פרעצל-שרף: פרעצל מושלם לשבת בבוקר

צורתו של הבייגלה נחקרה רבות. האגדה מספרת כי הבייגלה הומצא על ידי נזיר איטלקי בשנת 610 כדי לתגמל ילדים צעירים על כך שלמדו את תפילותיהם.

הנזיר קיפל רצועות של בצק לחם כדי להידמות לזרועותיהן הצולבות של ילדים מתפללים. יצירתו של הנזיר כונתה פרטיולה, שפירושה “תגמולים קטנים” עם השנים בשיבוש לשוני התקבל השם “פרעצל”.

עם כל הכבוד לאגדה, איש אינו יודע בוודאות לגבי מקורו של הבייגלה/פרעצל, אך רוב המומחים מסכימים כי מוצאו של הבייגלה נוצרי עם קשר מובהק לחג הפסחא.

מהגרים גרמנים ושוויצרים ייבאו עימם את הבייגלה לצפון אמריקה במאה ה-19.

בשנת 1850, נפתחה לראשונה בליטיץ, פנסילבניה מאפיית בייגלה מסחרית, הבייגלה אופיין בכך שחיצוניותו הייתה קשה. בייגלה קשים הפכו פופולריים מכיוון שהם היו עמידים יותר מאשר בייגלה רכים.

במאה ה-20 בייגלה הפכו פופולריים מאוד בערים הגדולות בארה”ב, פילדלפיה הפכה את הבייגלה לחלק בלתי נפרד מהמטבח המקומי שלה.

כיום, תושב פילדלפיה הממוצע אוכל בערך פי 12 יותר בייגלה מאשר האמריקאי הממוצע.

פנסילבניה נותרה כיום מרכז ייצור בייגלה הגדול בארה”ב, ומספקת 80% מהאספקה ​​של הבייגלה במדינה. ענף הבייגלה בארה”ב שווה יותר מ-550 מיליון דולר בשנה.

כיום, ניתן ליהנות ממגוון רחב של בייגלה, מזוגג במלח גס, קינמון, סוכר, אגוזים וזרעים שונים. ניתן למצוא בייגלה בצורות רבות דוגמת מקלות, לחמניות עגולות, לולאות, צמות ואפילו אותיות.