ביום ט”ו (החמישה עשר) לחודש שבט העברי, אנחנו מציינים את “ראש השנה לאילנות”.
החג הזה, שמלא בפירות צבעוניים, יבשים וטריים, מטובה של ארץ ישראל ומטובן של מדינות אחרות מציין את ‘ראש השנה החקלאית’ של גידולי ארץ ישראל. העיתוי של ט”ו בשבט הוא בדרך כלל בעיצומה של תקופת הגשם, אז עולה השרף באילנות והפירות מתחילים בחניטתם.
למרות שהחג נחגג לאילנות, יש בו משמעות גדולה עבורנו בני האדם , כנאמר בתורה: “כי האדם עץ השדה”. הסימבוליות של העץ מזכירה מאד את ההתנהגות שלנו בני האנוש, וזו ההזדמנות כשחוגגים לעץ, להודות לבורא על העולם היפה שהוא ברא כדי להנות אותנו בו. להכיר תודה על הפירות המגוונים משובבי העין ועמוסי הטעם, שנוצרו בקפידה רבה כדי לערוב לחכנו ולתת לנו עניין והנאה מצריכתם.
למרות שאנו נהנים גם מפירות מיובשים או טרופיים שלא גדלים באקלים שלנו, השמחה האמיתית הינה דווקא בפירות ‘כחול לבן’, פירות הארץ הטובה שלנו, כמו שהפסוק אומר: “כִּי ה’ אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה… אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָש”. בפסוק הזה מרומזים “שבעת המינים”: חיטה, שעורה, ענבים (“גפן”), תאנה, רימון, זית ותמר (“דבש”).
המנהג הזה נועד להראות שחביבים עלינו ארץ ישראל ופירותיה, וכן שאנו שמחים במצוות הארץ שאלוקים נתן לנו.
בין העדות השונות נפוצו מנהגים שונים ביום מיוחד זה. יש שהמסורת אצלם היא לאכול חרובים, ויש שאוכלים את האתרוג עליו ברכו בחג הסוכות, לאחר שיצרו ממנו ריבה או פרי מסוכר. יהודים ממוצא סלוניקי היו אוכלים תבשיל חיטים וערמונים ביום זה, ואילו יהודי איזמיר נהגו לחלק את הברכות על כל פרי בין בני המשפחה, בבגדד שבעיראק היו שרים תפילה מיוחדת על הפירות, ואלו הנוהגים על פי תורת הקבלה עורכים “סדר ט”ו בשבט” מיוחד שכולל קריאת משניות וקטעי זוהר, ועוד.
באופן כללי, נוהגים לערוך סעודה משפחתית חגיגית ולאכול בה פירות משובחים אותם מגישים בכלים נאים ולהרבות בברכות ותשבחות לאלוקים על הארץ ועל הפירות.
בנוסף לברכות על הפירות נוהגים רבים להתפלל בט”ו בשבט שתשרה הברכה ביבול האילנות וגם יקדישו תפילה מיוחדת לאתרוג מהודר שמקווים לזכות בו בחג הסוכות הבא.
מתכון לקרקרים טעימים וקלים להכנה שתמיד מצליחים
עוגת שיש פרווה מופלאה ואוורירית
סורבה פירות עם טוויסט למנה אחרונה מפתיעה
שטרודל אגוזים של פעם
תגובות (0)