לחם מחמצת עם אגוזי מלך

אני זוכרת טוב וברור את הפעם הראשונה שפגשתי לחם מחמצת עם אגוזי מלך, כזה שבו האגוזים צבעו את הלחם בגוון סגלגל.

הייתי אז בתחילת השנת שירות שלי (שנת התנדבות לפני הגיוס לצה”ל) בפנימייה בחיפה. אני לא יודעת לשים את האצבע בדיוק על למה זה קרה – אם בגלל המעבר מהבית לחיים בקומונה, המרחק מההורים והמוכר, ליווי הנערים בפנימייה טיפולית פוסט אשפוזית או סתם הדביקות שלי, אבל אמא שלי הייתה באה לבקר הרבה.

באחת מהפעמים יצאנו לעשות הליכה בשכונות שסובבות את הפנימייה ובאיזה מכולת קטנה והכי לא צפויה מצאנו אותן, מעין לחמניות מחמצת גדולות. לחם מחמצת כבר הכרתי לפני, אבל מה שכל כך הפתיע אותי היה הצבע שהאגוזים השאירו בלחם.

בינתיים, בימינו אנו, אנחנו מקבלים את בוא הסתיו. אותה עונה שאני כל כך אוהבת, תחילתה של תקופה של ליקוט, טיול וקטיף אינטנסיבי. פותח את העונה קטיף האגוזים המסורתי של המשפחה במטע שלנו. לא נשארו שם יותר מארבעה עצים, שבשקט בשקט במהלך השנה המשפחה מעודדת אותם באהבה. קצת גוזמת, טיפה מדשנת ומשקה והם בתמורה לאהבה לאורך השנה ממשיכים לתת לנו יבול אגוזי מלך מרשים מאז שאני זוכרת את עצמי.

אין כמו המפגש המשפחתי הפעיל הזה – כל אחד בתפקידו. יש מי שקוטף, אוסף, מתחיל לקלף, מעודד או מכין סנדוויצ’ים.

אני אוהבת לקטוף, זה מרגש אותי! אני אוהבת שיש לי הרבה, אני מרגישה עשירה ואני אוהבת לבשל ולאפות עם כל מה שאני אוספת!

אז יש לי מלא אגוזים וכחלק מהטיפול העצמי של אבא שלי הוא עושה לו שעת קילוף, אז כל הזמן יש אגוזים טריים ומקולפים.

זה בדיוק הזמן לנסות לשחזר את אותה כיכר לחם מחמצת קטנה ואגדית מתחילת השנת שירות.

יש התרגשות, אולי חדווה, אולי עונג רבים בלגדל מחמצת ולאפות בבית לחם, אך באה איתם גם מחויבות שלא מתאימה לכולנו: האכלה ואפייה על בסיס שבועי. אז אני מציעה שתי אופציות: להחליף את המחמצת במתכון בבצק מקדים (ביגה) או לבקש מחברים מהמחמצת שלהם.

אם תתאהבו במחמצת כמוני, אופציה סבירה בהחלט שתוכלו לגדל לכם אחת לבד וגם להתחיל ולחלק לחברים. ככה אני קיבלתי את שלי אי שם בהתחלה.