סבינה מבשלת – סטייק לברק במנגולד ורימונים

איך יודעים שהחגים כבר באויר? יש אנשים שמחפשים חצבים או ענן גשם בשמיים או מבצע בחנויות כלי הבית, אבל אני מחפשת סימני ריח בחדרי מדרגות. אתם בטח לא ממש מבינים על מה אני מדברת, אז רק ארמוז לכם שאני לא בולשת אחר ניחוחות הבשמים של רשתות הפארם, אלא אחר הריח הזה, שליווה אותי מהילדות, ואולי גם אתכם. ריח ציר הגפילטע פיש.

כשהתחלתי ללמוד בישול הדבר הראשון שאמא שלי ביררה איתי הוא איך בדיוק אני הולכת לעבוד עם דגים?! כן כן, אני, שכל כך אוהבת את כל מה שמגיע מהים, לא הייתי מסוגלת בזמנו להתגבר על הזכרון של קרפיונים באמבטיה. ויותר מזכרון הדגים השמנמנים שלא יודעים שקיצם קרוב, קשה היה לי לסבול את הארומה הקשוחה משהו, שהייתה עולה מן הסיר בו ביעבע ציר שיהפוך בהמשך לג’לי הרוטט שמקיף את הגפילטע פיש. 

באופן מוזר לא היתה לי בעיה לאכול את הדג ואת הג’לי מלא הכף, אבל לא הייתי מסוגלת להשאר במטבח בתהליך הבישול.

אז איך התגברתי? כמו כל ילדה סובייטית טובה וממושמעת, תמיד הייתי מלאה במוטיבציה ללמוד, להצטיין, לדעת ולהתמקצע. גדלנו עם ההבנה הבסיסית והברורה שאנחנו צריכים ללכת עד הסוף עם הבחירות שלנו, לעוף עליהן ולא לחדול לחתור להיות הטובים ביותר. במידה מסויימת זה קצת לנצח את עצמך כל הזמן בתחרות אינסופית, רק שעם השנים למדתי שלא מספיק רק לחתור ולהתקדם, צריך גם לרגע לעצור ולהריח את הפרחים, או במקרה שלי לעצור ולשאוף את ניחוח התבשילים.

בקיצור, גם אם בשומת ציר הדגים לא היתה “כוס התה שלי”, התעקשתי להמשיך לעבוד עם דגים, לגעת, למשש, לחקור עד שהתאהבתי. היום, בעודי סוגרת 20 שנים בתחום, לא אוותר על הזדמנות לטפל בדגים, כל דג באשר הוא,וגם להסניף ציר דגים מהביל בריח של ים. כי דגים, כמו המון דברים אחרים בחיים, הם טעם נרכש.

אבל לאלו שבכל זאת מתקשים עם ניחוח עז של דגים, אך לא רוצים לוותר על הכנת דגים, הנה מתכון פשוט של דג בתנור, מלווה בכל טוב שיש להציע בעונה, בדיוק לחג.