זהו יום הבוחר – המשלוח שקיבל את מספר המנדטים הגבוה ביותר

אם אתם קוראים שורות אלה, כבר חמישה ימים שאתם נמצאים בשגרה חדשה או סטטית. מה שבטוח זה שכבר לא חדש לכם מי ראש הממשלה שלנו (או אולי כן…) ויום הבוחר לכנסת ה-22 כבר פאסה. אבל טור זה נכתב ביום הבוחר וכולנו התעוררנו עם ביבי ונכון לעכשיו אין לי מושג עם מי נלך לישון.

היי, נעים מאוד, אני לירון ואני מכורה לאקטואליה, חדשות, פושים, טלוויזיה ואייפון עם סוללה שלא יורדת מ-70%. כל דבר שנותן לי את המנה היומית שלי של מה קורה, מה הספין הבא, איזו פרשה הולכת להתפוצץ ובמיוחד הטירוף שהלך פה במדינה - פעמיים בחירות תוך פחות מחצי שנה - זה הפיק מבחינתי.

מה אזמין היום?

אז ברגעים אלו אני מרותקת למסך, מחכה לתוצאות המדגם ואם כבר יש לי עוד ערב בואכה לילה ארוך לפניי, אני הולכת להזמין לי אוכל שווה במיוחד. הפעם אסייתי - המסעדה הוותיקה ואחת השולטות בשוק, ממש כמו ביבי, ג’ירף.

מה שלא יהיה, אני הולכת לסיים את הטור הזה שבעה ועם הידיעה מי הולך להרכיב את הממשלה הבאה (או שלא ממש ונפגש שוב תוך כמה חודשים טובים).

אז בזמן שאני מול ארץ נהדרת, פתחתי את האתר של ג’ירף והתחלתי במשימה. האתר מאוד נוח להזמנות וגם כמו שאני אוהבת, בכל מנה ניתן להוריד מרכיבים ו/או לשנות לפי טעם אישי.

המסעדה מתחייבת להיות פה בין 60-90 דקות שזה לא מעט זמן, במיוחד אחרי שהתרגלנו לזמני הגעה מהירים של וולט (ג’ירף כרגע לא נמצאים שם). אבל, כפי שכבר ציינתי, ערב ארוך מאוד לפניי, כך שאני לא נותנת לזה לבאס אותי.

ומה לגבי האוכל? גם פה הבחירות היו לא קלות בכלל. יש כמה מנות חדשות ולקח לעוזו ולי 20 דקות להחליט אם ללכת על משהו חדש, כמו גנץ, או להישאר עם הישן והמוכר - כל אחד בשלו: ליכוד, עבודה-מרצ.

כמה זמן חיכינו להזמנה? המשלוח הגיע כעבור שעה בדיוק, ארוז בצורה אופטימלית, בצירוף ה”אקסטרות” שביקשנו: בוטנים, חריף ועוד שלל רטבים.

היה לנו טעים?

נתחיל מהראשונות: סלט עוף ומלפפונים (34 שקל) ברוטב סויה, שום ג’ינג’ר, מנה שאני תמיד מזמינה כשאני יושבת במסעדה. גם במשלוח הסלט היה מעולה, טרי, טעים והכי חשוב הגיע עם אקסטרה רוטב שמקפיץ את כל הטעמים שלו. אם היינו צריכים לדרג את המנה בסקאלה מספרית 1-10, כי אחרי הכול אנחנו בערב בחירות ומנדטים, היינו נותנים לה 10 מושלם.

סלט עוף ומלפפונים. צילום: לירון קרניאל
סלט עוף ומלפפונים. צילום: לירון קרניאל

עוד הזמנו זוג גיוזות מאודות (23 שקל) במילוי עוף קצוץ ובצל ירוק, רוטב סויה וג’ינג’ר, כי לא הסכמתי להתחזר על 4 יחידות. המנה הגיע קרה לחלוטין, אבל אין מה להגיד, טעימה. הגיוזה עצמה הייתה מפוצצת בעוף ועשבי תיבול וגם פה הרוטב של המנה בצד משדרג אותה מאוד. המנה קיבלה ציון 7.5. אם המנה הייתה מגיעה חמה או לפחות בטמפרטורה קצת יותר חמימה, היא הייתה מגיעה ל-9 בקלות.

גיוזות מאודות. צילום: לירון קרניאל
גיוזות מאודות. צילום: לירון קרניאל

לעיקריות הזמנו בקר שאוסינג (69 שקל), מנה חדשה שכוללת נתחי פילה בקר, פלפל ירוק, בצל ירוק, למון גראס ופטריות פורטובלו ברוטב על בסיס סויה, שאוסינג ופטריות פורצ’יני המגיעה לצד אורז מאודה. נתחיל מהשורה התחתונה: המנה טובה. מנת חורף מנחמת. אבל יש בה עושר של תיבול ושמן שנותנת הרגשה של עומס בפה. וגם, היא מזכירה מנות אחרות מהתפריט ולא מביאה איזו בשורה לג’ירף, שהיא בהחלט מסעדה שנמצאת בחיינו תקופה ניכרת ורצוי באמת שמדי פעם תגוון במנות חדשות. ציון 6 בלבד.

בקר שאוסינג. צילום: לירון קרניאל
בקר שאוסינג. צילום: לירון קרניאל

עוד הזמנו מנת אטריות אודון טריות (58 שקל) עם פטריות שמפיניון, פורטובלו ושיטאקי עם שמן כמהין, עוד אחת מהמנות המועדפות עליי. עוזו, למשל, מעולם לא טעם אותה ומאוד אהב. שמן הכמהין עושה את כל המנה. היא לא עמוסה מדי, לא כבדה מדי, היא מגיעה במינון המתאים ופשוט לא מאכזבת. בסולם הציונים הענקנו לה 8.

אטריות אודון. צילום: לירון קרניאל
אטריות אודון. צילום: לירון קרניאל

בעיקרון, אני לא אדם של קינוחים, אבל מאחר שמדובר בערב מיוחד של חגיגת דמוקרטיה, החלטתי גם להזמין עוגת ביסקוויטים (29 שקל) שהגיעה בצורה ביתית, טעימה מאוד ומספקת ושווה ציון 9.

עוגת ביסקוויטים. צילום: לירון קרניאל
עוגת ביסקוויטים. צילום: לירון קרניאל

כמה זה עלה? 223 שקל

לסיכום, השעה אוטוטו חצות ואנחנו הרבה אחרי המדגם הלא רשמי, כחולת חדשות כמובן שאשר עד 1:30 בלילה כדי להתקרב כמה שיותר לתוצאות האמת. ובאופן די מצחיק, כפי שהמנדטים נשארו יחסית דומים ושוב תהיה בעייתיות וקושי בהרכבת ממשלה, גם פה ג’ירף נשארת אותה ג’ירף. המשלוח לא אכזב, הרמה נשארה אותה רמה, האוכל ממשיך לעמוד בסטנדרטים כפי שאנחנו מכירים מהעבר. אני הולכת לישון באי ידיעה ואין לי מושג מה יקרה מחר בבוקר. כנראה שגם לא נדע עוד כמה ימים.

מה שכן ברור זה שראש הממשלה יקרא בנימין ושאם אחליט להזמין ג’ירף במקרה של בחירות בפעם השלישית, אדע מה אני מקבלת.

היפנית בצפון השרון שגרמה לי לנסוע לנתניה (ולא לביקור באיקאה)

לימי חמישי יש חך אחר משאר ימות השבוע, הוא יותר סלקטיבי. אז לא לקחתי סיכון והזמנתי שולחן ליוונית, יפנית, צרפתית ואפילו לקפה שכונתי קטן. כשהגיעה שעת השין (אל דאגה ביטלתי את השאר, אני לא מאלה) החלטתי על דייט נייט יפני במסעדת נישי. יאללה נתניה.

לפני שיצאנו, כתבתי למירי הודעה שאני מקווה שהיא דופקת הופעה הערב, כי הבנתי שמדובר באחד המקומות השווים בנתניה ובתור אושיית אופנה מובילה אני מצפה ממנה ללוק הולם. כשהיא נכנסה אליי לאוטו עם נעלי עקב, גופייה נשפכת וז’קט מחויט הבנתי שהיא ואני כנראה רואות את נתניה קצת אחרת.

באופן אישי, כל הביקורים שלי בעיר הסתכמו מאז ומתמיד באיקאה. כן, אני מודה שצר עולמי כעולם קופסת הוופל בלגי ב-15 שקל שאני קונה שם. 25 דקות בווייז למסעדה ויש סיכוי גדול שאפילו נספיק לעצור שם בדרך חזרה.

לוקיישן: נתניה (באור יום רואים שם אפילו את הים)

עיצוב מודרני וצעיר. מסעדת נישי (צילום: יח"צ)
עיצוב מודרני וצעיר. מסעדת נישי (צילום: יח”צ)

עיצוב & וייב:

כיאה למסעדה יפנית מודרנית, העיצוב במקום משלב בתוכו אלמנטים טבעיים כמו עץ ומתכת שמתפרשים על פני חלל צבעוני וגדול. תמונת פסיפס עצומה של דגי קוי בכניסה, צמחים מרחפים בתוך כדורים שקופים וקיר ירוק עם קישוטי במבוק, יוצרים אצלך תחושה שאתה בכלל לא בישראל ובטח שלא בנתניה.

