מה מקבלים כשמערבבים את המטבח האשכנזי יחד עם הערבי? קטאייף עם סביצ׳ה דג!

יש משהו ככ טריוואלי בחיבור ביני ובין מוזנא, שלרגעים אני מופתעת שהוא לא התרחש הרבה קודם לכן.

״סיר לסלאם״ הוא קצת התגשמות של חלום שמעולם לא חלמתי ואנחנו שתינו, כמו כלים שלובים או לפחות כלות (מ)שלבות (שתי מסורות אוכל); השקט הפנימי שלה מול הסערה התמידית שלי, הבישול הרוחבי והמודע שלה לצד זה האינטואיטיבי שלי, הטעמים העדינים והמדויקים שלה לצד הקונטרסטים הצעקניים שלי.

הברדק שהיא עושה במטבח, מול הסדר המופתי היחיד שיש בחיים שלי. המטבח.

בחלום המתוק הזה שמעולם לא חלמתי, הכל כמעט כמו עכשיו, פסטוראלי: המרבדים מוריקים, הציפורים מצייצות והכל יוצא טעים מידי ולתפארת מדינת ישראל.

אבל אף אחד, בשום שלב בממלכת החלומות וההגשמות, לא הכין אותי לרעיון שבין שחרור עם וכיבוש זיתים מובחרים מהמסיק האחרון בנחלה בטירה, בין שת״פ ל…. שמישהו אשכרה יכנס לי למטבח !!!

וכך הפכה הפרטנרית היקרה והמוכשרת שלי לשבח״ית מבוקשת במטבחי.

מי שמכירים אותי ידעו להעיד שאף אחד לא נכנס ומסתובב לי בין הסירים ואיש לא מורשה לגעת או חלילה להשתמש לי בסכינים. אבל מוזנא ואני כנראה נועדנו לעשות דברים גדולים, מה שגורם לי לבלוע כמה צפרדעים…

גבירותיי ורבותיי – אני שמחה לבשר שבשביל השלום, בשביל דו הקיום, בשביל להמשיך לאכול את המטעמים שלה ובשביל שכולנו נישאר בחיים, התגברתי, התבגרתי ואני פתוחה לשינויים.

ומה אתם עשיתם בשביל מדינה?

באחת הנסיעות שלנו, בין ליקוט לפטפוט, שורש ג’ינג’ר אחד, או שאולי היה זה בכלל גבעול למון גראס ארוך ואקראי, שעשה לי חשק ל.. ובכן -פקין דאק!

לא קשור לכלום נכון? לא אלאה אתכם בגלגול שזה עבר בשביל ״לעלות״ לארץ ולזכות במקום של כבוד על השולחן המפואר של ״סיר לסלאם״. רק אומר שזכיתם!

חברים, נולדה מנה בישראל! גם היא כמו שאר המנות שלנו – מורכבת מהשורשים שלה ומאלו שלי. קבלו בתשועות ובישועות את ה”פלסטין דג”!

טייק מובחר על קטאייף (“סוג של פנקייק ממולא, לרוב במתוק מהמטבח הערבי – שהשאלנו ממנו את הפנקייק בלבד) סביצ’ה ארצישראלי (טייק אוף על דג מלוח כזיכרון לחאפלות האשכנזיות בבית סבתי, תהה נשמתה עדן) וכל זה לצד סלט פרשי ומרענן של שברי מלפפון ונענע.

*תודה ל”מייד אין צ׳ינה” על הרפרנס!