עוגת עלי גפן מלאה במתיקות לכבוד ט”ו בשבט ואמא אדמה

״אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה״, אומרת הקילשאה וכדרכן של קילשאות, צודקת.

וכן ננגסה חלקת גן העדן שלנו בשבוע שעבר, עת פגשה את החיים עצמם… או את הפער הבלתי

נתפס בין המציאות כמות שהיא ובין הקיום הפנטסטי שאנחנו מייחלות לו.

אבל היי! הזכירה לי מיד החצי השני – לשם כך התכנסנו, זוכרת?

שהרי ההצעה הראשונית הייתה: ״בואי נרים ארוחה שתהיה גשר מעל לכל פוליטיקה ומגזר״

ובאלגנטיות של קיפוד חיזל”שה בי את הצער, על כל מה שרחוק מאיתנו שנות דור וקרבה אותי אליהקצת יותר.

“כדי להביא משהו לתוך חייך, דמיין שהוא כבר שם.” כתב  ריצארד בך (בקילשאה נוספת וצודקת)

ובעיני רוחי מיד דמיינתי עוגת עלי גפן שלמה שמחביאה בתוכה ערב רב של מרכיבים שחיים

בחמימות, בשקט ובהרמוניה זה לצד זה …

כשניגשנו למשימת הרכבתה, דרשתי להוציא ממנה כל רמז לחמיצות כי לגמרי הספיק לי,

וביקשתי להוסיף צימוקים ודבלות, ממתיקים טבעיים מלאי כוונות ועל הדרך זכר לט”ו בשבט –

חג האילנות. מכאן הבטחתי לה – רק נצמח.

השבוע אטע איתה עץ של תקווה.

עד אז, אני מקווה שייצא לכם טעים – הנה לפניכם המתכון לתיקון.