מה שותים: מירי הזמינה קוקטייל עם סלט או בשמו הרשמי “Thai Martini”: בומביי ספייר איסט, מלפפון, קנה סוכר, בזיליקום ואבסינט. אותי הברמן איבד בבזיליקום אז נשארתי נאמנה לנגרוני שלי.

הקהל מאוד מגוון מבחינת גילאים שכן לצד הזוגות הצעירים הרווקים המאוהבים (שחלקו את החשבון… שכחתי שזה קיים) היו גם לא מעט חבר’ה מבוגרים שבאו להנות מאווירה צעירה ותוססת. הבר הוא בהחלט לוקיישן מנצח, שכן המטבח הפתוח שנמצא מאחוריו מכניס עוד קצת עניין לדייט. לצערי זה לא עזר לזוג הנחמד שישב לידנו ושתק כל הערב.

צילום: יח"צ
צילום: יח”צ

מה אוכלים:

כשהברמן סיים לשמוע מה אנחנו לא אוכלות, הוא כבר היה עייף ואמר “טוב, אז אתן לא יכולות לחלוק מנות”. כמובן שהעמדנו אותו על טעותו. אם אנחנו חולקות בגדים - אנחנו גם יכולות לחלוק מנות.

הזמנו: סלט כרובית (42 שקל) - כרובית קצוצה, מלפפון, בזיליקום, נענע כוסברה (בצד) ואגוזי לוז קלויים ברוטב צ’ילי ולמון גראס. סלט טעים ומרענן, ולמרות שחשבנו שהוא קצת קטן, הוא היה מדויק.

סלט כרובית מרענן. צילום: יח"צ
סלט כרובית מרענן. צילום: יח”צ

הזמנו גם מנה מקטגוריית הבאנים, פורטובלו באן (44 שקל) - פטריית פורטובלו בטמפורה, טריאקי מעושן, שעועית תאילנדית, בצל סגול ודייקון. המנה הגיעה עם רוטב הדרים חריף שבהחלט שידרג אותה.

פורטובלו באן. צילום: יח"צ
פורטובלו באן. צילום: יח”צ

עוד הזמנו גיוזה כרוב ותרד (46 שקל) - כיסוני בצק צרובים בחמאה, במילוי כרוב ותרד חלוטים בתיבול ג’ינג’ר ושמן שומשום.  למרות שזו רק צריבה, הטעם של החמאה היה דומיננטי מדי. אולי בווריאציות אחרות זו מנה יותר מוצלחת.

לא יכולנו לסיים את הערב בלי סושי, אז הלכנו על הקליל והמוכר - רול צמחוני ורול בטטה קריספי (24-36 שקל) שהיו חביבים פלוס.

במקום הקינוח שרצינו להזמין מירי ציידה אותי במתכון להורדת שומן בטני: ממיסים 1 כפית קינמון בתוך 1/4 כוס מים רותחים, מוסיפה 3/4 כוס מים פושרים, כפית דבש ולימון סחוט (יש לשתות פעם ביום). אני רק חשבתי לעצמי “כמה חבל שנגמר הבננה קראמבל”.

כמה שילמנו? 304 ₪ סה”כ (לא כולל שירות)

ראוי לציון: יש גם סושי מיוחד, אינספור ראשונות, סלטים מרעננים ואפשרויות לבשר או דגים גם לעיקריות - לצד האפשרויות הצמחוניות.

מסעדת נישי
בן עמי 113, נתניה
א’ - ה, ש’ 23:30 - 12:00
ו’  23:00 - 12:00
09-8788888

 

הו, קפטן, מיי קפטן, למה הלחמנייה מתפרקת?

יום שני. 20:50. מסיימת מקלחת אחרי יום עבודה, אוטוטו מתחיל מאסטר שף, מתיישבת על הספה, נטולת כוחות ורק נותר לי להחליט מה אני מזמינה הערב. פתאום נפתחת הדלת ועידן, אחר החברים הטובים של עוזו, נכנס. “אהלן, נשמה - תעשי טובה זוזי, זוזי לצד השני של הספה.” רגע, מה? ואז עוזו מגיע מהחדר שינה: “אה, אחי. בירה?” אני מסתכלת על שניהם, לא כל כך מבינה מה קרה ואז זה הכה בי, המסרון מעוזו שקיבלתי בצהריים - היום יש משחק של נבחרת ישראל מול סלובניה, מוקדמות היורו. אז תמצאי לך איזה משהו… כמובן שהמסרון הזה ברח לי מהראש והמשחק הזה לא אומר לי כלום, אני רק מבינה שאני יכולה לשכוח ממאסטר שף ולא קבעתי כלום עם אף חברה ומה זה נבדל?! מסתבר שאני נשארת פה. אל אל ישראל!

מה אזמין היום?

עוד הייתי נחמדה ושאלתי אותם מה בא להם להזמין… גם פה הציבו לי עובדה, בלי להתבלבל: פיצה או בשר.    אין סושי, אין סלטים, אין משהו קליל ואין נשנוש. זה צריך להיות משהו במידי שהולך טוב עם בירה.

פלוס, עוזו עדיין עושה לי מצפון שהוא נאלץ לאכול 8 המבורגרים טבעוניים שבוע שעבר - זה עבד לו יופי יופי, נכנסתי לוולט והחלטתי להזמין המבורגר - קפטן.

כמה זמן חיכינו להזמנה? כמו תמיד, וולט מקצוענים לגמרי. הכי נוח, קל ומהיר להזמין דרך האפליקציה, התחייבות הזמנים תמיד מדויקת.  הפעם נאמר לנו שהמשלוח יגיע תוך 40 דקות וכך היה.

תמיד השקיות הארוזות מחביאות איזה סוד. המשלוח מקפטן (צילום: לירון קרניאל)
תמיד השקיות הארוזות מחביאות איזה סוד. המשלוח מקפטן (צילום: לירון קרניאל)

היה לנו טעים?

אני, כצדיקה שמנסה לשמור על המשקל שלי הזמנתי ארוחת חסבורגר (47 שקל) - המבורגר שמוגש ללא לחמנייה מגולגל לו בעלי חסה עם עגבנייה, בצל, חמוצים ורוטב קפטן. נראות: על הפנים. מנה שקשה מאוד להוציא במשלוח ושתראה סבירה ומזמינה, אבל, וזה אבל גדול - טעימה!

הצעת ייעול: לארוז את המנה בהפרדה (חסה וקציצה לחוד) ולתת ללקוח להרכיב לבד. בצד לקחתי הום מייד פרייז , שזה צ’יפס שהוא קצת יותר עבה מצ’יפס רגיל. גם הוא היה טעים, אבל כמו שכל מזמין מקצועי יודע, צ’יפס במשלוח תמיד מגיע עייף ונפול ולא קראנצ’י. הארוחה כוללת גם שתייה, הזמנתי דיאט 7אפ והגיע 7אפ רגיל. ביג מיסטייק, יוג’! במיוחד בעידן בו אתה רוצה להתחזר, אבל לפחות להרגיש שחסכת קלוריות באלמנט אחד פשוט של הארוחה.

טעים אבל קצת עייף. צ'יפס בקפטן (צילום: לירון קרניאל)
טעים אבל קצת עייף. צ’יפס בקפטן (צילום: לירון קרניאל)

עוזו הזמין ארוחת בורגרקראנצ’ (65 שקל) - המבורגר (קציצה כפולה, בתוספת תשלום), פטריית פורטובלו, חסה, עגבנייה, בצל, חמוצים ורוטב קפטן. הפטרייה היתה מטוגנת מדי ובמקום טעם של פטרייה עסיסית, עוזו טען שהוא הרגיש שהוא אוכל שמן מנוע קראנצ’י. הלחמנייה נכנעה למיצי הבשר כמו שביבי נכנע לשרה והכי חשוב - מידת עשיית הקציצה - יבשה.

כתוספת עוזו לקח טבעות בצל בגודל של גלגל ענק, אבל ללא שום טעם מיוחד. סוג של בצל קפוא שהוכנס לשמן חם. פפסי מקס התקבל לפי ההזמנה וללא טעויות.

קציצה יבשה מדי ולחמנייה מתפרקת. קראנצ'בורגר (צילום: לירון קרניאל)
קציצה יבשה מדי ולחמנייה מתפרקת. קראנצ’בורגר (צילום: לירון קרניאל)

עידן הזמין ארוחת סמוקי (69 שקל) - המבורגר, קורנדביף, טבעת בצל, בצל מטוגן, חסה, עגבנייה, חמוצים, רוטב ברביקיו ורוטב קפטן. גם הוא טען שהלחמנייה בעובי דף A4, מתפרקת ולא עומדת בעומס הקציצה עם כל הנלווה אליה. הוא גם ציין את הבעייתיות במידת העשייה שלא קיימת בכלל, אבל סיכם שהיה לו לא רע בכלל. בדומה אליי, גם הוא לקח הום מייד פרייז וגם פה התקבלה שתייה רגילה ולא דיאט. לא נשכח ולא נסלח!

