איך כמעט הזמנתי מגש פיצה נוסף אחרי שסיימתי את הקינוח

השבוע הראשון של תחילת הלימודים הוא לא פשוט. מלבד ההסתגלות, הכנת הכריכים של הבוקר ונון סטופ עטיפה של מחברות, אתה מותש כאילו אתה זה שצריך לשבת שם כל היום וללמוד. עם כל זאת, על דייט נייט לא ויתרתי וישר מהאימון (בטייץ וזה) גררתי איתי את קארין לערב איטלקי מקומי. “אני לא מאמינה שבכולן את משקיעה ואותי את לוקחת לפיצה”, היא אמרה. חייכתי.

הפעם הגעתי נחושה. לא ים תיכוני, לא צרפתי, לא אסיאתי - פיצה! אחרי אימון הרגשתי שאני יכולה מצפונית לרדת על מגש שלם ללא רגשות אשם. טוב, כמעט ללא.

4 דקות בווייז, חנייה ליד (לא הייתי צריכה לשיר את שיר פיית החנייה או לפתוח את תא הכפפות - שיטות עתיקות שעובדות, תאמינו לי) והגענו. קארין, שכבר לא רואה 6/6, הרחיקה את התפריט מעט בכדי לראות, ממש סצנת כיפה האדומה והזאב פר אקסלנס.

כשהיא הבינה שמלבד פיצה יש אפשרויות אחרות לאכול היא כבר לא הרגישה מקופחת. פיצה פורטו היא לא רק פיצה!

לוקיישן: סוקולוב 93, רמת השרון

עיצוב & וייב:

מסעדה איטלקית מודרנית ושכונתית. מוסיקה נעימה, עיצוב קליל, לא צבעוני מדי, צעיר ועכשווי. בחלל המסעדה ישנו לב ניאון ענק, מנורות מגוונות שתלויות מהתקרה, קיר מאויר, רצפת שומשום ואריחים שמקשטים את הבר.

ברחבה שבחוץ, על הרחוב הראשי (מה שלא נראה שהפריע לסועדים) ישנם כעשרה שולחנות ובנוסף ישנו גם בר חיצוני שהדבר היחיד שלי הרגיש תמוה, הוא שמי שיושב על הבר מסתכל אל תוך המסעדה עם הגב לחוץ - אז או שאין אקשן על רחוב סוקולוב, או שכנראה יועץ פאנג שוואי לא היה על ה-PAY ROLL.

הקהל היה מורכב בעיקר מאנשים בגילאי 40-60, אך סביר להניח שבשעה מוקדמת יותר של היום יש לא מעט חבר’ה צעירים ומגניבים. קוד לבוש: שכונתי ונוח. איך שתבוא, ישמחו לארח אותך, בין אם זה בטייץ ונעלי התעמלות או בשמלת נצנץ שחורה עם גב חשוף, כמו ש”זרקה” על עצמה אחת שישבה כמה שולחנות מאיתנו. היא לבטח לא הזמינה פיצה.

מה שותים:

הפשטות היא חלק מהקסם של המקום. תפריט האלכוהול לא מתאמץ מדי, בירות או יין. רוצה קוקטייל - סע לתאילנד. הזמנו רוזה, משהו קליל לצד השחיתות שבדרך.

מה אוכלים:

לא היינו ממש רעבות, אך עם התפריט בא התיאבון. מגוון של מנות קטנות, סלטים מיוחדים, פסטות וכמובן אינספור אפשרויות של פיצה גרמו לנו לחשב מסלול מחדש. “נזמין כמה דברים לטעום”, אמרנו יחד למלצרית, “מקסימום לא נסיים…”. כמה רחוקה הייתה האמת.

למנה ראשונה הזמנו את הרביולי סלק (47 שקל) שהגיע מקושט באגוזים. המנה טעימה, קלילה יחסית ולמרות שהייתה אל-דנטה מדי לטעמי היא חוסלה ללא עכבות.

קארין שהייתה חייבת גם ירק הזמינה לנו את “יוליוס“: סלט לבבות חסה, בייבי ג’אם, רוטב קיסר עם בזיליקום, שום עגבניות קלויות וקרוטונים, שעליהם הייתי מוותרת, כי הם פחות קלעו (42 שקל).

הביס מהעגבניות החמות בתוך הסלט הקר הביא לרגע של שתיקה. להבדיל מרוב האנשים שלא אוהבים לערבב חם עם קר, אני גרופי של הקונספט. בארוחות חג אני אוחזת בכוח את הצלחת של המנה הראשונה שלא יפנו לי מהשולחן בכדי שכל הטעמים שם יתערבבו לי עם העיקרית. לקארין לקח קצת זמן להחליט אם זורם לה הקונספט… אני עדיין מחכה לתשובה.

ואז היא הגיעה. פיצה קרצ’ופיו (58 שקל). באותו הרגע בדיוק נזכרתי שקארין היא חצי איטלקייה, נצר למשפחת סונילו מרומא, וגם למדתי שקרצ’ופיו זה ארטישוק באיטלקית. לא היה פשוט לבחור בה מתוך 13 סוגים של פיצה. השקענו זמן ומחשבה.

רוטב עגבניות, תערובת גבינות פורטו, ארטישוק ורוקט. וידאתי כמובן שהרוקט לא יגיע כערוגה על הפיצה, ויחד עם הממרח איולי שהגיע בצד, שנתן לפיצה טאץ’ חריף, היה פשוט טעים.

לקינוח הזמנו גלידת וניל שמכינים במקום עם פיסטוקים גרוסים ודובדבני אמרנה (27 שקל). אם הגלידה הייתה סורבה יש סיכוי טוב שאחריו הייתי מזמינה מגש פיצה נוסף.

כמה שילמנו? 272 שקל סה”כ (לא כולל שירות)

ראוי לציון: יש גם פיצה טבעונית, מגוון מנות לילדים ובקרוב בראנץ’ איטלקי בימי שישי

פיצה פורטו
סוקולוב 93, רמת השרון
03-9555327

עשה לכם חשק ובא לכם להכין פיצה בבית? בפודי יש מלא מתכונים לפיצה:

מתכון פיצה 4 גבינות עם ארטישוק ועגבניות

מתכון פיצה ביתית נהדרת

מתכון מאפינס פיצה שילדים אוהבים

מתכון פיצה כרובית ללא גלוטן