איך שידכו לי את הבחור שהיה יותר שווה מסודוך

אני לא יודעת בדיוק איך זה קרה, אבל מצאתי את עצמי בגיל 26 עם שישה ילדים. זאת אומרת, אני כן יודעת איך זה קרה. אני מתכוונת, זה קרה מהר. מהר משחשבתי.

אז איך הכול התחיל? לפני 12 שנים הייתי תלמידת תיכון צעירה ושובבה עם סומק טבעי בלחיים ורצון לטרוף את העולם (במידה והוא כשר למהדרין). הייתי עם עודף ביטחון עצמי וידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות בחיים. באיזה גיל אתחתן, מתי אלד ילדים ומתי אסיים את התואר שמעולם לא התחלתי.

יום אחד ללא התרעה מוקדמת אבא שלי התקשר אליי והודיע לי שהתקשרו אליו כדי להציע לי שידוך (לא מבינה למה המילה הזאת קיבלה יח”צ כזה גרוע, כשאני שומעת אותה כל מה שבא לי זה להזמין סודוך), שידוך של בחור מקסים בשם יעקב. הוא מוכשר, מבית טוב ואיכותי, עדין, עם יראת שמיים וכ”כ הרבה דברי שבח והלל.

שאלתי את אבא שלי אם זה לא נראה לו “קצת” מוקדם מדי לשמוע הצעת שידוך, אחרי הכול עדיין הייתי בגיל הזה שממתקים מאמריקה עוד ריגשו אותי. והוא ענה: “תנסי פגישה אחת. מה יכול להיות? הרי לא בכל יום מגיעה כזאת הצעה טובה.”

אז ניסיתי.

נקבעה לנו פגישה בשמונה בערב במלון הילטון בת”א (בלובי של המלון, כן? לא להשתגע). חצי שעה לפני כבר הייתי שם - מאופרת, מרוגשת ועם פרפרים בבטן. גם הוא הגיע חצי שעה לפני, נשען על פסנתר כנף לבן, עם חליפה אפורה וחיוך מבויש.

הוא ניגש אליי ושאל: “את ליבי?” עניתי בחיוך: “ליבי יש רק אחת”. התיישבנו בכורסאות ודיברנו. הוא הזמין קנקן מים עם קרח. כעבור שעה הזמנתי מילקשייק תות-בננה-תמר. אחרי שעתיים הזמנתי סופלה שוקולד עם גלידת וניל, ואחרי שלוש שעות הרגשתי שאין דבר שמתאים לי יותר מלימונענע גרוס. אז הזמנתי.

אני לא זוכרת בדיוק על מה דיברנו בפגישה, אבל אני כן זוכרת שכשאבא שלי הגיע לאסוף אותי נכנסתי לרכב ואמרתי “אני רוצה להתחתן איתו”.

לחלק מכם זה ישמע פתטי ולחלק מכם זה ישמע לגיטימי. אבל בשנייה הראשונה, כשהסתכלנו אחד על השנייה, ידענו שזה זה.

בפגישה השלישית שלנו יעקב (להלן המיועד) הציע לי נישואין במקום מדהים מול נוף עוצר נשימה. הוא הביא פירות, יין, שוקולדים ועוגות וביקש את ידי. כמובן שעניתי בחיוב להצעה המפתה אבל בתנאי אחד:
שהוא לוקח על עצמו מהיום והלאה לעשות כלים. וכביסה.

באותו הרגע, כשהוא הציע לי נישואין, שכחתי לגמרי שאני בכלל תלמידה בכיתה י”ב שמחרתיים יש לה מתכונת בהיסטוריה, שחסרים לה בקלמר חודים לעיפרון שפיצים ושעדיין לא סיימתי לסכם במחברת תנ”ך את כל מה שהחסרתי.

החתונה שלנו הייתה אחת החתונות! אני לא ממש זוכרת הרבה, אבל היי, בשביל זה יש תמונות ?

שנה אחרי החתונה ילדתי את בני הבכור. מצאתי את עצמי בגיל 19, אמא טרייה ומאושרת, שלא יודעת עדיין איך מחתלים תינוק, אבל יודעת כבר מהו אושר אמיתי. אושר מתוק וצרחן.

מאז ילדתי את השני ואז את השלישי ואז הגיעה הנסיכה היפה ואז ברוך ה׳ ילדתי עוד שני בנים.

אני מאמינה שיש את אלו שירימו גבה ויטענו ש”אולי היא לא עשתה את זה מבחירה” או אולי “מכריחים אותה ללדת ילדים”, אבל לא! לכל אחד מהילדים שנולדו לי חיכיתי בכיליון עיניים תשעה חודשי הריון, תשע שעות בחדר לידה ותשע שניות חלפו עד שהבנתי שאין פתקי החלפה. לא על הילדים. על המתנות המוזרות שקיבלתי.

החיים שלנו מלאים הפתעות. לא תמיד התכנונים שאנחנו עושים הם אלה שנכונים וטובים עבורנו.
אני אומרת, תסמכו על הקב”ה. הוא יודע מה הכי טוב עבורנו. ותזכרו תמיד: “אין רע יורד מלמעלה”.

בואו לעקוב אחריי גם באינסטגרם