רונלד מקדונלד, צא לפנסיה

נפל דבר. הלא יאמן קרה. נרשמתי לסטודיו לאימוני כושר כי גיל 36 זה כבר לא צחוק, חילוף החומרים כבר לא מה שהיה פעם ואין ספק שאני חווה פוסט טראומה מההופעה של ג’יי לו. אז מעכשיו פעמיים בשבוע ובין משלוח למשלוח אני נמצאת עם קבוצת אנשים קטנה, חלקם ממש מבסוטים וחלקם אנושיים ודי סובלים, ממש כמוני.

מה אזמין היום?

עוזו שיבח את המהלך ובכדי להיפרד מהחיים הקודמים שלי של חוסר מעש ועצלנות שאני הו כה אוהבת, החלטתי לחגוג בארוחת שחיתות אחרונה ולהזמין לא פחות מאשר מקדונלד’ס! מאחר שלא ביקרתי או אכלתי במקום ודומיו, כגון בורגר קינג, בורגר ראנץ’ וכו’ למעלה מעשור (אם לא יותר) חשבתי שיהיה נחמד להתחזר במשלוח ענק ומכבד.

נכנסתי לאתר דרך המובייל לביצוע ההזמנה שמאוד עייפה אותי, מאחר שהאתר לא ממש אינטואיטיבי, איטי וגם צריך להירשם אליו. הרגשתי שהתהליך ארוך ומייגע ועד שסוף סוף הגעתי לקופה וחשבתי שסיימתי, האתר נתקע.

עברתי לדסקטופ ושם ביצעתי את ההזמנה מההתחלה ויותר במהירות. ועדיין, אנחנו בשנת 2019, לא נראה לי שהתהליך עומד בקצב החיים המסחררים והעצלניים שלי.

כמה זמן חיכינו להזמנה? המשלוח הגיע לאחר חצי שעה וזה נראה לי זמן סביר מאוד, למרות שלא צוין באתר או באפליקציה בסיום ההזמנה תוך כמה זמן השליח מגיע.

איך הגיע המשלוח? המשלוח הגיע באריזה שווה מקרטון וכך גם כל אחת ואחת מהמנות. האוכל הגיע חם וקראו את הבקשות שלנו והפציצו ברטבים.

היה לנו טעים?

החלטתי לגוון בהזמנה ובחרתי דווקא בארוחה טבעונית והזמנתי ארוחת Big Vegan - המבורגר טבעוני מבוסס על חלבוני סויה וחיטה, לצד צ’יפס ענק ובקבוק קולה זירו כברירת מחדל (53 שקל), סוג של מסר לא ממש סמוי ממקדונלד’ס שאומר “אחותי, הגזמת - לפחות תשתי קולה ללא קלוריות” או שמעידה על אחריות מוסרית מצד המותג, מה שתבחרו.

הקציצה מהווה פתרון לא רע לצמחונים וטבעונים, היא דחוסה, מתובלת בתבלינים שמזכירים יותר טעם של פלאפל, אבל במהותה לא רעה. חבל רק שהמנה הגיעה מאוד דלה ברטבים, החסה והעגבנייה נראו כאילו הם כועסים עליי והיה צריך להוסיף המון קטשופ, מיונז או כל רוטב שתבחרו בכדי להוסיף טעם.

עוזו לקח ארוחת מגה ניו יורק חריף (67 שקל) במשקל 275 גרם לפני צלייה, עם אקסטרה רוטב רויאל חריף, אקסטרה חמוצים ובצל מטוגן ועדיין טען שהקציצה הגיעה יבשה, לא טעימה, שמדובר בהתעללות בבשר ואם ככה שולחים מנה, עדיף כבר להיות טבעוני. אאוץ’.

שנינו הסכמנו שהצ’יפס שטוענים שהוא ענק אך מגיע בינוני היה עייף, כמו בני גנץ בקמפיין בחירות. לא קראנצ’י, לא מלוח, לא מספק. העדות הכי גדולה לכך שהצ’יפס היה סתמי היא שהסתפקתי ב-11 מקלות ותו לא. ואם אני לא סיימתי צ’יפס, זה סימן רע מאוד שאומר אחד מהשניים: או שהפכתי לדוגמנית ספורט אילוסטרייטד או שהוא לא טעים. אני יודעת מה התשובה הנכונה וגם אתם.

הזמנו גם נאגטס (29 שקל ל-9 נאגטס), הם היו סתמיים כמו נגיסי עוף סטייל “מאמא עוף” שתמצאו בכל סופר הקרוב לביתכם. כל אחד מאיתנו הסתפק בנאגט אחד ודי התבאסנו.

הפתעת המשלוח הייתה דווקא מיני דג (10 שקל) שהזמנתי. ראיתי את המנה באתר והייתי בטוחה שהיא לא קיימת בישראל וזכרתי שתמיד בתור ילדה הייתי מזמינה אותה בחו”ל וממש אהבתי אותה. אכן היא הייתה טעימה גם פה והחזירה אותי במנהרת הזמן לניו יורק של פעם. אבל שוב, למה בלי טיפת רוטב?

כמה זה עלה? 173 שקל (כולל 12 שקל משלוח)

לסיכום, מקדולנד’ס הם לא מה שזכרתי ולא מה שקיוויתי. ארוחת השחיתות האחרונה שלי הוכרזה כסתמית, מיותרת ולא מספקת. צחוק הגורל. יאללה, זזתי לאימון.