קונפיטורת תפוחים ורימונים לביס נוסטלגי מושלם

אוכל הוא שפה אוניברסלית שאין שנייה לה.

אצלנו בבית אוכל פירושו אהבה. אני זוכר את סבתי, זיכרונה לברכה, שלא דיברה מילה בעברית אבל תמיד ידעתי כמה שהיא אוהבת אותי דרך כמה סוגי הקובה שהגישה או האורז האדום עם הבצל המטוגן והסלט שהיה קצוץ דק דק. הבית תמיד היה מלא בריחות עד שהיה קשה לדעת איפה היא מסתיימת והאוכל מתחיל. המבט הזה בעיניים שלה כשהביטה בי ממלא את הפה בכף אחר כף של אהבה מתובלת, מתענג על כל ביס, המבט הזה אמר הכול. 

האוכל שלה היה חיבוק, מילים ללא קול, קשת של רגשות שבמבט לאחור הייתה כל כך מרובדת אבל אז הרגישה לי כל כך פשוטה וישירה. ככל שגדלתי והרגליים התקרבו יותר ויותר אל הרצפה כשישבתי על הכיסא בפינת האוכל, התחלתי לעזור. קצת לקלף, קצת לחתוך. אני זוכר את מגע היד שלה על ידי, חם ורך, מכוון את הסכין, מגדיר את העוצמה של החיתוך ומדריך אותי בסבלנות. דרכה למדתי שפה נוספת שלימים הפכה בשבילי קלה יותר מלדבר.

בראש השנה, לקראת ארוחת ערב החג, היינו קולפים ביחד רימונים, מחלצים את הגרגרים הארגמניים מהקליפות ומרכזים בקערה גדולה בשביל הברכות (כי אסור להתלכלך בארוחה, אז עושים זאת לפני). בנוסף היינו מכינים את הגרסה שלה לתפוח בדבש, תפוח מבושל במי סוכר עם הל, שהיה מוגש גם הוא בשולחן הברכות, בקערות זכוכית קטנות. כולם השתגעו על התפוחים האלה והם היו נעלמים במהירות שיא. זיכרונות מנוקדים בטעמים וריחות שמלווים אותי מאז ועד היום.

עם השנים לקחתי את האהבה לבישול שלמדתי ממנה ונתתי לה אינטרפרטציה משלי. ניסיתי, נכשלתי, הצלחתי, למדתי, האכלתי את הסובבים אותי ללא הפסקה ובסופו של דבר מצאתי את הנישה שלי באפייה ובמתוקים. את הכנת הריבות אהבתי יותר מכל, כי בתכלס – אין כמו פרוסת לחם טרייה (או קרואסון טרי) עם קצת חמה ושכבת ריבה או קונפיטורה ביתית משוחה עליה כדי לזקק רגע אחד של אושר בביס מושלם.

כחלק ממתנה לחברה טובה חובבת מתוק, הכנתי קונפיטורת תפוחים ורימונים, חמאת בוטנים עם דבש ומלח ים ולחם איינקורן אישי, הגרסה שלי לקלאסיקה אמריקאית – Peanut Butter & Jelly Sandwich.

אני מצרף הפעם מתכון לקונפיטורת תפוחים ורימונים, ובאחד הטורים בהמשך אני מבטיח ללמד אתכם איך מכינים חמאת בוטנים שתשאיר אבק לכל חמאות הבוטנים הקנויות. יש למה לצפות!