קוסקוס, שניצל ובוריק – להתארגן על מנה ברמלה-לוד

החלטתי להפתיע אותה בצהרי יום שקר כלשהו ולנסוע לקנות לה קוסקוס. תגידו מה שתגידו, אולי לוקח לי קצת זמן, אבל בסוף אני מבין, כי תכל’ס הרמזים של הנודניקית האהובה שלי לא היו עוברים במסננת הדקה של הקוסקוס (“איך בא לי קוסקוס”, “מזמן לא אכלתי קוסקוס”). מה לא עושים כדי שהיא תהיה מרוצה? אז האהבה שלי לקחה אותי לרמלה.

אם להודות על האמת אני לא מחסידי הקוסקוס, לקח לי לא מעט שנים והרבה ניסיונות לא מוצלחים להבין שאפשר גם אחרת, שאפשר במין אלכימיה מופלאה של סולת ומים להפוך אותו לענן זהוב ואוורירי שמביא שמחה ללב.

כשאספתי את המנות שלי מהודיה ברמלה, כלום בכלי הפלסטיק הסטנדרטיים לא ניבא את מה שהם אוצרים בתוכם. כן, ניחשתם (אחרת לא הייתי כותב על זה) הקוסקוס של הודיה הוא מהזן שגורם לך רצון עז להמציא איזה סבתא שהכינה קוסקוס בשביל מלך מרוקו או פשוט לחפש משפחה מרוקאית שתאמץ אותי.

לפני שנצלול לענן הקוסקוס של הודיה בואו נדבר על הירקות שהתלוו אליו, שהיו לא פחות ממושלמים. הטעם נפלא אבל המרקם, אוחח המרקם… כל ירק עשוי בדיוק במידה המדויקת על המילימטר ככה שהוא לא הופך להיות סמרטוטי אלא נשאר מוצק ונגיס, חוץ מירקות טריים אין לי מושג מה הסוד שלה אבל אני בהחלט מתכוון לגלות.

הודיה הצעירה מסתובבת במטבח המצוחצח למשעי שלה ומתקינה את המנות לפי הזמנה, בזמן שהיא עושה את זה אני עוקב מרחוק כדי לא להפריע ומגלה שחלק מהירקות עשויים בנפרד ומורכבים יחד רק בהגשת המנה (אז זה הסוד).

אל הקוסקוס והירקות מתלווה מחשי, בהעדר מילה אחרת אקרא לה קציצה (כמה אשכנזי מצדי). קציצת המחשי מתובלת ביד אמן והופכת את כל המנה הזאת מארוחת צהריים לארוחת מלכים מושלמת. את העוף השחום והפריך לא טעמתי אבל אני בהחלט מתכוון לתקן את זה. הקוסקוס שייך לזן המעונן, הזהוב שכמוהו פגשתי רק פעם אחת בחיי במסעדת “רפאל” זצ”ל של רפי כהן. משיחה עם הודיה גיליתי שלא מדובר במקרה, אלא שסבתו של השף רפי כהן וסבתה של הודיה הן אחיות ושני הקוסקוסים ינקו מאותה הסבתא.

הודיה התחילה רק לפני חודשיים את המיזם הזה, היא לא מבשלת במועדים קבועים והתפריט לא קבוע, אז מה עושים? עוקבים אחריה באינסטגרם, מסתכלים על הסטורי שהיא מעלה ואולי תהיו בין ברי המזל שיוכלו להזמין כשנפתחת המכירה וכדאי שתהיו זריזים כי הכל נגמר מהר, מהר מדי.

הודיה מתכוונת להמשיך ולהתפתח ולהגדיל את הימים והמבחר ויש לה לאן, היד של האשה הצעירה הזאת מדויקת ומפתיעה ושווה לעקוב אחריה.

אני בהחלט חושב שבשביל הקוסקוס הזה שווה להגיע מרחוק ולרכוש כמה מנות שיהיו לכם כל השבוע. את המטבוחה שמתלווה למנה אני צורך בקיצוב כדי שלא ייגמר.

הודיה ניזרי באינסטגרם @hodayanizri_

טלפון: 050-9876694

בניין אפרפר במרכז רמלה, אחד שהלובי שלו ראה ימים יפים יותר, אחד כזה שלא היית מצפה למצוא בו התקהלות קטנה בצהריים של יום שני. אף אחד לא מישיר מבט, כולם עסוקים בטלפון שלהם, כמעט נבוכים מהסיטואציה שנקלענו אליה. מהצד זה נראה כמו חדר המתנה של רופא ממש ממש מביך (פרוקטולוג או משהו בסגנון) או לצדיק לקבלת ברכה או תחנה לממכר סמים. אני אהרוס את ההפתעה ואגלה לכם שזה יותר קרוב לתחנה לממכר סמים. הקהל הקטן ניעור בבת אחת כשללובי פורצת בחורה חיננית עם עגלת סופר עמוסת שקיות. שמות נזרקים לחלל האוויר, כסף מחליף ידיים תמורת שקית  ואחד אחד הם נעלמים לתוך המולת העיר.

אחרי שהאינסטגרם שלי התמלא שבוע אחרי שבוע בתמונות של הסנדוויץ’ שניצל של נוי מיארה, האישה והבלונד, אושיית אינסטגרם עם חסידים רבים, רק חיכיתי להזדמנות להניח את ידיי השמנמנות על שניצל כזה, ובגלל שאני שמנמן אז עדיף שניים.

אתם מכירים את התופעה הזו לאחרונה לקראת שישי הפיד שלכם מתמלא בתמונות של סנדוויץ’ שניצל עמוס להתפקע? במבט ראשון כשפתחתי את השקית, הסנדוויץ’ של נוי לא נראה שונה מהסנדוויצ’ים האחרים שגודשים את האינסטגרם, אבל כמה שטעיתי!

כבר אמר מי שאמר שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים וכמובן שהוא צדק, נתחיל בלחמנייה העשויה בבית, נוי אופה אותה בעצמה ומתחילה את המלאכה באישון ליל לכל מצהלות העוקבים שלה. הלחמנייה מלאה שומשום וקצח שאהוב עליי באופן אישי, בחומוס גרגירים מבושל, מתובל כראוי, מטבוחה, חצילים מטוגנים, פלפל חריף (מדי) ושניצל חם ועסיסי שטוגן ממש בהזמנה. כל אלה יוצרים ביס מושלם.

יצאתי שמח וטוב לבב עם שתי מנות השניצל. חייב להודות שאכלתי אחד כדי להרגע וגם כדי שאוכל לצלם לכם בשלווה את השני, משימה לא פשוטה לחלוטין.

נוי מיארה מתחזקת חשבון אינסטגרם פעיל מאד ששווה לעקוב אחריו, רק זו הדרך שבה תגלו מתי ניתן לקנות מהאוכל שלה ומתי מתקיימות הסדנאות שלה. מלבד מכירה שבועית של הסנדוויץ’ המפורסם תוכלו למצוא גם קוסקוס ופריטים נוספים, לפי מה שמתחשק לנוי לבשל (וגם לפי בקשות הקהל).

אז אם אתם שייכים לאיזור שלנו, אבל גם אם לא, כאן תמצאו אוכל שהייתם מוכנים שיחכה לכם כל יום כשאתם חוזרים מהעבודה. הסנדוויץ’ הזה שכולו בעבודת יד היא כזה שנעשה באהבה, כאילו אמא מכינה לילדיה כריך אחרי יום ארוך בבית הספר.