קאוורמה או בניצה – פשטידת גבינות בלקנית מהממת!

נתחיל מהסוף… אלוהים יודע למה למאפה המוזהב הזה אצלנו במשפחה קוראים קאוורמה כשכל העולם הבלקני קורא לו בניצה, כך או כך, בבטן כל השמות מתקבלים בברכה ותכלס, זה לא ממש משנה כי אתם עומדים להתמכר.

גדלתי בלוד של שנות ה-80, בלוד שהייתה ערב רב ומיש-מש בלתי נתפס של עדות. אולי העובדה הזו לא תפתיע את מי שצופה בסדרה שנות ה-80 ב”רשת”, אבל גם אצלנו דיברו בהמון מבטאים והאמהות קראו לילדים שלהם מהחלונות בכל מיני שפות (אבל תמיד באותו הטון).

לוד של אז הייתה מלאה בעדות אמיתיות מהזן שלפני עידן הפוליטקלי קורקט. רק בבניין שלנו היו פולנים, רומנים, בולגרים, טורקים, מרוקאים, טוניסאים, גרוזינים עוד לפני שהם היו גיאורגים, ערבים מוסלמים, ערבים נוצרים וזו רשימה חלקית בהחלט.

פעם בשנה, ביום המשפחה, הייתה פעילות קבועה בבית הספר שבה כל אחד הביא לכיתה מאכל שמייצג את העדה שלו וכך יצא שבבופה שהיינו עורכים בכיתה בצהריים יכולת למצוא מעקודה לצד גפילטע פיש, קוסקוס לצד ממליגה, קרפלך ליד מטבוחה ו… הבנתם כבר את הכיוון.

הבית שלי הורכב משתי עדות, אבא שלי פולני ואמא שלי בת למשפחה שעלתה מבולגריה. מבחינתי לא היה ספק לאיזו עדה אני שייך, לפחות בצד הקולינרי, וכך יצא שבכל ארוחת עדות ביום המשפחה אני הייתי מביא תבנית חמה וזהובה של קאוורמה פשטידת גבינות.

אני לא יודע למה קראו לזה אצלנו קאוורמה, אם עושים חיפוש בגוגל זה מעלה דווקא תבשיל בשר בולגרי, אבל הקאוורמה של המשפחה שלנו הייתה מורכבת משכבות של עלי פילו ומלאה בחמאה וגבינות. פשטידת גבינות שהיא המאפה המושלם לארוחת בוקר מושחתת או לארוחת ערב מושקעת.

בשנות ה-2000  כבר אין עדות, לפחות לא במובן שהן התקיימו אי שם בשנות ה-80 בלוד אבל עדיין בכל פעם שהיה צריך להביא כיבוד או להכין משהו לבית הספר לאירוע מיוחד, הילדים שלי תמיד ביקשו שאשלח איתם לבית הספר מאפה מתפצח של קאוורמה פשטידת גבינות והנה ככה נסגר לו מעגל. עדות הולכות ובאות, מודות משתנות, מה שמותר היה להגיד אז, אסור להגיד היום, אבל האוכל לעולם נשאר. איזה מזל!