אגדה יפנית – מרק אגאדשי טופו מארץ רחוקה

קבלו סקופ – החיים מלאי הפתעות! וכך יצא שיום בהיר אחד, בניגוד לכל תוכנית סבירה או לא סבירה שהייתה לי, אי שם בתחילת העשור התאהבתי עד כלות במי שהיה המנכ”ל בחברת הטכנולוגיה שבה עבדתי, והוא,  כך רחשו השמועות למן היום הראשון (ובצדק), בי.

לפני אותו יום בהיר אחד, ליבי היה מושקע כולו בלב ממש אחר, וליבו היה של אחרת מאוד, אהבת נעוריו ואם שלושת ילדיו המופלאים.

מעטים הדברים בחיי שניסיתי להדוף מעליי ולהימנע מהם כמו האהבה האסורה הזו, שכבשה את כל כולי ומעבר. אהבה שלקח לי שנים להכיר בזכות הענקית שהיא ולהפנים שהיא המתנה הגדולה ביותר ששלחו לנו השמיים, למרות המחירים הגבוהים והיקרים שגבתה.

ובחיים כמו בחיים… הנה אנחנו כאן היום, בשיא המסע המשותף שלנו, הורים לאיתמרי, אח צעיר לשלושת ילדיו של אהוב ליבי, מחמל נפשי, מושא תשוקתי, וזה וזה.

במהלך העשור הזה ובזכות אותה האהבה ממש, שהביאה אותנו תחת קורת גג אחת, נדרשה עבודת איחוי ובנייה ויצא כמובן אינסטינקט טבעי,וליבו של ביתנו (כבמיטב הבתים המאוחים) הפך להיות איך לא – המטבח.

המון קרח נשבר שם בין הלהבות, ובקצב שלהם נפתחו אחד אחד הלבבות מעל הסירים המבעבעים.

למדנו לאט לאט אלה את אלה סביב שולחנות גדושי צבעים וסיפורים. המתקנו סודות בין בחישות ללישות והפכנו להיות הבית הנפלא הזה שהוא הבית שלנו, של כולנו, עם מלא נשימות עמוקות ובמקצבי עקב בצד אגודל. 

בוקר אחד אילי, הבכור לבית אביו, הגיע ובפיו הצהרה – החלטתי להפסיק לאכול חיות. שקט השתרר אמנם, אבל השמיים לתדהמתי לא נפלו….

למרות שכבר לפני שנים הפנמתי שאני חייבת לבחור את מילותיי בקפידה מולו, בעיקר את אורכן בשל ה”טיימר” שמופעל כשאני פותחת את הפה (הוא פשוט בחור מאד עסוק ויעיל), עסקתי ימים בניסיון להמיר את ההחלטה שלו בחזרה בתשובה, או ביציאה מהארון, ולו רק שלא ייפול כל דופי בחגיגות הבשרים המשפחתיות שלנו.

אבל אילי… כפרד בדרכו, הלך על כל הקופה ובכל הכוח. וכך מצאתי את עצמי מאותגרת ביצירתיות אל מול בלוקים משמימים של טופו וסייטן מחד, ומאידך (ולשמחתי) בשלל מרהיב של ירקות ופירות שגוף הנער שלו התחיל לצרוך בכמויות שבהן צרך אך לפני רגע עסיס בשרים.

לא נעים להודות ולכן לא אודה (אני פשוט ממש אוהבת שנעים) אבל טופו הוא בעצם אחלה חומר גלם, וחמור מזה, יש לא מעט מנות טופו שכולנו מאד נהנים מהן.

השבוע, הוחלף מרק הראמן שאיתו לרוב אנחנו מתפנקים עם בוא המטרים הראשונים לעונה במרק אגאדשי סמיך עם טעמי האוממי העמוקים והעזים שלו, וכולנו קיבלנו אותו מאד יפה לקרבנו.

גבירותיי ורבותיי – קבלו את גרסת האגאדשי צ’יק צ’אק הביתית שלנו.