מכיוון שמדובר ב-2 גברים לא קטנים הזמנתי להם גם צ’יקן טנדרס (28 שקל) - נגיסי עוף בציפוי פריך. אז זהו, שגם פה טנדרס לא היה וגם לא פריכות, אלא יותר כדורי חזה עוף שנזרקו לשמן עמוק ונשכחו שם קצת יותר מדי והתוצאה הייתה מבאסת.

צ'יקן טנדרס שומניים מדי (צילום: לירון קרניאל)
צ’יקן טנדרס שומניים מדי (צילום: לירון קרניאל)

כמה זה עלה? 209 שקל

סיכום המשלוח אולי יפתיע אתכם מכיוון שאני לוקחת בחשבון את הניסיון הרב שלי בהזמנות ובמיוחד הזמנות של המבורגרים. זה לא פשוט להוציא ארוחה כזאת במשלוח. דברים נוטים להתפרק ולהתקרר בדרך ולהגיע לא בצורתם המקורית כדי שאלוהי ההמבורגר תכנן שיצאו. לארוחה מול משחק, זה עושה את העבודה. יש פוטנציאל.

אבל בג’ונגל ההמבורגרים, קפטן חייבים לעשות מקצה שיפורים יסודי בכדי שהם יהיו אופציה להזמנה עתידית. אם היינו יכולים לתת כמה טיפים לייעול היינו ממליצים בראש ובראשונה לדאוג למידת עשייה טובה ולא לשחוט  את הקציצה על הגריל, קופסאות יותר עמידות, השקעה בלחמניות יותר עבות, פירוק הקציצות מהלחמנייה, כפי שרבים וגדולים כבר עושים, לפנק יותר ברטבים בצד ולא לטעות בין דיאט לרגיל.

כמו בחורה טיפוסית מול גברים, אכלתי את הראש יתר על המידה וגם הפסדנו במשחק. סך הכול ערב לא רע.

איך בונים עסק מתוק מחלום מתוק?

שלום חנוך שר “אדם קרוב אצל עצמו”. בכל פעם שאני שומעת את השורה הזו אני מחייכת לעצמי ומבינה כמה אני מבורכת, כי גם העסק שלי נולד מצורך אמיתי, הצורך שלי.

לא אדבר איתכם בחידות. רעיון המזווה המתוק התחיל בתחילת ימיי כקונדיטורית וכמורה לקונדיטוריה. ככל שגבר הרצון שלי לעוגות מיוחדות שמהותן יצירה מקורית, חדשנות ושילוב טעמים אחר, כך נסעתי לעיתים תכופות יותר ויותר לתל אביב. שם, בדרומה של העיר, ישבו החנויות המתמחות לכלים ולמוצרי קונדיטוריה. לחנויות הללו יש הרבה זכויות בהתפתחות הקונדיטוריה בארץ, אבל נגישות הן לא היו, בטח לא לסצנת הקונדיטוריה שהחלה לפרוח ולשגשג בפריפריה ובאזורים מרוחקים מהעיר הגדולה.

היום כולם אופים. תוכניות הטלוויזיה שקנו להן אוהדים רבים הפכו את כולנו למאסטר שפים מקומיים המולכים במטבח הביתי. לא די שיהיה לך מיקסר טוב ותנור שאופה מחמאות, צריך גם חומרים. ההיצע בחנויות הסופר אמנם גדול יותר מבעבר, אבל ממש לא מספיק.

החלטתי לעשות מעשה ולהנגיש את החומרים הטובים לכל אותם חובבי אפייה, אופות ביתיות וקונדיטורים מקצועיים שמתחשק להם לקבל את החומרים הטובים, האיכותיים והחדשניים ביותר עד הבית, לא משנה היכן הוא ממוקם. המזווה המתוק מגיע גם לצפון וגם לדרום הרחוק, כי לכולם מגיע ליהנות משפע.

איך בונים עסק מתוק מחלום מתוק?
איך בונים עסק מתוק מחלום מתוק?

קשה לי להסביר לכם כמה זה ממלא אותי באושר מתוק לראות אנשים שנעזרים בשירותים שמציע המזווה המתוק. קונדיטורים ואופים ביתיים נחשפים לחומרים איכותיים, מקבלים השראה, מגשימים לעצמם חלומות וכובשים יעדים שבלי חומרי גלם יעודיים קשה היה לכבוש את היעד. לראות אנשים שכובשים את תחום הקונדיטוריה ונעזרים בשירותים שמספק המזווה המתוק, זו הברכה האמיתית.

מתחשק לכם לאפות ולשדרג את עולם האפייה שלכם? בשבילכם בדיוק המזווה המתוק קיים.

אז מה בעצם צריך כדי להתחיל לאפות?

חוץ מתשוקה, מתכון נחשק ומדויק ומצב רוח טוב כדאי גם להצטייד בחומרים טובים. המומלצת היא ערכת הקונדיטור - חבילה מושלמת של חומרי גלם מקצועיים ואיכותיים לקונדיטור, לאופה ולכול מי שאוהב לעשות קסמים במטבח.

ערכת הקונדיטור והאופה הביתי. צילום: יח"צ
ערכת הקונדיטור והאופה הביתי. צילום: יח”צ

הערכה כוללת:

1 ק”ג שוקולד מריר 58% EUROCAO

1 ק”ג שוקולד חלב  EUROCAO

1 ק”ג שוקולד לבן  EUROCAO

1 ק”ג אבקת סוכר

1 ק”ג פודינג וניל

200 גרם פרלינה 60%

100 גרם ג’לטין דגים

200 גרם קוקוס לבן

200 גרם אבקת שקדים

200 פררו רושה חלבי

לרכישת הערכה

 

וכדי שיישאר לכם טעם טוב, לירון מפנקת אתכם בכמה מתכונים לחג:

עוגת דבורה מתוקה
עוגת דבורה מתוקה
למה שלא תפתיעו את המשפחה בחג עם עוגת דבורה יפהפייה וחגיגית במיוחד שמכינים משוקולד וקרם בננה או אננס? עוגה מרהיבה שאהובה בעיקר על ילדים
שמרו

 

עוגת מוס קינדר בואנו
עוגת מוס קינדר בואנו
מחפשים עוגה חגיגית במיוחד, טעימה אבל גם לא מורכבת להכנה? עוגת מוס קינדר בואנו זו העוגה בשבילכם. עם תחתית פריכה של וופל ומלית עשירה ושוקולדית
שמרו

 

עוגת מוס וניל וקינמון עם קראמבל תפוחים
עוגת מוס וניל וקינמון עם קראמבל תפוחים
העוגה שתפיל את האורחים שלכם מהרגליים: עוגת מוס וניל וקינמון עם קראמבל תפוחים. עוגה יפהפייה וחגיגית במיוחד שמשלבת טעמים ומרקמים מיוחדים
שמרו

שחקי שחקי – בר שכונתי מהחלומות לדייט נייט מושלם

תמונה אחת באינסטגרם, זה כל מה שהייתי צריכה כדי ללחוץ על מקש הטלפון בפיד של “שחקי שחקי” ולבקש מהמארחת שתמצא לי מקום על הבר ביום שישי הקרוב, ואם אפשר ספוט מעולה על המטבח זה יהיה מקסים. ותודה כמובן. אפילו לא ביקשתי המלצות מחברים, פשוט ידעתי שאני אהיה שם, עם כוס שבלי טובה ומצלמה בהיכון, הכן, פלאש.

-“מה זה השם המוזר הזה בכלל?”

-“יש שיר כזה, את לא מכירה?”

-“לא”.

הופתעתי לגלות שהמקום היה מלא לגמרי, בכל זאת, הוא עדיין יחסית טרי. האווירה הייתה שכונתית, אבל מהסוג המגניב הזה שישר גורם לך להתלהב, עם תאורה חשוכה ואווירה חצי מסתורית. התיישבנו על הכיסאות הגבוהים בבר ונדחקנו בין חבורת בנות מצד ימין וחבורת בנות מצד שמאל. כן, קצת צפוף שם.

התפריט שמוצע לא רחב מדי, אך לצד התפריט הרגיל היה גם תפריט ספיישלים. החלטנו להיצמד לתפריט הקבוע שנראה לנו הימור בטוח. לקח זמן עד שיצאו המנות אבל הייתה אווירה טובה שבקושי שמנו לב. המנה הראשונה שיצאה הייתה קרודו דג ים (58 שקל). הדג היה ממש טרי ולגמרי גרם לנו להנהן בראש בהדדיות. המנה השנייה שזללנו הייתה סביצ’ה מוסר עם פוקצ’ה וקרם אבוקדו (52 שקל). אבוקדו טעים ובשל בקיץ בזמן שכמעט כל שאר המסעדות ממליצות לוותר על המרכיב הנהדר הזה? קניתם אותי.

