ריזוטו פטריות משגע שכלתי אוהבת במיוחד

כלתי, הצעירה בין השתיים שיש לי, הצטרפה לחיינו בזמן שירותה הצבאי כשהיא צמחונית אדוקה מגיל 13. עד אז היינו משפחה של 4 קרניבורים ו-‘צמחו-דג’ אחד. בתקופה ההיא הצמחונות הייתה עדיין נדירה יחסית ונחשבה ל'”טרחה” –  “נשמות טובות” “ריחמו” עליי על כך שמעכשיו לארוחות המשפחתיות “אאלץ לטרוח” בנוסף למנות הבשר והדגים להכין גם מנות צמחוניות מיוחדות. עבורי כחובבת בישול זה היה דווקא אתגר נעים. 

הרבה טופו נאכל מאז בעולם, כולל במשפחתנו. על פי עדויות של כמה אנשים סביבי שאימצו את אורחות החיים האלה, צמחונות או טבעונות יכולות לעשות פלאים לגוף, שלא לדבר על החמלה כלפי בעלי החיים וחמלה לא פחות חשובה לעתידו של כדור הארץ.

אבל רק לוותר על הבשר, ולפעמים גם על הביצים ומוצרי החלב ולהסתפק בסלטים וירקות בתנור – לא ממש עובד. חייבים לבחון מה הורדנו מהתפריט ולהחליף את חומרי הגלם האלה בשווה-ערך תזונתי, ואולי אף להוסיף אי אלו תוספי מזון כדי להמשיך להזין את הגוף במה שהוא צריך. במקרה של כלתי, כנראה שצירוף של קצונה, אופי אחראי ובסיס צבאי סגור עם פעילות מסביב לשעון לא ממש תרמו לתזונה צמחונית מאוזנת.  אחרי זמן מה גופה הרים דגל וכל החוסרים התגלו. 

כיוון שאת הסביבה והתפקיד אי אפשר היה לשנות, כפתרון לטווח ארוך בני החליט לנסות לשכנע את חברתו לאכול בשר. להתחיל בקטן. הכי קטן. אפילו לא עוף, רק זיכרון של עוף, שובל של עוף. עליי הוטלה המשימה להכין ריזוטו פטריות עם ציר עוף. משפט העידוד האחרון כלפי החברה רגע לפני הטעימה הגורלית היה ‘Don’t chicken out’. הומור טוב תמיד עובד. כך הסתיימו שבע שנות צמחונות ובעיה בריאותית אחת. לא סתם אומרים שמרק עוף יהודי מחייה נפשות.