ימיסטה – ירקות ממולאים אורז ועשבי תיבול

כשהייתי קטנה תמיד סיפרתי לאנשים שאני חצי איטלקייה וחצי אסקימוסית. בניתי סיפור כל כך עשיר ומורכב סביב הזהות שלי שלדעתי באיזשהו שלב כבר התחלתי להאמין בו בעצמי.

עם השנים החכמתי והתבגרתי ואת הקוטב הצפוני ורומא החלפתי ביוון ומאז אני יוונייה עם טאצ’ פולני. עשרים וחמש שנה, יוון מהווה עבורי את אחד היעדים הכי שווים שיש. עם או בלי ילדים, לבד עם בן זוגי שיחייה או עם קומץ חברים טובים ואפילו עם עשרים בני משפחה… יחד באותה הווילה 24/7 לשמונה ימים. יוון קרובה, יפה, זולה, טעימה והקסם שבה הוא הוייב. מדובר בשילוב גאוני של אטיטיוד ישראלי עם צ’יל ספרדי (יש שיקראו לזה עצלות) וכל זאת במחיר שווה לכל כיס שאתה לא חייב ללכת להכול כלול עם כל עם ישראל בשביל להרגיש שדפקת את המערכת. VIVA  יוון!!!

כמו בסרט “החתונה היוונית שלי”, גם אני מגיעה ממשפחה גדולה ומשעשעת. אמנם לא כולם מאותם הורים אבל אחרי עשרות שנים יחד, כולם נכנסים לרובריקה של “המשפחה המשיגנע שלי”.

אז אחרי שחפרתי לאמא שלי ימים ולילות היא התייאשה והודיעה לנו שהיא מזמינה את כולם לחופשה. בוואטסאפ המשפחתי (יש לנו 23 קבוצות שונות) חלק המליצו על היער השחור והפארקים בהולנד, הצעירים משכו לכיוון השופינג והמסעדות בלונדון ואמא שלי ששתקה ארוכות ונתנה לנו לבלבל את המוח אחד לשנייה הפתיעה וכתבה “קיבלתי המלצה על וילה מטורפת ביוון” ואני היווניה בנשמה כאמור, קפצתי מהתרגשות והשבתי “רעיון מעולה אמא – את גאון –  אני סוגרת טיסות” וכך היה. אין על אמא שלי!

המסע התחיל… עשרים איש, חמש מכוניות, שעתיים נסיעה מאתונה, וילה אחת, 4000 דונם, טבע, בריכה מחוממת, אווזים, תרנגולות, ארנבים, סוסים, מנקה אדיבה, פטמיר אב הבית המסוקס וגולת הכותרת מוניקה והלן, צמד השפיות הצמוד שלנו. בסוף יצא לנו כמעט הכול כלול רק בסטייל אחר.

הדבר היחידי שביקשתי היה לא להיות אחראית על התפריט. סגרתי את הטיסות, את המכוניות ואת הווילה והדבר היחיד שרציתי להתנער מלנהל זה את נושא האוכל. בכל זאת, עשרים פיות עם העדפות שונות, רגישויות מוזרות ואפילו סתם התפנקויות ובקשות מיוחדות זה לא משהו שקל לנהל ולבטח לא מישהי שיכולה כל היום לחיות על סלט יווני, צזיקי, מוסקה, ימיסטה וגירוס ללא הפסקה .

אחותי הגדולה, שמבחינתי מהווה אוטוריטה בתחום הקולינריה לקחה על עצמה לנהל את המטבח… בלילה השלישי כבר הלכנו לישון ברוגז. בדיעבד, מסתבר שגלגלתי עיניים ונשפתי בקול למראה התפריט שנבחר באותו ערב (כנראה כבר תנועות לא רצוניות למראה איברי חיות) והיא, שכל כך השקיעה לפני הנסיעה ועבדה מול השפית על תפריט שישמח את כולם, הרגישה שנכשלה במשימה והחליטה לפרוש בשיא. כמובן שלא הסכמתי לקבל את התפטרותה והסברתי לה שאם אני אהיה אחראית על המטבח – נאכל רק צמחוני. היא מיד התעשתה וחזרה לעניינים אבל הבטיחה שמוניקה תפנק אותי ביומיים רצופים של ימיסטה.