קדירה טעימה של ישן וחדש – מסעדות הפועלים באשדוד שאתם חייבים להכיר

כריך טוניסאי מאלף, תבשיל ראש לנגב עם חלה או שווארמה בסו ויד - תמר שורצברד יצאה לבדוק את מסעדות הפועלים הכי שוות באשדוד וחזרה (מלאה מאוד) כדי לספר
1 Loading... 5

אני לא יודעת מתי הייתה הפעם האחרונה שביקרתי באשדוד, ממש בעיר עצמה, ליד הים או ברחובות הרובעים השונים שבה. בדרך כלל אני מגיעה לעיר כדי לבקר במסעדת “אידי” המפורסמת, וישר משם דוך הביתה. למזלי הרב הזדמן לי להכיר את העיר מבחינה קולינרית ממש לאחרונה, ואם היה נראה לכם שאשדוד היא ממש לא תל אביב, חשבו שנית.

מצד אחד, אשדוד היא באמת לא תל אביב. היא מנומנמת, שקטה יותר, בנויה מרובעים מסודרים שלכל אחד מהם אפיון משלו, יש בה חופי ים נקיים ויפהפיים ולא עמוסים לעייפה, אנשים מעניינים עם סיפורים שיספיקו לכתיבת כמה ספרים והחשוב מכל - מסעדות ובתי קפה שלא חייבים להזמין בהם מקום אם רוצים לצאת לבילוי ספונטני.

מצד שני, היא גם תל אביב בקטנה. היא מתפתחת מבחינה קולינרית, יש בה שפע של מסעדות אבל גם דוכני מזון מהיר ובוטקאים שרק מחכים שמישהו יבוא ויכתוב עליהם, פאבים טרנדיים, מקומות של צעירים והמון ניסיונות להחזיר לעיר את הדור הצעיר יותר.

באתי לאכול את אשדוד וגיליתי שהיא טעימה עד מאוד
באתי לאכול את אשדוד וגיליתי שהיא טעימה עד מאוד

בתוך כל הקלחת הזו שמערבבת בכף עץ ישן וחדש, ותיק וצעיר, שוכנים מוסדות קולינריים שמייצגים את כל הפנים של העיר. המשותף להם הוא שהאוכל בהם הוא בדרך כלל מסורתי, סביב עדה או מטבח מסוים (ולפעמים אפילו סביב מאכל ספציפי), ומי שמנהל אותם הם מאמות (או פאפות) שהידיים שלהם יודעות לעבוד מהר מהר במטבח והם צנועים ונרגשים ומכינים אוכל מעולה.

מאמא מרוקאית שמעמידה סירים בחנות קטנה במרכז מסחרי, עד שנגמר; שווארמה נפלאה שמכינים בשיטת הסו ויד; כריך טוניסאי טרי טרי שכל פועלי השכונה מכירים; אינג’ירה אתיופית עם המון תבשילים; ואוכל תאילנדי מסורתי על חוף הים - יצאתי לבדוק את האוכל ה”מסורתי” באשדוד וחזרתי שבעה, מרוצה ומאושרת.

 אצל מרסל - אוכל מרוקאי של זיכרון וגעגוע

המקום המופלא של מרסל התחיל לפני ארבע שנים לגמרי במקרה. בשוטטות במרכז המסחרי ברובע א’ של אשדוד היא נתקלה בחנות קטנה שהתאימה לה בדיוק, כזו שבה תוכל להציע בכל יום תבשילים אותנטיים שרק היא יודעת לבשל, כאלה שממלאים את הבטן ובעיקר את הלב בגעגוע וזיכרון.

המרכז המסחרי שאנחנו מטיילים בו כדי להגיע למקום של מרסל נראה כמו תמונה על גלויה שאבדה בדואר של שנות ה-40. חנויות בדמי מפתח, בית קפה קטן, כיכר יפה עם פיקוסים עתיקי יומין ששורשיהם מטפסים מעלה אל ענפיהם ויורדים שוב מטה במין תנועת פרפטום-מובילה. רק כתובות גרפיטי חדשות על הקיר מזכירות שהשנה היא 2019 והזמן בעצם לא עצר מלכת.

מרסל, אישה יפה ומטופחת, מאופרת למשעי, מחכה לי במקום הקטן שלה. היא יושבת ליד שולחן ערוך עם מפיות בד וצלחות לבנות, ועל הדלפק ממתינים להם סירים מלאים בכול טוב. את המאכלים המרוקאים למדה לבשל מאימא שלה - לא משנה סדורה, אלא מלראות אותה מבשלת ומלהרגיש ביד את האוכל.

