איך למדתי לבשל ארוחת ערב ל-8 נפשות בלי נקיפות מצפון

שעת בין ערביים. הבית הומה. הרמוניית צלילים קסומה של ילדים שמחים וצוהלים קופצים על הספות.

כל סוג משחק רצפה שאי פעם המציאו מפוזר כעת בבית. מחכים שמישהו יואיל בטובו ויאסוף אותם, ועם תפילה חרישית בלב שזה יקרה לפני שחלק מהם יידחפו אל מתחת לספה או הארון במטבח ויצאו משם בערב פסח הבא.

ובכן, ילדים, הגיעה שעת ארוחת הערב!

מה מכינים לאכול בבית שבו שמונה נפשות בלי עין הרע שכל אחת מהן היא אישיות בפני עצמה עם בלוטות טעם שונות מהשני?

לויק בן ה-10 לא אוהב את הלחם מטוגן שטיגנתי לו במיוחד. הוא רוצה אורז לבן עם רוטב אדום. בלי בצל.

מנדי לעומתו גם מאוד רוצה אורז לבן עם רוטב אדום, אבל הוא יאכל אותו רק אם האורז הוא “בסמטי”.  אורז פרסי זה חיקוי, הוא אומר… (למה רק אני בגיל 8 לא ידעתי מה המילה “בסמטי” אומרת?)

עדינה, הבת היחידה בין חמישה בנים (שרק על זה מגיע לה שאבשל לה כל מה שתבקש) מבקשת חביתת עין. לא חביתת עיניים! שתהיה רק עם עין אחת. ולחם. המון לחם לבן לטבול בו את החלמון. אבל בלי הקשה.

שניאור לא רוצה לאכול כלום. הוא טוען שהוא עדיין שבע מהחצי סנדוויץ’ עם שוקולד שאכל בארוחת עשר בכיתה.

מוישי ודודי הקטנים כרגיל מבסוטים מכל מאכל שאני אגיש להם כל עוד הוא מגיע עם הר עוצמתי של קטשופ מעליו.

ואני, אמא שלהם המאושרת, כמו מלצרית עם ותק של שנים, מתמרנת בין הדרישות. מקפצת בין השולחנות, מייצרת גבינה צהובה גם כשאין, פותרת מריבות על טושים תוך כדי טיגון, מנסה לרצות את הבוסים הקטנים. כי אם לא אבשל להם בדיוק את מה שהם אוהבים, הם לא יאכלו ויתחילו עם הצגות כאלה של “טוב, אז אני לא רעב. לילה טוב”.

ואז אני אכנס גם למשחק ואגיד להם “טוב. אז לילה טוב”, אבל כמה דקות אחרי שהם יירדמו (אם בכלל…) אני אשב עם עצמי וארגיש איך המצפון (זה שלא עוזב אותי אף פעם) מתגנב אליי ולוחש לי “וואי ליבי, את אמא על הפנים!”.

אז איפה עובר הגבול? מתי כן צריך “למלא אחר ההוראות שלהם” ומתי צריך לחייך ולומר “זה מה שיש לאכול היום, חמוד.”

אז אולי אין לי באמת תשובות לשאלות האלה, אבל אני יכולה לשתף אתכם בעשרה טיפים חשובים בנושא שאני למדתי במרוץ השנים (והיי, אני עוד חודש ויומיים בת 30!):

1. לא משנה כמה תשתדלו להיות ההורים הכי טובים, תמיד יהיה ילד שלא יהיה מרוצה. אל תתבאסו. הכול טוב.
2. עדיף תמיד להתחיל את ארוחת הערב קצת לפני הערב. אם אני רוצה שב-20:00 כולם יהיו במיטות (חלום…) אני אתחיל את ארוחת הערב כבר ב17:30-18:00, וכך זה מונע לחץ מיותר מצד ההורים.
3. כשאני אוספת את הילדים מהלימודים, בדרכינו הביתה אני כבר מכינה את הקרקע. “איזה טעים זה קציצות עוף ברוטב אדום ואורז, אני כבר כל כך מחכה לארוחת ערב”. הם שומעים את זה וכבר מחכים לטעום.
4. אל תשאלו את הילדים “מה בא לכם לאכול?” אין מה בא לי!!! זה כמו לקחת אותם למפעל ממתקים ענק ולשאול אותם “מה תרצו?” הם יסתחררו ויבחרו בסוף את הממתק הכי יבש. תבואו מראש עם שתי הצעות - פסטה, אורז, פתיתים וכדומה.
5. אפרופו פסטה. תבשלו כמה שיותר פסטה ברוטב אדום בסיר אחד. אין לי מושג למה אבל כל הילדים שלי אוהבים את זה. בעצם יש לי מושג למה, כי זה טעים!!! (תכף אצרף לכם את המתכון)
6. אל תתנו למצפון להשתלט עליכם, כי לא משנה מה תעשו וכמה תשתדלו, תמיד הוא יופיע עם החיוך הממזרי שלו. תאמינו שאתם הורים טובים לפי מה שאתם מגדירים “כהורה טוב”.
7. טיפ זהב: לפחות פעם בשבוע תכינו סנדוויצ’ים, תחתכו ירקות בקופסה וצאו לאכול ארוחת ערב בפארק. זה משהו שאני יכולה להעיד שממש שידרג לי החיים.
8. אל תקשיבו להורים אחרים, אלא אם הם ההורים שלכם. בעצם, גם לא. תקשיבו אך ורק לעצמכם. אתם יודעים הכי טוב.
9. ברור שחשוב להכין לילדים אוכל טעים. אבל לא פחות חשוב הנראות של האוכל, אם אנחנו אוכלים עם העיניים, הילדים שלנו לא שונים מאיתנו. ארוחה מושקעת לא חייבת להיות יצירתית, אבל אני רואה את החיוך הענק שלהם אם על החביתה שאני מגישה להם הנחתי זוג עיניים מזיתים שחורים, אף ממלפפון ופה מגמבה. זה לוקח 5 דקות וזה שווה את זה.
10. עם כל הקסם שבדבר, תעשו לעצמכם טובה ולפחות פעם אחת בחודש (אצלנו זה בראש-חודש) תזמינו פיצה!!! או צאו לאכול בחוץ.

    

מתכון זריז לפסטה ברוטב אדום בסיר אחד: מטגנים המון בצל ושום, מוסיפים רסק עגבניות גדול. מתבלים במלח, פלפל שחור וכפית סוכר. מוסיפים את הפסטה (כן, כן, הלא מוכנה) אל תוך הרוטב, מכסים את הפסטה במים רותחים, קצת יותר מכדי כיסוי. מערבבים, מנמיכים את האש להכי קטנה, ומבשלים 20 דקות.

בואו לעקוב אחריי ולראות את כל זה מקרוב…:)