הצצה לחלום שהוא מציאות של מישהו אחר – מאפייה סודית בצ’אנג מאי, תאילנד

אחרי כמעט שבוע של שוטטות ברחובות בנגקוק ואכילה בלתי פוסקת שכללה בין היתר מסעדות ודוכני רחוב, מסעדת רחוב עם כוכב מישלן ואפילו מסעדת מישלן פנסי שהבאתי בגדים ונעליים במיוחד בשבילה, החלטנו להמשיך בטיול ולעלות צפונה לצ’אנג מאי.

ההחלטה לעלות צפונה הייתה ספונטנית ומיהרנו לקנות כרטיסים לרכבת לילה שהנסיעה בה אורכת 12 שעות. הספונטניות לא השתלמה בהקשר הזה ונאמר לנו שאזלו הכרטיסים הרגילים ושיש מקום בקרון המיועד לנשים בלבד. למרבית הזוגות ההסתייגות הזו הייתה מהווה בעיה, אבל כאן נכנס יתרון בכך שאנחנו זוג נשים ויכולנו להישאר יחד.

בתאילנד יש משהו אחר בכל הנוגע למיניות ומגדר. ההגדרות מאוד נזילות כאן ויש הרגשה שתהיי מי שבא לך, העיקר שתהיי בן אדם. לרובנו זה ניראה טריוויאלי אבל בישראל לא בכל מקום יש לי את הביטחון ללכת יד ביד עם אהובתי.

יצאנו למסע ברכבת הלילה שבה יש מיטות נוחות ומצעים נקיים אז זה ממש נעים! אני אוהבת נסיעות ארוכות ברכבת, יש בזה משהו מרגש. תמיד אני מתכוננת לאיזה פיקניק נחמד וזה עובר בכיף.

על אף שתזמון ההגעה לצ’אנג מאי היה ספונטני, הבחירה לחזור לשם הייתה מתוכננת וברורה מאליה! לפני שנתיים בערך, בפעם הראשונה שאני וסתיו טיילנו יחד בתאילנד, במהלך אחד משיטוטי הבוקר שלנו בצ’אנג מאי מצאנו אוצר בקנה מידה בין לאומי.

באזור הכי לא מתויר מחוץ לעיר העתיקה מצאנו בית קפה קטנטן ומהמם עם תוצרת של בצקים כרוכים שלא חשבתי שאפשר למצוא כאן.

מולנו ניצב קיר עם מבחר מהמם של מאפים שהוכנו לא מזמן במקום. בחרנו לנו כמה מאפים מתוקים, הזמנו קפה קר והתיישבנו. אני זוכרת את הביס הראשון בקרואסון כאילו זה היה אתמול. בהתרגשות שיא, כמו שאני יודעת, הסברתי לסתיו שלתוצאות כאלה לא מגיעים במקרה וחייב להיות מעורב פה יבוא אישי של קמח וחמאה מיוחדים (כי בתאילנד זה ממש לא הקטע). את מעט הזמן שנותר לנו אז בצ’אנג מאי ניצלנו כדי לטעום עוד ועוד מאפים בבית הקפה הקטנטן ולא הפסקנו להלל אותו מאז.

בטיול הזה היה לנו ברור שנצטרך למצוא אותו שוב! בפעם הקודמת לקחנו כרטיס ביקור כדי שנדע איך לחזור, אבל כמובן ששכחנו אותו בארץ ולא היה לנו מושג איך נמצא אותו או אם הוא בכלל עדיין קיים.

הגענו לצ’אנג מאי בשבע בבוקר אחרי נסיעת הלילה. לקחנו מונית לגסט האוס שהזמנו מראש דרך בוקינג, השארנו את התיקים כי היה מוקדם לעשות צ’ק-אין ויצאנו על טוסטוס למשימת חיינו למצוא את בית הקפה האבוד.

אני לא יודעת להסביר את מה שהיה שם, אבל אחרי סיבוב קצר בין תעלות המים והחומות של העיר העתיקה פתאום זה נחת עליי ואמרתי לסתיוי “זה פה!”. עברנו ליד פנייה מהרחוב הראשי לרחוב צר, שום סימון, שום שלט, סתם פנייה לרחוב צדדי אבל היה שם משהו או מישהו שכיוון אותי למחוז חפצי!!!

הגענו ונדהמנו שהקפה עומד במקומו ונראה בול כמו שזכרנו, רק שהפעם אנחנו השתנינו מעט. אני למדתי קונדיטוריה והתאהבתי בבצקים כרוכים ובשנה האחרונה אני מפתחת ומדייקת את החלום שלי - שיהיה לי מקום משלי כמו בית הקפה הקטן הזה.

אני נכנסת בהתרגשות שאין לתאר לבית הקפה ומסתכלת בפרצופים המוכרים. לא כל אחד זוכה להצצה לחלום שלו שהוא מציאות של מישהו אחר.

הייתי חייבת לשוחח עם הקונדיטור ולהבין לעומק את מה שקורה שם, כל כך אחר מכל מה שראיתי בתאילנד עד כה. קצת התביישתי, מקום פצפון ווילון שמסתיר חלקית את מאחורי הקלעים, אבל הצצתי בכל זאת וראיתי מרדדת משקל ואת הקונדיטור אגדי! הוא סיפר ששנים עבד והתמחה אצל קונדיטור צרפתי ביפן וכשהרגיש מספיק בטוח חזר הביתה עם אשתו והקים את החלום שלו.

בית הקפה כולל מאפים שונים שיוצאים לאורך היום לדלפק בשירות עצמי, ישנן כמה אופציות לסנדוויצ’ים פשוטים בשלושה לחמים שונים וקפה טעים ואיכותי שיוצא בכלי חרס מיוחדים. בית קפה שקט ועיצוב מקסים עם מחשבה על כל פרט ומחירים תאילנדים, ישיבה משותפת עם מקומיים ותיירים שגילו גם הם את הפנינה הסודית הזו ויודעים להעריך את העבודה שהוא עושה וצוות מקסים ששמח לראות את פנינו בכל יום באותו שבוע.

זה היה לי נעים ונתן לי המון ביטחון וחשק לחזור הבייתה ולמצוא את המקום שלי, להאכיל אנשים בפשטות איכותית, לפגוש לקוחות קבועים וליהנות מהעבודה!

הפעם לא שכחנו את השם, ולפני שרבים יגלו את המקום הנהדר הזה, סעו ותיהנו מקפה טוב, קרואסון חמאה וכריך טעים.

Baan Bakery
20 Rat Chiang Saen 1 Ko Alley, Tambon Hai Ya, Mueang Chiang Mai District, Chiang Mai 50100, תאילנד

https://maps.app.goo.gl/z8T7fbRXVvwADVuH8