מרסל המקסימה. צילום: תמר שורצברד
מרסל המקסימה. צילום: תמר שורצברד

המקום פתוח כל יום עד שהאוכל נגמר, ובימי שישי אנשים באים לקחת אוכל הביתה וגם לאכול במקום. “להתעשר מזה אני כנראה לא אתעשר, אבל מרגע שיצאתי לפנסיה בחרתי לעשות רק מה שאני אוהבת”, אומרת מרסל וצוחקת. במשך 18 שנים היא חיה בפרנקפורט וניהלה מסעדה מרוקאית משלה, שאליה עלו לרגל לקוחות מכל העולם. היא דוברת שבע שפות (לדעתי אפשר לגמרי לגייס אותה למוסד). אחרי שנולדו הנכדים היא החליטה לעזוב הכול ולחזור לארץ עבורם.

יש גם ממולאים נפלאים. צילום: תמר שורצברד
יש גם ממולאים נפלאים. צילום: תמר שורצברד

מרסל מציעה למזוג לי לצלחת כל תבשיל שאני רוצה. אנחנו מתחילות מתבשיל ראש עם גרגירי חומוס שצפים ברוטב האדום הממכר הזה. הבשר רך ומתפרק, התבשיל מעט פיקנטי ואני מרגישה שאני חייבת לאכול הכול, עד שבצלחת לא יישאר דבר כי זה כל כך טעים. גם הממולאים נפלאים ויש אורז עם אטריות וגם קציצות דגים נהדרות - בקיצור, תענוג אחד גדול.

תבשיל ראש מטריף עם מלא פלפלים. צילום: תמר שורצברד
תבשיל ראש מטריף עם מלא פלפלים. צילום: תמר שורצברד

“כל הזמן אומרים לי, זה האוכל של אימא שלי, זה האוכל של סבתא שלי, אוכל שמעורר געגוע”, מספרת לי מרסל. על אף שאני אשכנזייה משני הצדדים, ברור שלא צריך להיות מרוקאית כדי להבין אוכל, זיכרונות וגעגוע, פרפרים בבטן ובלב כשלוקחים ביס ממשהו שמזכיר נשכחות, שיש בו עבודה מאומצת, תשוקה ואהבת האדם.

אצל מרסל
הראשונים 26, אשדוד
052-5971958

 

ג’ורנו - כריך טוניסאי מושלם בבגט (כי מי בכלל צריך פריקסה?)

כשהייתי בטיול בריביירה הצרפתית בחודשי הקיץ, טיילנו יום אחד ברחובות היפים של ניס. בעיר העתיקה מתקיים שוק משגע שבו דוכן כריכי ניסואז - בגט מתפצח עם טונה, לימון, בצל, זיתים, אנשובי וצנוניות. כשאכלתי את הכריך הנפלא הזה נזכרתי כמה אני אוהבת כריכי טונה טובים (וזה היה הרבה לפני הבהלה בארומה).

שמחתי לגלות שגם באשדוד עוד מאמינים בכריך טונה מצוין. הגעתי ל”ג’ורנו”, מסעדת פועלים קטנה באזור התעשייה כדי לטעום את הכריך הטוניסאי שכל העיר מדברת עליו. בניגוד לכריכים הטוניסאיים המוכרים שבדרך כלל מוגשים בלחמנייה מטוגנת הנקראת פריקסה, כאן מגישים את הכריך (בינתיים) בבגט טרי וחמים.

כריך טוניסאי בבגט פריך וחם. צילום: תמר שורצברד
כריך טוניסאי בבגט פריך וחם. צילום: תמר שורצברד

מי שפתח את המקום הוא רובי, בן למשפחת ג’ורנו הטוניסאית, שעומד מאחורי הדלפק עם ניצוץ בעיניים וידיים מתרגשות. באהבה גדולה הוא מרכיב לי כריך מהאגדות שכולו זועק טריות - טונה, תפוחי אדמה, ביצה קשה מגוררת, סלט ירקות טרי טרי וגולת הכותרת - רטבים ביתיים ממתכונים ותיקים שעוברים במשפחה.

כל הירקות טריים ומתפצחים. צילום: תמר שורצברד
כל הירקות טריים ומתפצחים. צילום: תמר שורצברד

“פתחתי את המקום כי רציתי שעוד אנשים ייהנו כמו שאני נהנה מהאוכל שלנו בבית”, מספר רובי. “את כל הרטבים האותנטיים אנחנו מכינים במקום. יש רוטב טוניסאי סודי שאימא שלי המציאה, לימון כבוש, סחוג חריף וגם טירשי דלעת של סבתא שבהתחלה לא ממש רצתה לשחרר את המתכון”, הוא מספר וצוחק.

