הפילמני של טייגה – כיסונים שמגישים במקום חיבוק

זה קורה לי, אבל לא המון – שאירוע מתוכנן מציף בי נחשולים של געגוע וברור לי שהאורחים שבאים למסע משל עצמם, יאלצו לחבור במידה כזו או אחרת לטריפ שלי. ירצו או לא, ככה זה כשאתה בא בביתו של אדם לסעוד את לבבך.

חיתוך דיבור יכול בשנייה להפיח חיים בטעמים וריחות שנשתכחו בזמן. כך קרה שהמבטא הכבד והבקשה לארוחת שבת לו ולאורחיו האוקראינים, קרובי משפחה שלא פגש שנים על שנים, והאופן האלגנטי שבו ביקש “אוכל של שבת” עם ריח טוב של בית (שהתברר מאוחר יותר כריח שמן ובצל מקורמל), ובמחילה, לא אוכל מתחכם, ואם אפשר להחליף את בקבוקי היין בוודקה (כי מה להם וליין) ושיהיה שפע, שייראו מה הולך פה במולדת – כל אלו זרקו אותי למחוזות אחרים בערבות הזמן, אל אישה שהייתה בה נשמה יתרה, תבונה ורגישות, אימא של החברה הכי טובה שלי.

המטבח העמוס שלה היה מבולגן בסדר כזה שרק היא מבינה, בלגן מאורגן השמור לאישה שהייתה, כזו שנוכחותה הופכת הכול למותר ואפשרי. אמא קולקטיבית אליה בורחים מאיימת הגבולות והחוקים, רק היא הבינה את הלך הרוח הנערי והמבולבל, מן דמות שגופה הופך למקלט אנושי כשהיא מחבקת, גם בלי שתצטרך לגעת באמת.

עשרות כוסות קפה שחור ובקבוקי וודקה מרוקנים היו עדים ללילות של סודות שסופרו רק באוזניה, מתוך ידיעה שלמה שהיא תתקן לבבות שבורים ותכבה בהבנות מדויקות מחשבות בוערות.

הלוואי שיכולתי להמציא אותה גם היום רק לרגע, שתארגן לי כמה מחשבות, תסלק כמה אחרות, תחבק בלי לגעת וכל זה נוכח אדים של אהבה ושמן עמוק.

לי תמיד נראתה קוסמת, מקור בלתי נדלה של הכלה ותשומת לב, שיודעת היטב מה באמת חשוב בחיים – מילים, מגע, אוכל מנחם וודקה טובה.

במטבח הווידויים שלה נהגתי להתבונן באצבעות המצחיקות דוחסות בכיסים של בצק בשר טחון דק מתובל בתבלינים כמוסים ופשוטים.

בשיחה האחרונה, אני במרחק שתי יבשות, היא במטבח שזמן קצר אחר כך התייתם ממנה, אמרה לי: “גולינקה, תורידי את השכבות, המסכות. את הכי יפה, דפי. ראיתי. אין לך מה להסתיר.” מולה הרגשתי גלוייה, אפשרית לתפארת ואהובה בזכות וגם בחסד.

שנים אחרי שגופה נטש את הבית החללים עדיין דרוכים ואוצרים בתוכם את לחשיה, במקום ההוא שהיה לי בית שני וחם שנים רבות. בפנים מבליח מפעם לפעם רק ריק של געגוע כמו כיס בצק גדול, אוגר לעולם את נפלאות הרוך והקושי של טייגה, את אצבעותיה המצחיקות וחיבוקי המקלט הנצחיים שלה.

בחיי שלכיסונים האלה יש טעם שאפשר להגיש במקום חיבוק. כשתיגשו להכין אותם, מלאו את נשמתכם בכוונות טובות ונסו להחדיר בהם דרך קצות האצבעות אהבה ללא תנאי…