סביצ’ה מוסר מעולה ב”שחקי שחקי”. צילום: יח”צ

המנה הבאה שיצאה הייתה ממש בחירה של הרגע האחרון, אבל מסתבר שאינטואיציה נשית תמיד עובדת, כי הבן זוג שלי בכלל רצה להזמין רוסטביף, וסליחה, אבל מה רוסטביף קשור לדייט רומנטי?! רוסטביף בספר שלי הוא לא רומנטי בשום צורה. נא לזכור זאת לפעם הבאה. הזמנתי דג לברק מאודה בתוך עלה אייסברג. מנת ביס קטנטנה במיוחד, אבל עם מחיר ממש הוגן (38 שקל). את הלברק ליווה רוטב תאילנדי מרענן שיצר חיבור מושלם.

למנה העיקרית, או יותר נכון, למנת הביניים הזמנו טורטליני עלי בר עם אפונה ברוטב יין לבן וחמאה (68 שקל). לא היה כאן יותר מדי מקום לטעויות או לפשלות, בכל זאת מדובר במנת פחמימה משובחת ולא מזיקה אם הולכים לשיעור קיקבוקס בבוקר שאחרי.

טורטליני עלי בר מנחם וטעים ב"שחקי שחקי". צילום: יח"צ
טורטליני עלי בר מנחם וטעים ב”שחקי שחקי”. צילום: יח”צ

ותסלחו לי מראש, אבל הפעם אפילו לא הצצנו על תפריט הקינוחים. אנחנו לא מעריצים גדולים של מתוק, אולי רק של הקרם ברולה פיסטוק ב-TYO. וחוץ מזה, חיכתה לי בבית עוגת ביסקוויטים של אמא.

רגע, שנייה, אז מה לובשים למקום הזה?

גילוי נאות, אני באה מתחום האופנה, ואוכל ובגדים הם תשוקות גדולות שמאכלסות את ראשי, גם אם לא תמיד צמודים באופן הרמטי. התלבטתי ביני ובין עצמי אם זה יהיה ממש קול או אולי ממש טרחני אם אכתוב מהו קוד הלבוש המומלץ. מה אתם אומרים?

אז עד שתכריעו בסוגייה החלטתי שהטור שלי ברשותי ונדבר בו גם על אוכל אבל גם על בגדים.

לבשתי שמלת מידי כחולה ומנומרת עם שסעים צידיים עמוקים וצמד כתפיות דקיקות, אבל זאת אני. אז מה לובשים? בגלל שמדובר במקום שכונתי, הגברים יכולים ללבוש ברמודה וטי-שירט מקומטת ולנעול כפכפים, אבל גם לגמרי לדפוק מכופתרת. בנות יקרות, עופו על עצמכן עם מכנסי שורטס מחויטים וגופיית אוברסייז.

השמלה הכחולה שכיכבה בדייט נייט. צילום: נעה ברוך
השמלה הכחולה שכיכבה בדייט נייט. צילום: נעה ברוך

ולסיום סיומת, אני רוצה להודות ליהלומה לוי ולקאמבק שלה שממש בא בטוב, כי אין ספק שאחזור למקום הזה פעם נוספת וגם אמליץ לחברים. זה לגמרי מקום שבא להשתייך אליו.

ואגב, סתם שתדעו שיש HAPPY HOUR שווה בימי חול של 30% הנחה עד השעה 19:00. אז יש לכם סיבה מוצדקת לחתוך מוקדם מיום העבודה.

לסיום, כדי שאתם תדעו על שום מה שם המסעדה ומה הקשר לרחוב שבו היא נמצאת, וכדי שתצאו מינימום הצ’ייסר מול הדייט שלכם, קבלו את המקור:

שחקי שחקי
טשרניחובסקי 4, תל אביב
ימים א’-ה’ 17:00-23:00

 

מה עושים עכשיו?! איך מתמודדים עם ימים שבהם להיות אימא זה לא קל בכלל

היום הרגשתי שאני לא יודעת איך להיות אימא. למעשה, גם אף פעם לא לימדו אותי איך להיות.
הכול כזה ברור מאליו. את בחורה צעירה, ואז את מתחתנת, ואז את בהריון, ואז את אימא.
וברור לכולם שאת כבר אלופה ויודעת בדיוק איך זה, כי את אימא, ואימהות יודעות בדיוק איך זה להיות אימהות.

בדור של תמונות מושלמות ו”האפי האפי”, לא נעים לומר, אבל הערב מצאתי את עצמי (ולא בפעם הראשונה) חסרת אונים. כפשוטו.
למה? ובכן, דמיינו את התרחישים הבאים:

דודי בן ה-5, הילד הכי מתוק בעולם שרק עכשיו עלה לגן חובה, החליט שהוא פוצח בקריירה חדשה ומתחיל לחדד כל עיפרון או עט שהוא רואה. כולל את העפרונות איפור עיניים שלי.

עדינה בת ה-6 שעלתה לכיתה א’, שקלטה שתכף לא יישארו לנו עפרונות בבית, ממש לא אהבה את הרעיון והחליטה שהיא הולכת לחנך את דודי. היא לקחה לדודי ההמום את המחדד ואת העפרונות תוך כדי שהיא רצה בהיסטריה בבית.

תמימה ומלאכית כאן, רצה בהיסטריה עם עפרונות בבית. עדינה (צילום: דבורה סבג)
תמימה ומלאכית כאן, רצה בהיסטריה עם עפרונות בבית. עדינה (צילום: דבורה סבג)

דודי כמובן לא יצא פראייר והחל לפתוח בריצה דרמטית אחריה, תוך כדי שאני קוראת ברקע: “דודי ועדינה, תפסיקו מיד!!! די לרוץ ולצעוק, מישהו בסוף יבכה פה”. ואולי זאת תהיה אני.

בינתיים, בחדר האמבטיה, מוישי (בן השלוש) יושב עם הברווזים שלו ומחכה לי בסבלנות שאפסיק עם המרדף ואגיע לקלח אותו.

שניאור בן ה-6 נזכר שהוא לא הספיק לצבוע בכיתה את הציורים שהמורה נתן להם וההשראה הכי טובה עבורו זה שעות הלחץ בין שבע לשמונה בערב. ואין כמו לצבוע… על הרצפה. משהו ברעש וההמולה בבית גורם לו להשראה אין סופית.

צריך רעש ובלגן כדי לקבל השראה. שניאור (צילום: דבורה סבג)
צריך רעש ובלגן כדי לקבל השראה. שניאור (צילום: דבורה סבג)

ואחרונים שממש עיצבנו אותי היו בני ה-9 ו-10 שהחליטו לשחק במשחק האהוב עליהם: “למה לאכול את קציצות העוף אם אפשר לזרוק אותן אחד על השני.”

תוסיפו לכל הסיפור הזה את העובדה שיעקב נמצא בימים אלו במילואים. והנה, יש לכם פה את המתכון המדויק לשאלה “מה.עושים.עכשיו?!”

אבל כמו אימא טובה, מיד עולות בי התחושות האימהיות, והאהבה שלי אליהם גדולה יותר מהבלגן שהם עושים. הרי הם הילדים שלי. ואם הם שלי אז ניתנו לי גם הכוחות לגדל אותם, ואני הכי שמחה בעולם ומודה לקב”ה על האוצרות האלה. אבל עדיין ברגעים כאלה כל מה שבא לי לעשות זה לעזוב הכול, להיזרק על הספה ופשוט לבהות. בלי לזוז.

הרבה פעמים אני שואלת את עצמי “מה לעשות עכשיו?”, כי הרבה פעמים אין לי באמת את הכוחות להראות שאני בשליטה ושאני אימא שיודעת תמיד הכי טוב איך להתמודד, למי להתייחס קודם ומה עושים עכשיו.

כן, כן, למרות שחגגתי יום הולדת 30 ואנשים בטוחים שאני יכולה להעביר קורסים ב”איך להיות אימא ולהמשיך לחייך”, גם לי יש ימים שאני מאבדת את זה וימים שבהם אני מרגישה מינימום סופר וומן בשילוב של סופר נני מהצד.

לא תמיד החיים נראים ככה, כמו תמונה מקטלוג
לא תמיד החיים נראים ככה, כמו תמונה מקטלוג

למקרה שאתם תוהים מה קרה בסוף: דודי ועדינה השלימו והפכו להיות החברים הכי טובים. שניאור הציע שימשיך לצייר מחר בבוקר בתנאי שאדאג לו לרעש והמולה הוגנים עבור ההשראה והגדולים החליטו לעזוב את הקציצות ולעבור לאורז. אבל עם אורז דביק על הרצפה אני לא מוכנה להתמודד בשום אופן, אז נתתי להם מבט אחד שהיה כנראה ממש מובן כי הם רצו ונכנסו ישר למיטות.

הילדים נרדמו בסוף ב-21:00 במקום ב-20:00.
הבית נראה כמו אחרי סייל מטורף בסניף הומה של זארה.
חלק מהילדים נרדמו כשהם לא כל כך מרוצים וחלק דווקא נרדמו עם חיוך.
ויכול להיות שאני כרגע לא מרגישה האימא הכי טובה בעולם אבל גם לא האימא הכי גרועה בעולם, וזה כבר טוב.