בימי שלישי מגישים את הכריך גם בפריקסה: “סבתא שלי באה במיוחד לכאן ללמד אותי איך מכינים פריקסה בדיוק כמו שלה”. בהמשך יוצע הפריקסה בכל ימות השבוע.

עיניים צוחקות וידיים מתרגשות. רובי (צילום: תמר שורצברד)
עיניים צוחקות וידיים מתרגשות. רובי (צילום: תמר שורצברד)

קשה להסביר את טיבו של הביס מהכריך הזה - השיניים פוגשות תחילה בבגט מתפצח, עוברות לתוכו הרך, מתעכבות על הטונה, הסלט הטרי, תפוחי האדמה והביצה וטעמם של הרטבים המדהימים נמשך על הלשון. עשו לעצמכם טובה ורוצו לאכול את הסנדוויץ’ המופלא הזה. מבטיחה לכם שתחזרו לעוד.

ואם התמונה הזו לא משכנעת אתכם, קטונתי (צילום: תמר שורצברד)
ואם התמונה הזו לא משכנעת אתכם, קטונתי (צילום: תמר שורצברד)

ג’ורנו
הבנאים 7, אשדוד
08-6665808

 

אדיס עלם - אוכל אתיופי עם הרבה חלום

שירים את היד מי שאכל פעם אוכל אתיופי. כן, כן, אני לא רואה אתכם באמת, אבל יש לי תחושה שמעט מאוד ידיים הורמו באוויר עכשיו. אני מודה ומתוודה שגם אני לא טעמתי את המטבח המרתק הזה עד שהגעתי למסעדת “אדיס עלם” באשדוד, ובינינו, חבל שביליתי כל כך הרבה שנים בלי להכיר אותו.

אני נכנסת למסעדה הצנועה והנעימה של אפרת, בת לעדה האתיופית שעלתה לישראל במבצע שלמה. החיוך שלה מאיר את כל החדר, אישה יפה ומסבירת פנים שאין לי ספק שמכינה אוכל טעים עוד הרבה לפני שטעמתי אותו.

חיוך מזמין שמרמז על אוכל נפלא. אפרת (צילום: תמר שורצברד)
חיוך מזמין שמרמז על אוכל נפלא. אפרת (צילום: תמר שורצברד)

המסעדה, שהוקמה ב-2013, נקראת על שם אימה של אפרת, אדיס, שנפטרה כאשר אפרת הייתה רק בת 8. “אימא שלי הייתה בשלנית גדולה, היה לה תפקיד חשוב באירועים של הכפר, כולם הכירו אותה”, מספרת אפרת. האהבה לבישול והכישרון עברו אליה בירושה, ועל אף שהיה זה כורח אשר אילץ אותה להיכנס למטבח בגיל צעיר, הרי שעם הזמן התאהבה בבישול והרגישה שהמטבח הוא מקום שהיא יכולה להתפרק בו. “גם בפנימייה, גם במכללה, גם בסוכנות היהודית - תמיד בישלתי וקיבלתי פני אנשים עם אוכל. המסעדה מאפשרת לי להנציח את שם אימי”.

זה די מדהים שאפרת, שבמקצועה היא בכלל מהנדסת אלקטרוניקה ומכשור רפואי, מוציאה תחת ידה אוכל כזה טעים. האוכל האתיופי הוא אוכל מאוד בריא, ללא חומרים משמרים, רובו נטול גלוטן והוא מתובל ולעתים גם חריף. הוא מזכיר לפעמים את האוכל ההודי בטעמי השורשים, הקטניות והתבלינים.

“האוכל האתיופי נחשב לפעמים לאוכל מאוד חריף, אבל זה לא נכון”, צוחקת אפרת. בני המקום מספרים שאם אפרת אוהבת אותך, היא מתחשבת בעניין החריף.

צלחת אינג'ירה משגעת עם תבשילים חריפים וגם קצת פחות. צילום: תמר שורצברד
צלחת אינג’ירה משגעת עם תבשילים חריפים וגם קצת פחות. צילום: תמר שורצברד

הגדולה האמיתית היא השימוש בקמח הטף, קמח נטול גלוטן שנחשב לסופר פוד, ממנו מכינים את האינג’ירה, לחם שטוח עם טעמים חמוצים מעט שמזכיר לחוח. על האינג’ירה שמים מגוון תבשילים של קטניות, ירקות, בשר ועוד, הכול מתובל וטעים עד מאוד.

