מאמא אינדייה: תבשיל טופו מאיי אנדמן

בידוד ביתי, היום המיליארד לספירה.

אחת לכך וכך מתהפך עליי עולמי. לרוב זה קשור בגבול שמתחתי יתר על המידה, בצעד קדימה שהלכתי מוקדם מידי, או בכמה צעדים אחורה שלקחתי בדיוק על איזה צבע טרי. זה קשור בפה הגדול שלי או ביכולת דחיית הסיפוקים הקטנה שלי.

יש בהן משהו מאוד אישי בהתרסקויות שלי ועד כה הן תמיד הולידו תקומה מפוארת.

פתאום עכשיו העולם עצמו קצת חרב ולא עולמי שלי לבדו.

תזכורת מעוררת השתהות לעובדה שאין לנו שליטה על כלום, מהולה בעדות לנקודה פסיכית בזמן.

איך אומרים אצלנו בעדה – וואו!

אני מנסה להזכיר לעצמי שאולי לפעמים זה לא כ”כ נורא להצטמצם, להתמעט לרגע, לבחון את

המסלול ואולי לחשב אותו  מחדש… נכון יותר ולפי צו השעה.

מה זה לחשב? יש רגעים בזמן שדורשים מאיתנו להמציא את עצמנו מחדש!

היש עונג גדול יותר מתחושת היצירה שלנו את עצמינו??

צמצום בחיים וגם במטבח, הוא תהליך שבא להדגיש עומקים. להמעיט ולזקק.

הבוקר, כולם יצאו מהבית ואני התגנבתי מחדר ההסגר שלי למטבח (עדויה בתכשיטי השעה מסיכה וכפפות) להרחיב את הלב העייף שלי, לנשום קצת ריח תבלינים ולצמצם בליל טעמים מיבשת רחוקה עם חלב קוקוס סמיך לתבשיל שמחזיר אותי לימים אחרים. עם חופש.

במנה שלפניכם היו הרבה נוזלים שלאט לאט הצטמצמו לטעמים עמוקים וחזקים שהבאתי איתי מאיי אנדמן. חצי שעה ויש לכם ארוחת בידוד מנחמת, ספונטנית, אינטליגנטית ועמוקה –

משהי להביא הביתה !