יש גם ימים כאלה
יש גם ימים כאלה

ברגעים כאלה של השקט שאחרי הסערה אני אוהבת להכין לעצמי דייסת סובין, שיש לה מלא ערכים תזונתיים והיא שומרת על הגוף שלנו מפני מחלות מעי: בסיר קטן מחממים 1 כוס חלב (רגיל, שקדים או סויה). מוסיפים 1 כוס סובין שיבולת שועל ומערבבים תוך כדי בישול עד הגעה למרקם הרצוי - דייסתי או כבד וסמיך. מוסיפים 1 כפית דבש ומלא קינמון ומכבים את האש. מעבירים לקערה, מקשטים בפירות טריים, באגוזים, צ’יה, גוג’י ברי ומה שאוהבים.

דייסת סובין שמחזירה לגוף אנרגיות. צילום: ליבי נחימובסקי
דייסת סובין שמחזירה לגוף אנרגיות. צילום: ליבי נחימובסקי

אני נשאלת לא מעט “האם להיות הורה לשישה ילדים קשה יותר מלהיות הורה לילד אחד?” ואז אני מתקנת את השאלה ומשנה אותה ל”האם להיות הורה זה קל?” והתשובה היא ברורה.

אז זה היה היום שהיה. ואני הכי אוהבת בעולם לחלוק אתכם את מה שעובר עליי. זה בעיקר בשבילי. וכן, יש מצב שאני זקוקה לכמה מילות עידוד. אז מה?!

בואו לחבק אותי באינסטגרם
לילה טוב

 

תוהים מה מכינים לילדים כדי לצאת “אם השנה”? אוכל שילדים אוהבים:

מתכון שבלולי פיצה מקמח כוסמין

מתכון טבעות בצל בציפוי פריך

מתכון קאפקייקס גלידה של נטלי לוין

מתכון פיצה של יונית צוקרמן

איך כמעט הזמנתי מגש פיצה נוסף אחרי שסיימתי את הקינוח

השבוע הראשון של תחילת הלימודים הוא לא פשוט. מלבד ההסתגלות, הכנת הכריכים של הבוקר ונון סטופ עטיפה של מחברות, אתה מותש כאילו אתה זה שצריך לשבת שם כל היום וללמוד. עם כל זאת, על דייט נייט לא ויתרתי וישר מהאימון (בטייץ וזה) גררתי איתי את קארין לערב איטלקי מקומי. “אני לא מאמינה שבכולן את משקיעה ואותי את לוקחת לפיצה”, היא אמרה. חייכתי.

הפעם הגעתי נחושה. לא ים תיכוני, לא צרפתי, לא אסיאתי - פיצה! אחרי אימון הרגשתי שאני יכולה מצפונית לרדת על מגש שלם ללא רגשות אשם. טוב, כמעט ללא.

4 דקות בווייז, חנייה ליד (לא הייתי צריכה לשיר את שיר פיית החנייה או לפתוח את תא הכפפות - שיטות עתיקות שעובדות, תאמינו לי) והגענו. קארין, שכבר לא רואה 6/6, הרחיקה את התפריט מעט בכדי לראות, ממש סצנת כיפה האדומה והזאב פר אקסלנס.

כשהיא הבינה שמלבד פיצה יש אפשרויות אחרות לאכול היא כבר לא הרגישה מקופחת. פיצה פורטו היא לא רק פיצה!

טאבון גדול שטומן בחובו הבטחה עוד יותר גדולה. פיצה פורטו (צילום: יח"צ)
טאבון גדול שטומן בחובו הבטחה עוד יותר גדולה. פיצה פורטו (צילום: יח”צ)

לוקיישן: סוקולוב 93, רמת השרון

עיצוב & וייב:

מסעדה איטלקית מודרנית ושכונתית. מוסיקה נעימה, עיצוב קליל, לא צבעוני מדי, צעיר ועכשווי. בחלל המסעדה ישנו לב ניאון ענק, מנורות מגוונות שתלויות מהתקרה, קיר מאויר, רצפת שומשום ואריחים שמקשטים את הבר.

ברחבה שבחוץ, על הרחוב הראשי (מה שלא נראה שהפריע לסועדים) ישנם כעשרה שולחנות ובנוסף ישנו גם בר חיצוני שהדבר היחיד שלי הרגיש תמוה, הוא שמי שיושב על הבר מסתכל אל תוך המסעדה עם הגב לחוץ - אז או שאין אקשן על רחוב סוקולוב, או שכנראה יועץ פאנג שוואי לא היה על ה-PAY ROLL.

הקהל היה מורכב בעיקר מאנשים בגילאי 40-60, אך סביר להניח שבשעה מוקדמת יותר של היום יש לא מעט חבר’ה צעירים ומגניבים. קוד לבוש: שכונתי ונוח. איך שתבוא, ישמחו לארח אותך, בין אם זה בטייץ ונעלי התעמלות או בשמלת נצנץ שחורה עם גב חשוף, כמו ש”זרקה” על עצמה אחת שישבה כמה שולחנות מאיתנו. היא לבטח לא הזמינה פיצה.

מסעדה איטלקית מודרנית ושכונתית. פיצה פורטו (צילום: יח"צ)
מסעדה איטלקית מודרנית ושכונתית. פיצה פורטו (צילום: יח”צ)

מה שותים:

הפשטות היא חלק מהקסם של המקום. תפריט האלכוהול לא מתאמץ מדי, בירות או יין. רוצה קוקטייל - סע לתאילנד. הזמנו רוזה, משהו קליל לצד השחיתות שבדרך.

מה אוכלים:

לא היינו ממש רעבות, אך עם התפריט בא התיאבון. מגוון של מנות קטנות, סלטים מיוחדים, פסטות וכמובן אינספור אפשרויות של פיצה גרמו לנו לחשב מסלול מחדש. “נזמין כמה דברים לטעום”, אמרנו יחד למלצרית, “מקסימום לא נסיים…”. כמה רחוקה הייתה האמת.

למנה ראשונה הזמנו את הרביולי סלק (47 שקל) שהגיע מקושט באגוזים. המנה טעימה, קלילה יחסית ולמרות שהייתה אל-דנטה מדי לטעמי היא חוסלה ללא עכבות.

קארין שהייתה חייבת גם ירק הזמינה לנו את “יוליוס“: סלט לבבות חסה, בייבי ג’אם, רוטב קיסר עם בזיליקום, שום עגבניות קלויות וקרוטונים, שעליהם הייתי מוותרת, כי הם פחות קלעו (42 שקל).

בתפריט מגוון מנות איטלקיות שחורגות מתחום הפיצה. צילום: אנטולי מיכאלו
בתפריט מגוון מנות איטלקיות שחורגות מתחום הפיצה. צילום: אנטולי מיכאלו

הביס מהעגבניות החמות בתוך הסלט הקר הביא לרגע של שתיקה. להבדיל מרוב האנשים שלא אוהבים לערבב חם עם קר, אני גרופי של הקונספט. בארוחות חג אני אוחזת בכוח את הצלחת של המנה הראשונה שלא יפנו לי מהשולחן בכדי שכל הטעמים שם יתערבבו לי עם העיקרית. לקארין לקח קצת זמן להחליט אם זורם לה הקונספט… אני עדיין מחכה לתשובה.

ואז היא הגיעה. פיצה קרצ’ופיו (58 שקל). באותו הרגע בדיוק נזכרתי שקארין היא חצי איטלקייה, נצר למשפחת סונילו מרומא, וגם למדתי שקרצ’ופיו זה ארטישוק באיטלקית. לא היה פשוט לבחור בה מתוך 13 סוגים של פיצה. השקענו זמן ומחשבה.

רוטב עגבניות, תערובת גבינות פורטו, ארטישוק ורוקט. וידאתי כמובן שהרוקט לא יגיע כערוגה על הפיצה, ויחד עם הממרח איולי שהגיע בצד, שנתן לפיצה טאץ’ חריף, היה פשוט טעים.

לקינוח הזמנו גלידת וניל שמכינים במקום עם פיסטוקים גרוסים ודובדבני אמרנה (27 שקל). אם הגלידה הייתה סורבה יש סיכוי טוב שאחריו הייתי מזמינה מגש פיצה נוסף.

הקינוח שסגר לנו פינה ושכנע אותי לא להגזים בפחמימות. צילום: יח"צ
הקינוח שסגר לנו פינה ושכנע אותי לא להגזים בפחמימות. צילום: יח”צ

כמה שילמנו? 272 שקל סה”כ (לא כולל שירות)

ראוי לציון: יש גם פיצה טבעונית, מגוון מנות לילדים ובקרוב בראנץ’ איטלקי בימי שישי

פיצה פורטו
סוקולוב 93, רמת השרון

03-9555327

 

עשה לכם חשק ובא לכם להכין פיצה בבית? בפודי יש מלא מתכונים לפיצה:

מתכון פיצה 4 גבינות עם ארטישוק ועגבניות

מתכון פיצה ביתית נהדרת

מתכון מאפינס פיצה שילדים אוהבים

מתכון פיצה כרובית ללא גלוטן

מעגלת פינות – מה קורה כשמפרידים ביני לבין המשקל שלי

אם יצא לכם לקרוא את הטורים הקודמים שלי ותהיתם לרגע מה איתי, תנו לי להרגיע אתכם. הסטטוס שלי נשאר יציב, כלומר, אני עדיין על תקן נוודה, תודה ששאלתם. אתם מקסימים.