אני באמת חושבת שהחך הישראלי לגמרי מוכן לטעמים של המעדנים האתיופיים. אנחנו רגילים לשים אריסה, צ’ומה וסחוג בכל דבר, במרק קוסקוס רגיל יש למעלה מ-4 סוגי תבלינים וכולנו צמאים לעוד טיפת עמבה בפיתה. האוכל האתיופי מתובל מאוד מחד, אבל גם יש בו עדינות ורוך מאידך. טעימה ראשונה שעשתה לי המון חשק לבאות.

אוכל טבעוני, ללא גלוטן ובריא במיוחד. אפרת ב"אדיס עלם" (צילום: תמר שורצברד)
אוכל טבעוני, ללא גלוטן ובריא במיוחד. אפרת ב”אדיס עלם” (צילום: תמר שורצברד)

אדיס עלם
הבנאים 5, אשדוד
053-2736551

 

רונג’אן - פאד תאי וגם קארי על חוף הים של אשדוד

כבר מלא זמן שאני חולמת לאכול ב”רונג’אן”. זה מצחיק, הרי יש הרבה מסעדות תאילנדיות בתל אביב שאני מבקרת בהן תדיר, אבל בכל זאת, שמעתי עליה כל כך הרבה דברים טובים. לא סתם התחלתי לעקוב אחרי המסעדה בפייסבוק - היה בה משהו שובה לב, גם באוכל וגם בסיפור שמאחוריו.

ספרינג רול מתפצח וטרי ברונג'אן. צילום: תמר שורצברד
ספרינג רול מתפצח וטרי ברונג’אן. צילום: תמר שורצברד

המיקום העכשווי של רונג’אן הוא ממש על הטיילת. מחלונות המסעדה, שמעוצבת בסגנון תאילנדי אמיתי עם קישוטים אוריינטליים ושעווניות על השולחן, אפשר לראות את הים. בעוד אני מקשקשת עם רונג’אן המקסימה במטבח, כולה חיוכים וצחקוקים ואנרגיות מתפרצות, אבי בעלה כבר פתח לי שולחן ענק במרכז המסעדה עם מיטב המטעמים של המטבח התאילנדי.

רונג'אן על המחבתות, הווק והסירים. צילום: תמר שורצברד
רונג’אן על המחבתות, הווק והסירים. צילום: תמר שורצברד

המסעדה פתוחה כבר שבע שנים. ממקום קטן וצנוע שסיפק אוכל בטייק אוואיי למסעדה גדולה שמתקתקת מנות ואורחים, כולם כמעט מגיעים מפה לאוזן אבל גם מהרשתות החברתיות. הזוג הכיר לפני 13 שנים בתאילנד, התאהבות בן רגע, ומשם הכול היסטוריה.

“היא אישה מיוחדת”, אומר לי אבי. “היא הכול. אם יש חופשה משפחתית אנחנו סוגרים את המסעדה. אם אין רונג’אן, אין מסעדה. הטעם של המנות משתנה לפי המצב רוח שלה”.

טעמתי כל כך הרבה מנות ורק קיוויתי שהבטן שלי לא תתמלא ואוכל להמשיך ולזלול את האוכל הכל כך טעים של רונג’אן - רולים של דפי אורז טריים עם מלא ירקות מתפצחים, פאד תאי שהזכיר לי את רחובות בנגקוק, עוף בקארי צהוב שהיה מושלם ועוד מנות חמוצות, חריפות, מתוקות ומענגות.

בקר מוקפץ עם פטריות ושעועית ירוקה. צילום: תמר שורצברד
בקר מוקפץ עם פטריות ושעועית ירוקה. צילום: תמר שורצברד

אם אתם מגיעים למקום אל תשכחו להסתכל במדפים העמוסים מצרכים אסיאתיים שאבי מביא במיוחד מהמזרח. מצאתי שם את הבוטנים המצופים החריפים שהייתי אוכלת כל הזמן בקופנגן בטיול אחרי צבא, וגם רולים של קוקוס שאפשר למלא בקציפות מתוקות. אתם בטח תמצאו שם עוד אוצרות.

