אבו גוש – הבילוי המשפחתי המושלם לשבת בבוקר. טיול וארוחה (אפילו זולה!)

לא תמיד הכול זה FUN, לפעמים צריך גם להתעורר מוקדם בשבת בבוקר, לארוז צידנית (או במקרה שלי לעצור בארקפה ולהעמיס כריכים, מוזלי, שוקו קר, כוס מיץ תפוזים וקופסת עוגיות שוקולד צ’יפס גדולה) ולצאת לטיול משפחות.

פורסם בקבוצה: “נחל אוג (בסמוך לקיבוץ אלמוג) הוא מסלול קניוני מקסים וקל. לא להיבהל מהמדרגות… זה ממש לא קשה מדי… ובמידת הצורך נעזור למתקשים וגם יהיו חבלים לאבטחה למי שחושש… מניסיון, טיול במדבר הינו מעורר תיאבון ידוע, בעיקר ליד אבו גוש”. הדבר היחידי שהרתיע אותי בכלל לא היה טיפוס המדרגות, אלא המחשבה של איך אעמוד בפיתוי הפיתות לצד החומוס באבו גוש.

הנוף המדברי בהחלט מצליח לייצר שקט. כן, גם כשאת מוקפת עשרות ילדים שמאלתרים משחק מסוכן בין שני סלעים גדולים באמצע שום מקום. המסלול המקוצר של נחל אוג (כשלוש שעות קסומות) כלל בין השאר גם עצירות לחטיפים כמובן, חידונים ותה נ.מ.ל.י.ם = תה עם נענע, מליסה, לימונית וימבה סוכר שבישל לנו אסף המדריך המסוקס. שנים שאני מנסה ללמד את דניאל (בני הבכור) כמה תה זה דבר טעים ובסוף קילו סוכר בתוך קומקום פח חתם את העסקה והילד מאוהב.

הם צדקו אגב, המדבר בהחלט עורר את התיאבון אצל כולם וזה שתקענו את כל החטיפים שהילדים לא רצו וניסינו לטשטש עקבות ומצפון עם שקית פירות חתוכים, לא ממש הזיזה אותנו מהמטרה שלשמה (גם) התכנסנו, “בדרך לווגאס עוצרים באבו גוש”.

בתום המסלול התקשרנו למסעדת נאג’י וכולנו נשמנו לרווחה כשאישרו לנו מקום באופן ספונטני ואפילו קצת יומרני ל-32 איש. “ארבעים דק’ אנחנו אצלכם…” אמרנו ויצאנו לדרך.

לוקיישן: אבו גוש

עיצוב & וייב: כיאה לכל מסעדה מזרחית טיפוסית, העיצוב הוא לא משהו שבהכרח הייתי מתעכבת עליו. רצפת קרמיקה פשוטה, דשא סינטטי, שולחנות פלסטיק מעוטרים במפות אדומות והרבה רעש של אוכל, אנשים ושמחה בלב. כנראה שלא בכדי, המקום כבר קיים כמעט 20 שנה.

מה שותים: בעיקר משקאות קלים ומתוקים שיאזנו ויחליקו את הפלאפל והפיתות במורד הגרון.     

מה אוכלים: לטענתם של מביני עניין מדובר באחד המקומות הטובים בארץ לקבב. מול המסעדה ששוכנת במרכז אבו גוש, נמצא אטליז “נאג’י” שמספק למסעדה בשר טרי ואיכותי. אני כמובן התפרעתי הפעם והלכתי על הסלטים. לא על אחד או שניים… על כולם!!!

סלטים קטנים לשולחן: סלט ערבי קטן, חמוצים, סלט דלעת וטחינה, חומוס עם גרגירים, סלט טורקי, מטבוחה, חצילים בירקות, טחינה, סלט כרוב, סלט סלק, טאבולה וכדורי פלאפל (30 ₪ למבוגר. הילדים לא משלמים על הסלטים). שילוב מנצח של טעימות קטנות במחיר מעולה. למרות שיש פה פס ייצור מטורף של סלטים אני לא בטוחה שמבחינת טריות הכול הוכן ממש לכבודנו…

המבוגרים שרצו לאשש את השמועה על הבשר במסעדה הזמינו קבב, שיפודי לבבות, סטייק אנטריקוט וכדומה (60-120 ₪). כל המנות הבשריות מגיעות עם תוספת של צ’יפס, אורז או מג’דרה. לפי הצלחות הריקות הבנתי שהיה סופר מוצלח. הצמחונים אגב הלכו על הממולאים עם אורז וירקות - פלפל, חציל או קישוא (18 ₪) ברוטב עגבניות חמצמץ עם טעמים מיוחדים. ניתן גם לשלב את סוגי הממולאים במנה, כך שתוכלו לדגום כמה ממולאים בעת ובצלחת אחת.

לילדים ניתן להזמין ארוחת ילדים: שניצל, נקניקיות, שיפוד קבב או שיפוד פרגית שמוגשים עם צ’יפס (ניתן להמיר את הצ’יפס בכל תוספת אחרת) ושתייה (45 ₪ לילד). תמיד עניין אותי במסעדות כאלה איך הצ’יפס כזה רך למרות צבעו הכהה (כאילו לא נשרף למרות ספיגתו החוזרת ונשנית בשמן). אל דאגה, זה לא מה שמנע ממני לאכול ממנו. כאמור, צ’יפס זה החיים. הילדים היו מבסוטים אש ואנחנו עוד יותר, שכן ישבנו בשולחנות נפרדים.

*טיפ חשוב: בקבוצה גדולה - מומלצת החלוקה לשולחנות מבוגרים/ילדים, שהיו קונספט מומלץ ושפוי ביותר.

לקינוח: פינקו אותנו על חשבון הבית בקפה שחור מתקתק ובקלאווה.

כמה שילמנו? 1945 ₪ (לא כולל שירות) לשלושים ושניים סועדים (כלומר ממוצע של 60 ₪ לאדם).

ראוי לציון: בין אם אתה קניבל או חובב צמחים מושבע תמצא מה לאכול בנאג’י וכל זאת בלי למכור כליה. בנוסף, חשוב לזכור כי יש לא מעט מסעדות דומות באזור שמגדילות את הסיכוי שלך למציאת שולחן באופן ספונטני.

נאג’י, מחמוד ראשיד 4, אבו גוש, ימים א’-ה’ 21:00 - 9:00, 02-5336520 (עם קצת אמונה יהיה לכם גם מקום)

אהבתם? נסעתם? אל תשכחו לחזור ולספר לנו איך היה!