כרגע המצב הוא שכל חיי ארוזים בדירה שאני לא חיה בה. כל הבגדים, כל המסכות לשיער ולפנים, כל התיקים, כל העקבים - כל הדברים שבחורה צריכה שיקיפו אותה לא איתי ואחד החשובים, לפחות בעולמי, הוא: המשקל שלי, שיושב לו בתוך ארגז, לא מבין איפה אני ואם נתראה בקרוב.

יש לנו דיבור קבוע למשקל ולי. העסקה שלנו היא שאני עולה עליו לפחות 3 פעמים בשבוע, לפעמים אפילו יותר, הוא שותק ויודע שאסור לו להגזים ואני גם מנסה שלא יותר מדי להתפרע, אבל ממש לא סותמת אם הוא לא מראה לי את המספר הרצוי. סוג של הדדיות. ממש כמו בכל קשר בריא.

אבל המציאות מלמדת שכבר עשרה ימים לא נפגשנו ואני מרגישה שזה הזמן שלי קצת לעגל קצוות, במילא יש עוד זמן עד שנתאחד וגם התחלתי להתאמן, ככה שלא ייגרם יותר מדי נזק לאף אחד מהצדדים מהרמאות הקטנה שלי. עכשיו כשהצדקתי עצמי לכם ובמיוחד לעצמי, הגיע הזמן להזמין פסטה!

מה אזמין היום?

פיורי פסטה. למה דווקא מהם? כי עלה לי זיכרון קצת ישן, מודה, שישבתי שם עוד כשהיה להם סניף בנמל תל אביב ואכלתי פסטת בולונז מדהימה, מלאה בבשר שבושל בבישול ארוך, והרגשתי שהרווחתי בכבוד לשחזר את הרגע הזה.

כמובן שהזמנו דרך וולט כי אין ספק שהם מביאים את עולם המשלוחים לרמה אחרת, בינלאומית. האפליקציה נוחה מאוד, פשוטה, מהירה, אינטואיטיבית ואמינה והכי חשוב - כל בעיה ותלונה שיש או תהיה לכם, נציג דואג לחזור במהירות האור ופותר כל בעיה אשר עולה.

כמה זמן חיכינו להזמנה? בוולט התחייבו לזמן הגעה של חצי שעה ואכן כך היה. המשלוח הגיע ארוז בקפידה, חם וכל התוספות שביקשתי בצד הגיעו. לחבר’ה בפיורי אכפת מהלקוח, ללא ספק.

היה לנו טעים?

למנות ראשונות הזמנו פיצה טרטופו (66 שקל) - פיצה ללא רוטב עגבניות עם שמנת, כמהין, מוצרלה, פטריות יער, פורטובלו בחמאת טימין, שום קונפי, עירית ופרמזן. הפיצה הייתה מ-ע-ו-ל-ה! ממש לא יבשה, למרות שאין רוטב עגבניות, מלאת טעמים ואופי. בצק דק דק, כמו שאנחנו אוהבים, משולשים גדולים ונדיבים, כמות ענקית של פטריות. מנה תענוג. חובה להזמין!

פיצה טרטופו. צילום: לירון קרניאל
פיצה טרטופו. צילום: לירון קרניאל

הזמנו גם סלט לאצ’יו (48 שקל) - עלי בייבי וחסה, עדשים שחורות, סלק טרי, בצל סגול, שקדים קלויים, שמן זית, לימון, בלסמי וריקוטה. במבט ראשוני הסלט היה מפוצץ בתוכן, מלא בצבע ונראה כהצלחה מסחררת, אבל כשטעמנו ממנו קצת התאכזבנו. היה צריך להטביע אותו ברוטב שנלווה אליו כדי באמת ליהנות ממנו.

סלט לאציו. צילום: לירון קרניאל
סלט לאציו. צילום: לירון קרניאל

למנה העיקרית הזמנתי לעצמי פטוצ’יני בולונז (68 שקל) - ראגו איטלקי מסורתי. המנה הגיעה ממש לא כמו שזכרתי אותה. נכון, הייתה פסטה והיה בולונז, אבל המנה הייתה חסרת טעם ודי משעממת. הוספת פרמזן מלמעלה היטיבה עם המנה, אבל החוויה הייתה רחוקה שנות אור ממה שזכרתי כשישבתי במקום. התבאסנו.

פסטה בולונז. צילום: לירון קרניאל
פסטה בולונז. צילום: לירון קרניאל

עוזו לקח ספגטי רומא (58 שקל) - עגבניות מיובשות, שרי, בזיליקום טרי וחמאה ברוטב עגבניות עם קוביות מוצרלה. גם המנה שלו ממש לא עמדה בציפיות והייתה דלה בטעמים. היא הייתה כמו עוד פסטה סתמית שהוכנה בבית על הדרך. מוזר מאוד שהטעמים ששנינו זכרנו כל כך לטובה, הגיעו הפעם בצורה מאוד תפלה.

ספגטי רומא. צילום: לירון קרניאל
ספגטי רומא. צילום: לירון קרניאל

כמה זה עלה? 240 שקל

ולמרות המנות העיקריות הבינוניות, יצאתי עם תחושה די סבבה מהמשלוח של פיורי. הרגשתי שלמקום כן אכפת שהמנות יגיעו חמות. מי שארז את המנה דאג לפנק אותנו במלא תוספות בצד של פרמזן, מלא תבלינים לפיצה, חריף וכל זה איך שהוא כן עידן את האכזבה שלי מהמנות העיקריות.

הפיצה המעולה, הסלט שהגיע בממדים ענקיים, האריזה, האכפתיות - כל אלה גורמים לי לחשוב שאין מה לעשות, משלוח זה משלוח והוא לעולם לא יחליף מסעדה. אבל אם כבר להתבאס ממשלוח, אז לפחות לדעת שלמישהו היה אכפת ממך כשהוא הכין אותו.

טיפים להכנת עוגיות אלפחורס

אלפחורס הן עוגיות בהירות ונמסות בפה, מוצמדות לזוגות בעזרת ריבת חלב, ולרוב גם מקושטות בקוקוס, שעשו עלייה מוצלחת לארץ- וכיום נמכרות כמעט בכל קונדיטוריה או בית קפה. לכאורה, לפחות, גם ההכנה שלהן בבית לא מסובכת. אבל איכשהו (אם לשפוט לפי הפניות שממגיעות אלינו) לא מעט גולשים נתקלים בקשיים בדרך. מה לא לעשות כשעושים אלפחורס - בכתבה שלפניכם.

התופעה: בצק מתפורר מדי

הסיבה: עודף חומרים יבשים

בצק יבש מדי יכול להיות תוצאה של מדידה נדיבה מדי של קמח וקורנפלור, או שימוש בחלמונים קטנים מדי. אבל לא רק. בשל שינויים ברמות הספיגה של הקמח (בין יום יבש ללח, בין יצרן ליצרן…), גם כאשר מקפידים על כמויות מדוייקות, לפעמים יתקבל בצק מתפורר ולא מספיק אחיד.

הפתרון לבעיה פשוט- מוסיפים מעט נוזלים (כמה כפות של חלמון ביצה או חלב) עד שהמרקם “מסתדר”, והבצק קטיפתי ונוח לעבודה.

התופעה: בצק דביק מדי

הסיבה: עודף חומרים רטובים

התופעה ההפוכה לבעיה הראשונה נוצרת בשל אותן סיבות עקרוניות: מדידה לא נכונה של חומרים (הפעם, עודף נוזלים שיכול להגרם על ידי שימוש בחלמונים גדולים מהרצוי ו/או מדידת החומרים היבשים בכוסות קטנות מדי) או שינויים ברמות הספיגה של הקמח (שהם באמת לא בשליטתכם, אבל ניתנים לטיפול בקלות).

כדי לפתור את הבעיה, אם נוצרה, מוסיפים קמח ו/ או קורנפלור, ומעבדים עד שהבצק קטיפתי ונוח לעבודה.מכיוון שהבצק מתייצב מעט בקרור, כדאי לחכות עם תוספת הקמח עד אחרי שלב המנוחה במקרר.

התופעה: אלפחורס שתופחים באפייה באופן לא אחיד (“מבעבעים” ומשתטחים), סדקים באלפחורס

הסיבה: מנוחה לא מספיקה של הבצק לפני עיצוב העוגיות

לפחות לפי הניסויים שלנו, הסיבה העיקרית לתופעה היא שהות קצרה מדי של הבצק במקרר, אחרי האיחוד שלו. השלב הזה קריטי לא רק כדי למצק מחדש את החמאה שהתחממה, ולאפשר עבודה עם בצק נוח יותר- אלא גם להשלמת הטמעת הנוזלים לתערובת הקמח והקורנפלור. בצק שכבר נח במקרר, והתחמם שוב בעת העיבוד, יטה הרבה פחות לבעיה הזו.

כדי להמנע מהבעיה, מקפידים לתת לבצק זמן מנוחה מספיק במקרר, לספיגת נוזלים והתייצבות החמאה.בנוסף, מחממים את התנור מראש לחום המתאים ומקפידים על זמן אפייה נכון, בהתאם למראה האלפחורס שבתנור.

