פיסלדייר – מאפה שנשמע כמו קללה ונטעם כמו אהבה

מכירים את הרגע בו ריח שולח אתכם כמו המג’יק סטיק של גבי אנד דבי לקצה העולם? (סבבה, העולם שייך לצעירים וזה אבל אם אתם ילדי שנות ה-70 אתם מכירים את הפלא השחור-לבני הזה ששודר בחינוכית וניסה ללמד אותנו אנגלית, או לפחות עשה עלינו בייביסיטר כשהיינו חולים).

בקיצור, שעת צהריים, אני יושבת במשרד, מישהי עוברת עם משהו שנראה כמו מנה חמה (במקרה הטוב) אבל מריח, חי כל הניסים והפלאות שבעולם, כמו המאפה ההוא שפגשתי דרך חלון הזכוכית בליון הרחוקה והאהובה עליי כל כך. זה היה פיסלדייר פרוע שפגש אותי ברגע לא מתאים, הייתי כבר אחרי ארוחת בוקר מפוצצת ובדרך לסיור בעיר. “אנחנו עוד נפגש” קרצתי לו והבטחתי לשוב.

אוי, ליון שלי. מה יש בעיר הזו שכבשה אותי בסערה? היא לא מפונפנת כמו פריז וגם לא מי יודע מה שמשית, ישנן יפות ממנה בוודאי, אבל היא עיר של אנשים שבאמת באמת אוהבים לאכול, והרבה. ואיך אפשר לא לאהוב עיר שכולה חגיגה אחת עצומה של אוכל פשוט וטוב, לא מצולחת ולא פומפוזי.

והנה אני, חודשיים אחרי הביקור בליון, בלב ליבה של רמת החייל, מהרהרת במאפה שקרץ לי בפינת רחוב באיזו מעדניה צרפתית עמוסה באנשים שברחו מהקור וחיכו יפה יפה בתור, מתלבטים בין קרואסון ובין באגט עם גבינה. חלפתי על פניו בדרך לכנסיה שעל ראש ההר, הבטחתי לעצמי שבדרך חזרה אשוב אליו ואטעם ממגדלי הכרשה הקטנים והשזופים שנחו עליו. התלבטתי ביני ובין עצמי אם להסתפק בחתיכה אחת או שאולי אלך על מנה כפולה, אחרי הכל, נורא קר בחוץ והקלוריות נשרפות יופי יופי בקור הכלבים הזה.

אחרי שעתיים ירדתי מההר, עייפה אך רצוצה ולא ממש זכרתי באיזו מהסמטאות יושבת המעדנייה עם הפיסלדייר המשוגע הזה. אלתרמן כתב “חוט שנשמט מידיים, הוא חוט אשר לא ינתק, מה שכתוב על המים, לא ימחק…”, וכך המאפה הזה, כמו אהוב שרחק, צרוב לי בזיכרון, והריח שלו מלווה אותי ומגיח גם כשמישהי עוברת עם אד מנה חמה מלאה במונסודיום.

בנובמבר הבא אני חוזרת לשם, לפסטיבל האורות ולמסעדות האימהיות, הפשוטות, הכנות והלא מצולחתות מדי של ליון. עד אז אני בוראת לעצמי פיסלדייר, מאפה שנשמע כמו קללה כשהוא לא במבטא הנכון. הוא קצת כמו הפיצה של הצרפתים ואם להיות מדויקים הוא הולך יד ביד עם מטבח השמשי והשמח של דרום צרפת ובכל זאת פגשתי אותו ביום שאין בו זכר לשמש בשמיים, אבל זו שבלב זרחה גם זרחה.

בליון ראיתי אותו בכמה גרסאות, בעיקר עם בצלים, גבינה ואנשובי מעל, אבל ההוא שקרץ אליי היה מכרשות צעירות ונהדרות ורבעי ארטישוק מוחמץ. 

קבלו אזרח חדש במטבח שלכם, פיסלדייר, נפלא לארוחת ערב רומנטית עם כוסית יין וסרט טוב, הוא נהדר לצד מרק או לבראנץ’ מרשים ומוציא עיניים.

אה… וסעו לליון ותשכחו מפריז. אתם הולכים להתאהב!