אושי קלנפור: פלפלים ממולאים בנוסח בוכרי של רון יוחננוב

פעם, עוד לפני שהפכנו לחובבי שוק טלה, שדרות של צלעות ופילה סלמון, ארוחות שישי בבית משפחת יוחננוב היה פשוטות, צנועות, כאלה שהיו מצריכות לקום ב-5 בבוקר, לקנות מצרכים בשוק ולהשקיע את הלב והנשמה באוכל. ולמרות מידת ההשקעה, הפשטות ניצחה והשאירה זיכרונות טעימים. 

אני נזכר בערגה בימי שישי בבוקר. השעה שבע, את הבית כבר ממלא ריח של בישולים לשבת. אימא שלי, מאמא רעיה, מעולם לא הסכימה להתחיל את הבישולים ביום חמישי. בכל יום שישי, מוקדם בבוקר, הייתה מתחילה במירוץ. 

כבר בשעות הבוקר המאוחרות ניתן היה למצוא שדרה של סירים מכובדים שמעלים ניחוחות מופלאים, כיכרות של לחמים עבודת יד, קערות ענק נוסטלגיות מאמייל עמוסות במאפים, סירים מלאים בשקיות בד ממולאות בשלל תבשילי אורז ולצד כל זה אפילו סלטים וקינוחים. 

בין כל הסירים האלה תמיד היה סיר שהופיע בכל ארוחת שישי – סיר הממולאים התורני. סיר ריחני זה הכיל את כל הירקות שהיו בשוק במחיר הכי אטרקטיבי, אבל חשוב לציין שגם למצב הרוח הייתה השפעה ניכרת על המגוון הצבעוני – פעם מתוק, פעם חמוץ ואפילו לתנאי מזג האוויר.

ואיזה מגוון! בצלים, כרוב, עלי גפן, תפוחי אדמה, עגבניות, סלקים, לפת ומה לא? אבל ברוב הפעמים, הפייבוריטים היו הפלפלים, או בשמם המקורי אושי קלנפור. 

אימא ממלאת אותם באורז עם בשר, קוביות של עגבניות ובלי עשבי תיבול שמבלבלים את הטעמים. פלפל שחור, מלח וזהו. בשדרוג שלי אני מוסיף עוד קצת תבלינים וגם עשבי תיבול, אבל זה כבר עניין של טעם.

הסוד טמון דווקא בזמן הבישול – יש איזה קסם שקורה בבישול הארוך של הממולאים על הפלטה או בחום נמוך בתנור. הם הופכים רכים ומתמסרים, וזה כל מה שאני צריך כדי לדעת שיום שישי הגיע, והוא בא בדיוק בזמן.

אימא שלי נוהגת לרפד את תחתית הסיר בפרוסות תפו”א ואפילו בפרוסות חציל כדי לשמור על הממולאים שמא יישרפו מלמטה. ממליץ גם לכם בחום לנהוג בשיטה זו וליהנות גם מהשכבה העסיסית בתחתית.

אין דבר שחשוב לי יותר מהמגע עם האנשים. ניסיתם? אהבתם? אל תשכחו לחזור לכאן ולספר לי איך יצא. אפשר גם לצרף תמונה!

ואם מתחשק לכם לדעת יותר על האוכל הבוכרי ובכלל, בואו לבקר אותי בסדנאות הבישול שלי – לבירורים: 052-4597318