מנה של סתיו – ריזוטו פתיתים עם פטריות

עד הצבא, לא רק שלא טעמתי פתיתים, אפילו לא שמעתי את המילה הזאת. שירתתי רחוק מהבית, גרתי במצפה רמון וערב אחד השותפה שלי לדירה נתנה לי לטעום את הפתיתים שהיא הכינה. מאז אותו ביס, פתיתים ואני זה סיפור אהבה. סתם, נראה לכם? איך אתם חושבים שבחורה בת 19 שרגילה שמבשלים לה תכין פתיתים? זה שחה בשמן, היה דביק וחסר טעם בעליל. מאז לא נגעתי בפתיתים, עד שהפכתי לאמא.

כך נשמעות הרבה מהשיחות שלי עם בן החמש וחצי שלי: -מה אתה רוצה כתוספת? -פתיתים; אני מכינה לך חביתה, רוצה עוד משהו? -פתיתים. אז כדי להרגיש טוב יותר עם עצמי אני קונה את הפתיתים עם ה-30% קמח מלא (ניסיתי את ה-100% קמח מלא, אבל לא קיבלתי אישור מהעריץ הקטן). שנית, לפעמים אני משדרגת אותם מסתם פחמימה ריקה לתוספת עם ערך מוסף – כמו הפתיתים בסגנון ריזוטו פטריות האלו. כשאני אומרת ריזוטו אני לא מתכוונת לערבובים לא נגמרים, אלא לריזוטו במהות עם מרקם עשיר וגבינתי וטעם פטרייתי עמוק.

דרך טובה להשיג טעם חזק היא בעזרת ציר, אבל ככל הנראה לאף אחד מאתנו אין כזה בפריזר (ואם כן, ברכותיי). זה בסדר, הטבע בירך אותנו באינסטנט ציר מהטבע – פטריות פורצ’יני. פורצ’יני הן פטריות איטלקיות עזות טעם שאי אפשר, ככל שאני יודעת, להשיג טריות בארץ. מוכרים אותן מיובשות בשקיות (או בתפזורת בשוק האיכרים) וכדי להשתמש בהן חייבים להשרות אותן במים רותחים. מי ההשרייה הופכים תוך רבע שעה לציר מהיר שמשדרג בטירוף הכל. אז לכבוד פורים קבלו את הפתיתים שמתחפשים לריזוטו.

שימו לב: הבאתי כאן רצף עבודה שמצריך ג’ינגול בין כמה סיר ומחבת במקביל. אם קשה לכם עם שיטת העבודה הזאת, הכינו קודם את חלק הפטריות הטחונות, תנו לו להתקרר ותמשיכו משם. כדי לא ללכלך שתי מחבתות, משתמשים באותה אחת גם בשביל הפטריות הטחונות וגם בשביל הפטריות המוקפצות.