רונג’אן
מקס נורדאו 24, אשדוד
08-8645710

 

הירושלמי - שווארמה סו ויד במסעדת פועלים

כששמעתי שבמסעדת פועלים קטנה באזור התעשייה באשדוד מכינים שווארמה סו ויד, הרמתי גבה (ואפילו שתיים). טכניקת הסו ויד, שהגיעה אלינו ממטבחי העילית, משתמשת בסגירת חלבונים (וגם פירות וירקות) בשקיות ואקום ובישולם באמבטיה של מים בטמפרטורה קבועה לאורך זמן. הטכניקה הזו מאפשרת להגיע לרמת בישול אחידה בכל הנתח והיא נכנסה למסעדות בישראל בעיקר בשנים האחרונות.

בואו רק נגיד שלא ציפיתי למצוא מכשיר ואקום או שקיות סו ויד במסעדת “הירושלמי” באשדוד, אבל בסוף אכלתי את הכובע, ולא רק אותו. אבל נתחיל מההתחלה.

תראו את העסיסיות של הנתח! שווארמה ארגנטינה ב"הירושלמי" (צילום: תמר שורצברד)
תראו את העסיסיות של הנתח! שווארמה ארגנטינה ב”הירושלמי” (צילום: תמר שורצברד)

עידן דוקרקר הגיע למסעדת “הירושלמי” והחליט לגלגל אותה לגלגול חדש וטוב יותר. אחרי שלמד בתדמור, עבד במטבחים של “הרברט סמואל” ו”מיטמרקט” וניהל מטבחי מסעדות, שם בראש מעייניו לשדרג את מסעדת הפועלים הקטנה באזור המוסכים באשדוד.

עידן בפעולה. צילום: תמר שורצברד
עידן בפעולה. צילום: תמר שורצברד

“מתישהו נמאס לי ממסעדות שף, כמה אפשר?”, אומר עידן. “החלטתי לנסות למקסם את זה בקטן. אני איש משפחה, יש לי ילדים שאני רוצה לראות אותם, לא רוצה לעבוד המון שעות בלי להרגיש עשייה של ממש”. כדי שיוכל לנהל קריירה וגם לגדל ילדים, שעות הפעילות של המסעדה נוחות ומאפשרות לו להגיע מוקדם הביתה.

אז מה אוכלים ב”הירושלמי”? טוב ששאלתם! המקום מציע אוכל פועלים שמכינים טרי טרי במקום, כולל סיר תבשיל שמתחלף בכל יום, כמו קציצות, חריימה, קוסקוס ועוד. יש מעורב ירושלמי מעולה וגם חזה עוף, קציצות וחביתה.

מעורב ירושלמי טרי ונהדר ב"הירושלמי". צילום: תמר שורצברד
מעורב ירושלמי טרי ונהדר ב”הירושלמי”. צילום: תמר שורצברד

גולת הכותרת של המקום היא השווארמה ארגנטינה - כאן השווארמה לא נחתכת מסיח. נתחי אסאדו וצלעות מבושלים ארוכות בסו ויד, מועברים לקירור, נחתכים לרצועות דקיקות ומוקפצים עם תבלינים שהופכים את השווארמה למסיבה בפה.

אם במסעדת פועלים רגילה פיתה היא ברירת המחדל, ב”הירושלמי” סבורים אחרת. “ניסינו להציע ל’פועלים’ אוכל קצת יותר בריא, והם קיבלו את זה בשמחה גדולה. הבנתי שאני צריך להתאים את עצמי למקום, אבל גם המקום צריך להתאים את עצמו אליי”, אומר עידן. לצד פיתות ובגטים שנאפים במקום, אפשר לקבל את כל המנות בצלחת עם תוספות בריאות כמו תפוח אדמה מדורה, ירקות בגריל ועוד.

שווארמה בסו ויד שאחלום עליה בלילה. צילום: תמר שורצברד
שווארמה בסו ויד שאחלום עליה בלילה. צילום: תמר שורצברד

“הירושלמי” נותן תחושה שהלקוח הוא במעלה ראשונה - חשבו עליו, בישלו לו, הקפיצו ותיבלו, הכול כדי שיהיה לו טעים, טרי, בריא ונעים. אם אתם באזור בשעת צהריים (ותכלס גם בבוקר, כי אני הגעתי לשם בשעה 9:00 וזה לא מנע ממני לדפוק שווארמה) אל תהססו לטעום את השווארמה המדהימה שלהם.

הירושלמי
העמל 41, אשדוד
08-6558818

קטגוריות

תגובות (2)

    Avatar
    רונית

    עידן השף האלוף! אל תפספסו. ממליצה בחום!

תוכן קולינרי ישראלי איכותי
powered by foody