קארי עוף ודלעת עם ניחוחות מהמזרח הרחוק

החורף הבטיח להגיע השבוע ואני אדם אופטימי, עד כדי שאני מצליחה להתעלם מההבטחות הקודמות שלו ומהטיזרים האפרוריים והטפטופים שעד כה לא קיבלו תוקף של ממש.

תחת ההנחה שאכן נזכה בימים חורפיים, יש נושא אחד חשוב שחייבים להציף: הצ’ולנט (או החמין). 

העולם מתחלק לשניים: אלה שמחכים שלוש עונות לתבשיל הכבד ועז הטעם המגיע ב-50 גוונים של חום ואלה שמנסים להבין מה אותם אנשים מוצאים בטעמים הכבדים. 

ובהרכב החומרים “הנפיץ” (ואני מנסה להיות עדינה) שמבטיח לחמם את החורף ולא בוחל בשום דרך. אני, בטח כבר ניחשתם, נמנית עם הקבוצה השניה והמשתהה.

גם אני מחכה לרפד את הבטן בתבשיל חורפי עשיר מלא בטעמים חמים המשמחים את הנשמה. 

ואצלי מדובר בתבשיל שכמעט תמיד יורכב מקארי טוב וחלב קוקוס. אלה הטעמים שמחממים ומרוממים אותי כשהגשם נוקש על החלונות.

יש אינסוף ואריציות מכל קצוות אסיה לתבשילי קארי מהבילים ונהדרים, אבל את האחד שאשתף אותו אתכם היום, פגשתי  בביקור הראשון שלי בצפון תאילנד ויש לי חסד נעורים לטעמיו הטובים לעולם ועד. 

הייתי צעירה מלאת חלומות וסקרנית ומשום מה לא היה דבר בתאילנד של לפני שני עשורים שהצליח להקסים אותי. הרגשתי שהגעתי לסדום ועמורה ופחדתי כנראה להפוך לנציב מלח.

מהר מאד ומבלי להביט לאחור, ברחתי לצפון (ומשם להודו).

בצפון, יחד עם בחור דני (ענק) שהכרתי והאיר לי את הימים ההם ובהמלצתו, נקלעתי לסדנא שלימדה אותי את רזי עלי הקארי. למדתי להפיק מעלי הקארי מחיות בעבודת יד אבל המנה המשמעותית ביותר עבורי איתה יצאתי מסדנא משנת החיים הזו עבורי היא מנת מסמאן קארי עם דלעת וקשיו. מנה שיושבת לי פיקס עם החורף שמתחיל להתרחש עלינו ממש תוך כדי כתיבת שורות אלו.