זכרונות אהבה מאבא – אמפנדס בשר מטוגנות בסגנון מנדוסה

אצלינו בבית, בכל פעם שרצו לציין יום מיוחד או כשהיו מגיעים אורחים לביקור מארגנטינה, אמא שלי היתה נעמדת במטבח עם קערת הפלסטיק הכתומה מעל בצק האמפנדס וקורצת עיגולים שווים ומדויקים שהפכו לכיסים ממולאים בבשר עם זיתים וביצים קשות.

לימים, גם אחותי וגם אני, פישטנו את המתכון (לעיתים אף קנינו בצק אמפנדס מוכן בסופר, רחמנא ליצלן) ומילאנו אותו בתירס עם בשמל או בכל מיני מילויים “מודרניים” למיניהם.

השבוע, כשביקשתי מאמא שלי את המתכון המקורי שלה לאמפנדס המפורסמות, גיליתי שהמתכון המקורי הוא בעצם של סבתא שלי מצד אבי, סבתא גרסיאלה, שמעולם לא הכרתי כי את הטיול שלי לדרום אמריקה, זה של אחרי הצבא, השלמתי רק מספר חודשים אחרי שכבר נפטרה.

סבתא גרסיאלה, הגיעה לביקור האחרון שלה בארץ לפני שנולדתי, בשנת 1967 ועזבה יומיים לפני שפרצה מלחמת ששת הימים. מסתבר שבאותו הביקור, אבא שלי ביקש מאמא שלו שתכין להם את האמפנדס שלה שכל כך אהב. מאחר ולא היה לה מתכון מדויק, אבא שלי נעמד על ידה עם דף ועט ורשם בדיוק את המצרכים ואופן ההכנה וכך המתכון נשאר כירושה ממנה למשפחתי ועכשיו אני חולקת אותו גם אתכם.

הדבר הכי מרגש שגיליתי בזמן שאמא שלי הכתיבה לי את המתכון הוא שעד היום, כשאמא שלי מכינה את האמפנדס המעולות האלו, היא עדין שולפת מקלסר המתכונים שלה את אותו הדף, עם כתב היד של אבא שלי ז”ל וכתמי הזמן והשמן שעליו. כי ככה זה כנראה יוצא הכי הכי טעים.

התוספת המתוקה של אמא שלי לכל הסיפור הזה הוא הזית השלם (המגולען כמובן) באמצע האמפנדה שהוא מעין אפיקומן קטן שצריך למצוא בתוך כיס הבצק. כילדים הדבר הכי מבאס היה אם הייתה שוכחת לשים באחת מהאמפנדס זית והיינו גומרים לאכול אותה בלי ה”פרס”.

לעוד מתכונים של יעל טל