התופעה: אלפחורס שתופחים באפייה (באופן אחיד, אבל יותר מדי) ומתפשטים יותר מהרצוי

הסיבה: בצק רטוב מדי ו/או עודף חומרי התפחה

אלפחורס אומרים לתפוח מעט בתנור- אבל לא להתפשט מאוד. עוגיות מבצק רטוב מדי, או עם כמות נדיבה מדי של אבקת אפייה וסודה לשתייה, עלולות להתרחב יותר מהרצוי, להדבק זו לזו ולאבד את הצורה המעוצבת. לא שזה כל כך נורא: הן עדיין ישאר טעימות… אלא אם הגזמתם מאוד עם אבקת הסודה (אז יתחזק גם טעם הלוואי המריר הנובע ממנה).

כדי להמנע מהבעיה מקפידים על מדידה נכונה של חומרים, על עבודה עם בצק במרקם קטיפתי (לבצק שהתקבל רטוב ודביק מדי, כאמור, מוסיפים מעט קמח/ קורנפלור בעת הרידוד) ועל אפייה בתנור שכוון מראש לחום הנכון.

התופעה: אלפחורס קשים מדי

הסיבה: המתנה קצרה מדי אחרי האפייה והמילוי ו/או כמות קטנה מדי של מלית

הם נראים כמו אלפחורס מושלמים, אבל הביס הראשון מאכזב. איפה המרקם המתמוסס? בדרך כלל, הבעיה הזו נובעת מטעימה מוקדמת מדי של העוגיות. כדי שאלפחורס יהיו באמת אלפחורס, הם חייבים לספוג לחות מהאוויר והמילוי, תהליך שדורש חצי יום-יום לפחות.

גם מלית ריבת חלב שלא נמרחה בנדיבות (עניין מבאס בפני עצמו, שהרי הכי כיף לאכול עוגייה גדושה בריבת חלב), החלפת ריבת החלב במלית אחרת (יבשה מדי) או בצק יבש במיוחד עלולים להוביל למרקם קשה מהרצוי. החדשות הטובות הן שהבעיה הזו בדרך נפתרת מעצמה- הלחות שבאוויר ממשיכה לרכך את העוגיות לאורך הזמן, והמרקם שלהן ילך וישתפר.

כדי להמנע מהבעיה ממלאים בנדיבות את עוגיות האלפחורס המצוננות ומחכים בסבלנות לפחות לילה (ועדיף 24 שעות) לפני שטועמים. נכון שלא קל לחכות - אבל זה שווה את זה.

הופ, הופ, טרללה, גדלתי בשנה

לא מאמינה שזה יצא כך, אבל היום, ממש היום, אני חוגגת יום הולדת 30!

יושבת על הספה בסלון אתמול בלילה, כולם כבר ישנים, חושבת איך מחר בבוקר אעיר את הילדים עם שירי יום הולדת ועוגה שהכנתי לעצמי. עצם המחשבה שאני צריכה לסכם 30 שנים של עשייה וחלומות, גורמת לי לדמעות של אושר ושמחה. ובכן ליבי, ברוכה הבאה לעשור ה-30 בחייך!

לכבוד מאורע חגיגי זה, הכנתי לכם רשימה מרגשת של איחולים שאני מאחלת לעצמי ואולי גם לכם:

אני מאחלת לעצמי לראות בכל דבר שקורה לי בחיים רק את הטוב. להאמין בלב שלם שכל מה שקורה זה מלמעלה וזה לטובה. לדעתי זו המתנה הכי גדולה שאני יכולה כאמא להעניק לילדים שלי. חברה עצבנה אותך? המוכר לא היה בסדר? צרור המפתחות של האוטו אבד? במקום להתבאס ולהפוך עולמות, פשוט לנשום רגע ולמצוא נקודה אחת שכן הייתה לטובתי.

מאחלת לעצמי להיכנס לכושר באופן רציני. כמה רציני? נרשמתי אתמול בבוקר לסדנת חיטוב וירידה במשקל. אצל שר פיטנס, אם אתם שואלים. בואו לא נדבר על זה שהשאלה הראשונה ששאלתי את המדריכה זה האם מותר להכניס אוכל למתחם האימונים 🙁

מאחלת לעצמי להפסיק ליישר עוגות! אחיינית שלי (ילדה מהממת בכיתה ד׳ שכבר אופה עוגות שלמות) הגיעה אליי אתמול והחזיקה בידיה פס עוגת שיש חמה היישר מהתנור. חתכתי לעצמי חתיכה. ואז עוד חתיכה. ואז עוד אחת. ואז הייתי חייבת ליישר את העוגה כי היא התעקמה קצת ואני לא אוהבת עוגות עקומות. ואז המשכתי ליישר אותה עד שהיא פשוט נגמרה. מה מפריע לי פשוט לקחת חתיכה, להרגיש מסופקת, להבין שכל החתיכות מאותה עוגה הן עם אותו טעם ופשוט ליהנות?

הילדים שלי הכי אוהבים בעולם שאני עוזבת את כל עיסוקיי ויושבת להקריא להם סיפור לפני השינה. לכאורה פעולה ממש פשוטה, אך לא תמיד מתאפשרת לי, בגלל מיליון סיבות. מאחלת לעצמי להשקיע יותר בעניין, זה חשוב לי. ולהם.

מאחלת לעצמי לטוס לחופשה בלי לרצות לחזור אחרי 10 דקות.

מאחלת לעצמי להצליח לצאת פעם בשבוע לזמן איכות עם כל ילד בנפרד.

מאחלת לעצמי להצליח בכל בוקר לקום לפני הילדים ולא שהם יעירו אותי!!!! אמן!

מאחלת לעצמי בכל פעם שסיימתי לקפל כביסה לקבל כוחות על ולהצליח באותו הרגע להחזיר את כל הבגדים המקופלים לארונות. יצא פעם אחת שקיפלתי במשך חודש שלם את אותה הכביסה הנקייה כי כל פעם התעצלתי רגע לקום ולפזר אותה בארונות. מה יהיה?

מאחלת לעצמי לא לפחד לעמוד מול קהל. וידוי: אני טיפוס מלא בביטחון עצמי טפו טפו, אבל ברגע שאני פוגשת בעיניים בוחנות, משהו בי משתתק ואני מקבלת רגליים קפואות. אני עובדת בימים אלה על הרצאה מדהימה לנשים, ואני מאחלת לעצמי להתגבר על כל המכשולים, ולהצליח בעזרת ה׳ לגעת בכמה שיותר לבבות.

צילום: מיכאל טופיול
צילום: מיכאל טופיול

אני שומעת לאחרונה המון על הצבת יעדים ומטרות ואם אני רוצה לקחת את זה לחיים האישיים שלי, אז  אני רוצה להנחות תוכנית טלוויזיה משלי! אמן.

מאחלת לעצמי להקשיב ללב שלי, לאינטואיציות שלי, לנקות את כל הרעשי רקע מסביבי, ומכל הדעות והעצות שנותנים לי לשמוע, ולקחת ללב רק מה שנכון לי! לליבי.

מאחל לעצמי לפחות פעם ביום להרים טלפון להורים. לא רק כשאני רוצה לשאול משהו, אלא גם סתם כדי לשאול לשלומם.

למרות שאני טיפוס שדי מתלהב מכל דבר קטן ומרגש שקורה לו בחיים, אני מאחלת לעצמי להעריך יותר וליהנות מהדברים המובנים מאליהם בחיים. כוס קפה בבוקר, החיוך של הילד כשהוא הולך לישון, להודות על היום המוצלח שהיה, ולחייך.

מאחלת לעצמי לאהוב את עצמי בדיוק כמו שאני.

ואחרון אבל לגמרי ראשון, הדבר שהכי חשוב בעולם, אני מאחלת לי ולמשפחתי בריאות. בריאות איתנה, בריאות הנפש ובריאות הגוף.

מילה לסיום: החיים לימדו אותי שאם אני ממש רוצה משהו, אני צריכה להביא אותי אליו, לגרום למשהו הזה לקרות. עם המון תפילות ורצון טוב. אף פעם לא לשבת ולחכות שזה יבוא לבד. כי אולי זה לא?

אז ביום הולדתי אני מאחלת לעצמי להצליח להביא את עצמי אל כל אותם איחולים שאיחלתי לעצמי, לקבוע יעדים ומטרות ולשרטט לעצמי את הדרך אליהם, כי אחרת זה כמו לנסוע באוטו על ניוטרל. לא רק שהדלק מתבזבז והאנרגיות נגמרות, בסוף גם לא מגיעים לשום מקום!

יום הולדת שמח לי, אוהבת אתכם!!!

ליבילנד

בואו לראות בסטורי שלי כמה מתנות קיבלתי!

צילום תמונה ראשית: מיכאל טופיול

החומוס הסודי בהוד השרון שעוד לא שמעתם עליו

חומוס נאמן הוא אחד המקומות השווים לחומוס באזור השרון שכנראה עוד לא שמעתם עליו. לעובדה הזו יכולות להיות כמה סיבות. אולי זה בגלל ששרית חליבה, בעלת המקום, היא אישה צנועה ונעימה על אף שהרקורד שלה הולך לפניה - היא עבדה שנים רבות ביועזר בר יין ולאחר מכן כשפית בקייטרינג בוטיק. כשאמרתי לה שאני רוצה לצלם אצלה היא כמעט התעלפה, אבל היי, הצלחתי לשכנע אותה, כי אתם פשוט חייבים להכיר את החומוס שלה ואת האישה המדהימה שהיא.

