראוי לציון: יש במקום מגוון רחב של מנות ראשונות, עיקריות וקינוחים וגם מנות צמחוניות וטבעוניות. אפילו לילדים יש מנות טעימות כמו פיצה.
IZIK
האלה 27, אבן יהודה
09-7904085
כל יום מ-18:00 ועד אחרון הלקוחות
תגובות (2)
איזיק ניפתח במחשבה תחילה עם המון אמוציות ונוסטלגיהאיך ייראה המקום ואיך יקראו לו.
אחלה בלוג. נחכה לדייט השבועי עם הטור שלך. בהצלחה