מכופפת הבננות – עוגת בננות זריזה ומנצחת

יש אנשים שחיים כל מיני “חיימים” במחזור חיים אחד. יש אנשים שיקרא לזה גלגול בתוך גלגול ואני פעמים רבות קראתי לזה חיים של עוף החול, זה שצריך להישרף כדי לקום לתחייה. יצא שאלו החיים שאני חיה. כמעט ואין קשר בין תקופת חיים אחת לשנייה. הונג-קונג, קיבוץ, תל אביב, איסטנבול.

אנשים באים ויוצאים מחיי כמו רכבות, ואולי ככה זה אנשים באופן כללי, מנופפים אחד לשני בתחנות, לפעמים מתעכבים, לפעמים נפגשים באותה תחנה בכמה מועדים, לפעמים קובעים באותה תחנה, אבל שוכחים את המועד או מפספסים את השעה. אי אפשר לדעת את מי אפגוש בתחנה הבאה, אין לדעת מתי אהיה תחנה בחייו של אחר ומי יחלוף על פניי במהירות, בלי לשים לב.

לפני שלוש שנים אבדו על המדרכה באיסטקלל-טורקיה המון דברים. על שניים מהם הייתה גאוותי. תמיד שמעתי הכל, שמיעה 6:6, אם יש דבר כזה והיה לי זיכרון של פיל, דבר לא אבד בזיכרוני, הכל היה מקוטלג לשעת הצורך. המפגע שהפך את חיי, לקח ממני המון דברים, חלקם חזרו וחלקם הלכו לתמיד. השמיעה שלי הלכה, אני קוראת שפתיים ומתעקשת לא לאמץ מכשיר שמיעה והזיכרון שלי הולך וחוזר. אני זוכרת דברים מאד מסוימים כמו כל מה שקרה שנייה אחרי הפיצוץ, אבל שכחתי כל כך הרבה אנשים ורגעים שהיו חלק ממני עד אז.

השבוע, כשהכנתי עוגת בננות, נזכרתי בקארן: אשה יפה, שדופה ומבולבלת, שפגשתי בהונג-קונג. חיינו שתינו, זו לצד זו, בבדידות מזהרת. נוגעות לא נוגעות. יודעות לא יודעות. שתי נשים עצובות שמחכות שמשהו טוב יקרה. היינו שונות ודומות. אני הייתי אז נשואה טרייה, מכורה לשוקולד, כבדת משקל שנכנסת ויוצאת מחוגים לשומרי משקל ואילו קארן הייתה קופיפה דקיקה שאהבה בננות, לחם עם חמאה, יין לבן ועוגות פשוטות.

הסתובבנו יחד בשווקים של הונג-קונג. בין דוכני הקרפדות והפירות היינו שותקות שתיקה משותפת, יודעות שאולי עדיף לא להגיד כלום כי גם ככה אנחנו מבינות הכל. הבעלים שלנו עבדו קשה ונסעו רחוק, גם כדי לא לראות אותנו מתייבשות, נשים שנעקרו מהבית ולא הצליחו להכות שורשים בארץ החדשה. שתי קורבנות רילוקיישן נחשק שמביא איתו ממון גדול אבל גם זרות גדולה ובסוף פרידה.

חלפו 20 שנים מאז. חזרתי לארץ והמשכתי להיות כל מיני דברים בכל מיני חיים שבראתי לעצמי. ג’ף של קארן עזב את הבית בעבור אשה פיליפינית צעירה ויפה עם תודעת שירות (להגדרתו) וקארן חזרה לקליפורניה כדי לעזוב את החיים באופן מוחלט, נוסעת נגד התנועה מלאה באלכוהול.

קארן כבר לא פה, אבל ניחוח עוגת הבננות שלה, זו שנלקחה ממגזין נשים אמריקאי שמטרתו הייתה להפוך אותנו לעקרות בית מופתיות בחמש דקות, מאד נוכח וקיים.

הנה עוגת הבננות של קארן, אשה שחיה מהר מדי, עוגה נהדרת, זריזה ומתוקה (אבל לא מדי) כמוה.