שרית המדהימה שמכינה את החומוס הסודי. צילום: קרן אגם
שרית המדהימה שמכינה את החומוס הסודי. צילום: קרן אגם

אולי עוד לא שמעתם על החומוס הזה כי המקום פתוח רק בימי שישי. הבית מתחיל להתמלא בגרופיז הקבועים שמגיעים לנגב קבוע, לוקחים צלחת חומוס קומפלט ויושבים בחוץ מתחת לעץ, מצטרפים לשיחה שכבר מתרחשת שם, שרים קצת אם הגיע הבחור הקבוע עם הגיטרה, הכול באווירה כל כך נעימה ולא מחייבת.

אווירה לא מחייבת במקום קסום. צילום: קרן אגם
אווירה לא מחייבת במקום קסום. צילום: קרן אגם

זה מתרחש בדיוק כמו ששרית חלמה שיהיה, עם האפשרות להביא את היכולות הקולינריות שלה לתוך הפשטות. יש גם את אלה שמגיעים לקחת חומוס הביתה אבל אני לא רואה סיבה לדלג על שלב האווירה כי בטוח שאין לכם אחת כזאת בבית שלכם.

את החומוס שרית מכינה בתהליך מיוחד שכולל השריית החומוס ליום שלם, שטיפה שלו מדי כמה שעות וסינון, בישול עם סודה לשתייה וטחינה שלו במסננת עם הנוזל, קירור ואז טחינה נוספת עם תבלינים וטחינה. החומוס מקבל את הטעם העדין והמיוחד שלו מכמות גבוהה מאוד של טחינה, כמעט 50 אחוז טחינה.

מי יכול לעמוד בפני חומוס כזה בשישי בבוקר? צילום: קרן אגם
מי יכול לעמוד בפני חומוס כזה בשישי בבוקר? צילום: קרן אגם

ואז מגיעים לשלב הניגוב. זה חומוס מהז’אנר הכבד והטוב עם קצת חריף וביצה קשה ופטרוזיליה מעל וגרגירים חמימים מעל ופיתות, שמעמיסים עליהן המון חומוס שנעשה באמת באהבה ותשומת לב. אני יכולה להעיד שילדה אחת שלא מחבבת חומוס אבל כן טועמת מדי פעם אמרה שזה החומוס הכי טעים שהיא אכלה.

ויש גם שקשוקה מעולה עם חלה של שבת וסביח, ואם אתם לא ממהרים יש גם פינת קפה עם בחורצ’יק שמכיר את כל פולי הקפה בעולם כנראה, מזהה ומבחין בין הסוגים השונים וכמה שהוא צעיר, לא תאמינו איזה קפה מצוין הוא מכין. והקפה הזה הולך מצוין עם המלבי של שרית שמכינה אותו לפי מתכון סודי של יועזר בר יין. זה בהחלט אחד המלבי הכי הכי מושחתים וטעימים שאכלתי.

חומוס נאמן
החשמונאים 16, נווה נאמן, הוד השרון
פתוח רק בימי שישי בשעות 10:00-15:00
054-202-1176

כמעט סיציליה בהוד השרון – “פאנקי סיסיליה” לבילוי לילי

היא נכנסה אליי לאוטו ובטון מתנצל אמרה “לא הצלחתי להתאפק, אכלתי ב-19:30”. מהיכרותי עמה ידעתי שאין לי מה לחשוש. “סקיני” הידועה גם כמורן היא בעלת קיבולת בלתי הגיונית - היא לא מסוגלת לעמוד בפני אוכל. אם היא תראה אותו, היא תאכל אותו… וכך היה.

כל היום פנטזתי על סיציליה… הפסטה הטרייה, הפיצה ואפילו על טוני סופרנו. 17 דקות בווייז ואני שם. בואנה סרה. כשסיפרתי לאחד העובדים שם על מה חלמתי כל היום הוא ענה לי “אז זהו, שסיסיליה זה לא סיציליה” ואז הבנתי שטוני סופרנו הוא בעצם בחור ים תיכוני ופיצה אני כנראה לא אוכל הערב.

לוקיישן: דרך רמתיים 54, הוד השרון

האורות של המקום שנצנצו לעברי מהרחוב הראשי הרגיעו אותי. אני סאקרית של אורות קטנים כי הם משרים בי אווירה מרגיעה כזו של חו”ל. כשנכנסתי למקום הרגשתי הכי “לא בעניינים” שיש, שכן איך ייתכן שיש כזה מקום שכולם שמעו עליו מלבדי. אמצע שבוע והמקום הומה אדם. טפחתי לעצמי על השכם שהזמנתי מקום מראש, אמנם באותו היום, אבל מי היה מאמין שצריך.

עיצוב & וייב: אם המקום היה בתל אביב כנראה שהיה מדובר בפנינת נדל”ן מטורפת. החלל בפנים מחולק לכמה אזורי ישיבה עם בר מרכזי, שולחנות גבוהים וגם נמוכים והחצר בחוץ ענקית בגודלה ויש בה אזור עישון. הקירות מכוסים באומנות צבעונית, עכשווית מתחלפת והיא מוצעת למכירה. הריהוט פשוט ומחוספס והדבר היחידי שהיה חסר למורן הוא המתלה לתיק בבר. “דורותי, את כבר לא בקנזס…” אמרתי לה, תתלי אותו על הכיסא.

מוזיקת עולם עם טאצ’ של האוס השתלטה על אזור הבר ומה שלי היה נשמע כמוגזם בגילי המופלג לא הפריע לכל אלה שישבו לצידי. לא סתם כנראה הקהל המבוגר יותר יושב בחוץ. מיוזמתו או לא… שם ממוקמת ה”מחלקה”.

בימי א - מנגן לייב הרכב JAZZ
בימי ה - DJ אורח

הקהל מורכב מגילאי 30-55 ולפי כמות הבלונים בחצר נראה שחגיגות ימי הולדת זה הבסט סלר של המקום. בזמן שאזור הבר היה מאוכלס לרוב בזוגות, השולחנות הנמוכים בפנים ובחוץ היו בעיקר של חבר’ה (הפרדה ג’נרית כמובן).

מה שותים: הערב התחיל באופן רשמי עם הציטוט שעל המפית: If you want to keep your memories you first have to live them” / Bob Dylan”. הקוקטיילים בבר כנראה מייצרים זיכרונות מתוקים וטעימים שכן מדובר בפס ייצור מהוקצע ביותר. אני ממליצה על הסנגרייה הלבנה הקרה: לילט לבן, ליקר מנדרינות, ליקר סן ג’רמיין, טוניק וסלט פירות חתוך.

מה אוכלים: כשאתה יושב על הבר, בלב האקשן והעניינים אתה לא ממש יכול לפתוח שולחן, אז סקיני, שכאמור כבר אכלה שעה וחצי לפני, זרמה איתי עם קונספט קליל יותר לדינר.

המאזט טחינה עם גרגירי חומוס חמים (17 שקל) וארטישוק א-לה רומנה (22 שקל) הגיעו בכלי נירוסטה קטנים, מחניהודה סטייל. את הטחינה ניגבנו עם הלחם הביתי שלהם (24 שקל) - לא עמדנו בפיתוי ומהארטישוק לצערי פחות התרגשנו.

מורן התפנקה בסביצ’ה פילה לברק (58 שקל): קוביות לברק מושרות במרינדת שמן זית, עשבי תיבול, פלפל טריקולור, פלפל צ’ילי, שום, גרידת לימון וכוסברה. הדג היה אמנם טעים אך נעלם קצת בתוך הדומיננטיות של עשבי התיבול.

הזמנו גם אספרגוס יווני: אספרגוס בטאבון עם שמן זית על קרם ארטישוק ירושלמי, פרמזן וגרידת לימון (44 שקל) וסלט חלום: עגבניות שרי, מלפפון, חסה סלנובה, עלי רוקט, אנדיב ברוטב ויניגרט הדרים וגבינת חלומי במילוי קרם בטטה ופקאן מסוכר (64 שקל). מי ידע בכלל שאפשר למלא חלומי… גאוני.

אמנם ויתרנו על הקינוח אך ברשימה הטעימה של עוגת סולת חמה, מילפיי עם רוטב פירות יער ועוגת שוקולד חמה עם גלידת וניל, קרץ לי המלבי. פעם הבאה פשוט אתחיל איתו את הארוחה.

כמה שילמנו? 328 ₪ סה”כ (לא כולל שירות)

ראוי לציון:

  • מגוון של קטנות וראשונות, בשרים, פילה מוסר וסינייות שונות.
  • צמוד למקום יש להם גם דוכן קבב מגניב ומלבי - למי שמעדיף משהו קליל לדרך

 

פאנקי סיסיליה
דרך רמתיים 54, הוד השרון
053-9368617
א- ד 24:00 - 18:00
ה - ש 01:00 - 18:00

צילום: יונתן בן חיים