כמו חלום שמתגשם: לחם ממולא בכרשה וגבינות בלי להכין בצק!

אצלנו בבית אסור להגיד “קיש”. אבא שלי לא סובל את המילה “קיש”. גם לא “פשטידה”. לכן אצלנו בבית תמיד אומרים “מאפה”. “מאפה תרד וגבינות”, “מאפה בצל”, “מאפה פטריות” וכו’.

אני דווקא אוהבת “מאפים” כאלו. למרות שיש להם איזו תדמית קצת פושטית כזו. וגם יצא להם שם של קלישאה שמכינים למסיבת רווקת. אבל בואו נגיד את האמת… זה טעים!

אבל… חלק מהכיף של ה”מאפים” האלו זה שהם קלים להכנה.
מערבבים בקערה את כל הגבינות והירקות שיש בבית עם קצת קמח וביצים ומכניסים לתנור. בקיש (ששששששששש נו אל תגלו לו שמרתי “קיש”), יש את השדרוג השווה של תחתית בצל פריכה שמעלה את ה”מאפה” בכמה דרגות למעלה. אבל למי יש סבלנות להכין בשביל “מאפה” כזה בצק פריך עכשיו?

בדיוק מהעצלנות הזו פיתחתי את הטריק הכה חביב “לחם ממולא”. במקום להכין תחתית בצק, פשוט משתמשים בלחם קנוי וחוסכים את כל העבודה.

לוקחים כיכר לחם, קוטמים לה את החלק העליון, מרוקנים מתוכה את כל הרך של פנים הלחם (לא זורקים אותו חלילה אלא משתמשים בו לדברים אחרים כמו תחליף משגע לפרורי לחם). לתוך הלחם המרוקן יוצקים את המילוי של ה”מאפה”, ואופים בתנור.

ו… הופס’לה. יש מאפה עם תחתית בצק כיפית ממולא בגבינות ודברים טובים בלי להכין בצק, בלי לרדד, בלי אפייה עיוורת. כמה פשוט, ככה טעים.

ואפילו השם נחמד לא? “לחם ממולא”, נראה אותו אומר לי לקרוא לזה “מאפה”….