מעגלת פינות – מה קורה כשמפרידים ביני לבין המשקל שלי

אם יצא לכם לקרוא את הטורים הקודמים שלי ותהיתם לרגע מה איתי, תנו לי להרגיע אתכם. הסטטוס שלי נשאר יציב, כלומר, אני עדיין על תקן נוודה, תודה ששאלתם. אתם מקסימים.

כרגע המצב הוא שכל חיי ארוזים בדירה שאני לא חיה בה. כל הבגדים, כל המסכות לשיער ולפנים, כל התיקים, כל העקבים - כל הדברים שבחורה צריכה שיקיפו אותה לא איתי ואחד החשובים, לפחות בעולמי, הוא: המשקל שלי, שיושב לו בתוך ארגז, לא מבין איפה אני ואם נתראה בקרוב.

יש לנו דיבור קבוע למשקל ולי. העסקה שלנו היא שאני עולה עליו לפחות 3 פעמים בשבוע, לפעמים אפילו יותר, הוא שותק ויודע שאסור לו להגזים ואני גם מנסה שלא יותר מדי להתפרע, אבל ממש לא סותמת אם הוא לא מראה לי את המספר הרצוי. סוג של הדדיות. ממש כמו בכל קשר בריא.

אבל המציאות מלמדת שכבר עשרה ימים לא נפגשנו ואני מרגישה שזה הזמן שלי קצת לעגל קצוות, במילא יש עוד זמן עד שנתאחד וגם התחלתי להתאמן, ככה שלא ייגרם יותר מדי נזק לאף אחד מהצדדים מהרמאות הקטנה שלי. עכשיו כשהצדקתי עצמי לכם ובמיוחד לעצמי, הגיע הזמן להזמין פסטה!

מה אזמין היום?

פיורי פסטה. למה דווקא מהם? כי עלה לי זיכרון קצת ישן, מודה, שישבתי שם עוד כשהיה להם סניף בנמל תל אביב ואכלתי פסטת בולונז מדהימה, מלאה בבשר שבושל בבישול ארוך, והרגשתי שהרווחתי בכבוד לשחזר את הרגע הזה.

כמובן שהזמנו דרך וולט כי אין ספק שהם מביאים את עולם המשלוחים לרמה אחרת, בינלאומית. האפליקציה נוחה מאוד, פשוטה, מהירה, אינטואיטיבית ואמינה והכי חשוב - כל בעיה ותלונה שיש או תהיה לכם, נציג דואג לחזור במהירות האור ופותר כל בעיה אשר עולה.

כמה זמן חיכינו להזמנה? בוולט התחייבו לזמן הגעה של חצי שעה ואכן כך היה. המשלוח הגיע ארוז בקפידה, חם וכל התוספות שביקשתי בצד הגיעו. לחבר’ה בפיורי אכפת מהלקוח, ללא ספק.

היה לנו טעים?

למנות ראשונות הזמנו פיצה טרטופו (66 שקל) - פיצה ללא רוטב עגבניות עם שמנת, כמהין, מוצרלה, פטריות יער, פורטובלו בחמאת טימין, שום קונפי, עירית ופרמזן. הפיצה הייתה מ-ע-ו-ל-ה! ממש לא יבשה, למרות שאין רוטב עגבניות, מלאת טעמים ואופי. בצק דק דק, כמו שאנחנו אוהבים, משולשים גדולים ונדיבים, כמות ענקית של פטריות. מנה תענוג. חובה להזמין!

הזמנו גם סלט לאצ’יו (48 שקל) - עלי בייבי וחסה, עדשים שחורות, סלק טרי, בצל סגול, שקדים קלויים, שמן זית, לימון, בלסמי וריקוטה. במבט ראשוני הסלט היה מפוצץ בתוכן, מלא בצבע ונראה כהצלחה מסחררת, אבל כשטעמנו ממנו קצת התאכזבנו. היה צריך להטביע אותו ברוטב שנלווה אליו כדי באמת ליהנות ממנו.

למנה העיקרית הזמנתי לעצמי פטוצ’יני בולונז (68 שקל) - ראגו איטלקי מסורתי. המנה הגיעה ממש לא כמו שזכרתי אותה. נכון, הייתה פסטה והיה בולונז, אבל המנה הייתה חסרת טעם ודי משעממת. הוספת פרמזן מלמעלה היטיבה עם המנה, אבל החוויה הייתה רחוקה שנות אור ממה שזכרתי כשישבתי במקום. התבאסנו.

עוזו לקח ספגטי רומא (58 שקל) - עגבניות מיובשות, שרי, בזיליקום טרי וחמאה ברוטב עגבניות עם קוביות מוצרלה. גם המנה שלו ממש לא עמדה בציפיות והייתה דלה בטעמים. היא הייתה כמו עוד פסטה סתמית שהוכנה בבית על הדרך. מוזר מאוד שהטעמים ששנינו זכרנו כל כך לטובה, הגיעו הפעם בצורה מאוד תפלה.

כמה זה עלה? 240 שקל

ולמרות המנות העיקריות הבינוניות, יצאתי עם תחושה די סבבה מהמשלוח של פיורי. הרגשתי שלמקום כן אכפת שהמנות יגיעו חמות. מי שארז את המנה דאג לפנק אותנו במלא תוספות בצד של פרמזן, מלא תבלינים לפיצה, חריף וכל זה איך שהוא כן עידן את האכזבה שלי מהמנות העיקריות.

הפיצה המעולה, הסלט שהגיע בממדים ענקיים, האריזה, האכפתיות - כל אלה גורמים לי לחשוב שאין מה לעשות, משלוח זה משלוח והוא לעולם לא יחליף מסעדה. אבל אם כבר להתבאס ממשלוח, אז לפחות לדעת שלמישהו היה אכפת ממך כשהוא הכין אותו.