איכשהו, למרות שיש לא מעט ישראלים ממוצא רוסי, אין בישראל כמות גדולה של מסעדות רוסיות. או לפחות, אין פה הרבה מסעדות רוסיות שאפשר פשוט להיכנס אליהן ולאכול כרגיל כמו בכל מסעדה אחרת, כי ז’אנר המסעדות הרוסיות לאירועים משפחתיים המוניים דווקא כן די נפוץ פה.
לכן, מסעדת יורש בבת ים היא יחסית עוף מוזר בנוף המסעדות הישראלי. מסעדה רוסית למהדרין, אבל די קטנה, כך שאירועים המוניים לא ממש אפשר לעשות בה, עם תפריט גדול במיוחד שמכיל המון מנות, אבל מאחוריו עומדת בעיקר אשה אחת, אולגה לרנר, שמכינה את כל האוכל, והיא גם המלצרית, המארחת והברמנית. קשה להאמין איך אשה אחת, במטבח פצפון, מצליחה להכין את כל האוכל הזה. לפעמים זה אומר שצריך לחכות קצת יותר לאוכל, אבל כמו שגיליתי די מהר, זה לגמרי שווה את זה.
התפריט של יורש הוא סוג של חוויה בפני עצמו. זה מתחיל בשפה שבה הוא כתוב, שהיא סוג של גרסה לשפה ציורית שנכתבה על ידי מישהו שלא ממש בקיא בעברית, והתוצאה מקסימה ושובת לב, עוד לפני שבכלל מתעמקים באוכל. הרי מי לא ירצה להזמין “מחבת חזה עם פטריות ותפוח אדמה ביתי - יכול לפתוח תיאבון גם לאדם שבע”, או “שישליק בשר עוצר נשימה”?
התפריט הגדול, אולי גדול מדי, מכיל המון מנות רוסיות קלאסיות, אבל יש גם מנות איטלקיות, צרפתיות או סתם כאלה שנשמעות ישראליות. בכל הביקורים שלי התמקדתי באוכל הרוסי בתפריט ולא ניסיתי את הגזרות האחרות שלו.
אז מה אכלתי הפעם? ראשונים הגיעו הבלינצ’ס (50 שקלים), שכל מי שאכל כאלה בילדותו מיד יוכה בזכרונות עזים. הבצק אוורירי ודק, ואיכשהו הוא מצליח להיות גם פריך מבחוץ וגם רך מאוד מבפנים. מילוי הבשר מכיל ככל הנראה גם כבד, שתורם טעם בשרי חזק ועמוק, ומדובר במאכל מנחם מאין כמוהו, שהייתי מוכן לאכול ערמות ענק שלו.
View this post on Instagram
מיד אחרי הבלינצ’ס הגיע מרק הבורשט (50 שקלים). מרק רוסי קלאסי שמבוסס על סלק. יש כמה וכמה גרסאות שלו, והגרסה של יורש היא כזו שבה הסלק הוא שחקן משני יחסית. הטעם העיקרי של המרק הוא של בשר בקר ועגבניות, עם מתיקות קלה מהסלק. אם אתם בדרך כלל מסתייגים מהמרק הזה או מסלק באופן כללי, פה הוא הרבה פחות “סלקי” מגרסאות אחרות שלו. התיבול שלו עמוס בשמיר, כמו הרבה מאכלים במטבח הזה, אז רק אוהבי שמיר מושבעים יהנו ממנו באמת.
כיסוני הורניקס (50 שקלים) הם אולי המאכל האהוב עליי פה. כיסוני בצק רכים ועדינים ממולאים במחית תפוחי אדמה מתובלת במעט בצל. הם נחים בערימה גדולה בכד חרס (אל תתנו לגודל שלו להטעות אתכם, יש המון מהם) עם חתיכות חמאה קטנות מעליהם, שנמסה תוך שניות ומוסיפה עוד עושר וטעם לכל הכיף הזה. אני מכור לכיסונים כמעט מכל הסוגים, ואלו טעימים במיוחד. יש גם כמובן גרסה בשרית שלהם שנקראת פלימני.
ממש לפני שכבר באמת לא היה מקום לכלום, הגיע סלט שובה (45 שקלים), אולי אחד המאכלים השנויים ביותר במחלוקת במטבח הרוסי, לצד הרגל הקרושה (גם היא מופיעה בתפריט, אם תהיתם). זה בעצם סלט שמשלב בתוכו סלט ביצים עם סלט תפוחי אדמה, דג מלוח וסלק, בשכבות על גבי שכבות. חייבים לחבב מיונז כדי לאהוב את הסלט הזה, ובעצם גם ממש לחבב דג מלוח, כי הוא בסופו של דבר נותן הטעם העיקרי כאן. הגרסה של יורש מעודנת יחסית, עם דג מלוח שלא נותן בעיטת טעם נוראית, אבל עדיין, מדובר במאכל לחובבי הז’אנר בלבד (אני חובב אותו, אגב).
לקינוח כבר אף פעם לא נשאר פה מקום, ויש לי הרגשה טובה שגם אם אתם תבקרו פה, תתקשו להגיע עם מקום בבטן למשהו מתוק. לכאן באים כדי לאכול אוכל רוסי אמיתי, ובאמת שלא כדאי לכם לוותר על כיסוני הוורניקס המושלמים.
כתובת: בלפור 9, בת ים
טלפון: 052-8281647
שעות פתיחה: ראשון- רביעי: 12:00-00:00. חמישי-שבת: 12:00-02:00
תגובות (0)