גספצ’ו – מרק עגבניות קר ליום חם

גספצ׳ו – המרק הקר והמשגע הזה הוא אחד המאכלים האהובים עלי בעולם. אני לא יכולה לדמיין סיטואציה שיציעו לי גספצ׳ו ואני אסרב. הוא קר ומרענן עם עוקץ חרפרף וטעים שאפשר להשתגע.

המקור של הגספצ׳ו הוא בדרום ספרד, אבל הוא בעצם מתאים כמו כפפה ליד למטבח הישראלי שכן הוא מנה מושלמת לארוחת צהריים או ערב בחום של הקיץ הישראלי, מה עוד שהוא למעשה מורכב מאותם ירקות של סלט קצוץ שהוא חלק בלתי נפרד מהמטבח המקומי.

יש אין ספור גרסאות לגספצ׳ו. בספרד למשל יש גספצ׳ו ירוק. אפילו אצלי בבית יש וויכוח נצחי סביב הגספצ׳ו: אבא שלי אוהב גספצ׳ו לא מסונן – מעיין עיסת ירקות סמיכה ומתובלת. אני לעומת זאת, אוהבת גספצ׳ו חלק וקטיפתי ולכן מקפידה לסנן ממנו את כל הגושים.

בשנים הרבות בהן אני מכינה גספצ׳ו ניסיתי אינסוף מתכונים ושיטות. המתכון שמובא כאן הוא המתכון הכי מוצלח שאני מכירה וזה בזכות שני טיפים חשובים שאספתי עם השנים:

הראשון: אמולסיה. זה טיפ שלמדתי מהמתכון המיתולוגי לגספצ׳ו של אורנה ואלה, והוא בעצם מה שנותן לגספצ׳ו שלי את המרקם הקטיפתי שלו. אמולסיה היא למעשה תהליך בוא מערבבים שני נוזלים שלא מתערבבים זה עם זה (כמו שמן ומים), במקרה הזה שמן זית עם מיץ הירקות. אחרי שטוחנים את הירקות ומסננים מהם את הגושים טוחנים את המיץ המסונן עם שמן זית  במשך מספר דקות עד  שהם מתאחדים ומיץ הירקות מקבל את הרכות והנפח של השמן ומתקבל מרק עם מרקם חלק משגע.

הטיפ השני: אפרסק לבן. זה טיפ שלמדתי מרפי כהן. הטעם המתקתק העדין של האפרסק הלבן משתלב נהדר בתוך הטעמים של הגספצ׳ו ועוזר לאזן את החמיצות של העגבניות ושל החומץ. זה נשמע לכם מוזר? תנסו ותראו שלא תעשו יותר גספצ׳ו בשום דרך אחרת.

ועוד מילה לגבי הירקות עצמם, כמו שסלט ירקות יכול להיות טעים בהמון דרכים וכל אחד אוהב את הסלט שלו קצת אחרת, ככה בדיוק גם הגספצ׳ו. אני למשל לא אוהבת בצל חי בשום צורה ולכן בגספצ׳ו שלי לא תמצאו בצל. אני כן מפצירה בכם לשמור על חופש היצירתיות על הירקות כל עוד אתם שומרים על שני הטיפים שנתי לכם. אוהבים בצל? תוסיפו, לא אוהבים גמבה? אל תשימו, רוצים יותר מלפפונים? מעולה! רוצים עגבניות צהובות במקום אדומות? יאללה!

תקררו את הגספצ׳ו ולפני ההגשה תפזרו עליו קצת תוספות, ויש לכם ארוחה קיצית קלילה וטעימה.