מריחים פרדס באוויר? מאפינס תפוזים מושלמים וללא גלוטן של אסי רוז

אצל הורי בפינת המטבח היה שרפרף. השרפרף הצהוב של אסי היה המדרגות שלי לעולם המבוגרים ונתן לי את היכולת לראות מה יש על השיש במטבח, לטעום ולקחת חלק בהכנות.

כך התחילה אהבתי למטבח. עוד מילדות הסקרנות שלי הייתה ענקית.

ברגע שהייתי שומעת את הקולות שבוקעים מהמטבח ביום שישי בבוקר הייתי מתעוררת, ממהרת להתארגן ולגשת אל השרפרף שלי, הבמה הקטנה שלי במטבח הענק של אמא שלי.

הממלכה שלה הייתה מלאה בריחות, צבעים וטעמים, רעשי בחישת הסירים הניעור של הכף מיד אחרי הבחישה וההקשה שלה על הסיר (היא תמיד מקישה איתה 3 פעמים) 3 פעמים של הרעש המסקרן בעולם שהיה גורם לי לרוץ ולהציץ מה מתרחש בסיר רגע לפני שהוא נסגר.

בדיוק אז הייתי מטפסת ומתחילה לשאול שאלות, המון שאלות. מזיזה ירקות מצד לצד ומערבבת כל מה שהיו נותנים לי לערבב, ובעיקר הייתי מאושרת.

את עוגת התפוזים של אמא שלי אני הייתי מכינה לבד.  היא הייתה מעניקה לי את הבמה, צופה מהצד ומתמוגגת מאהבה. את המתכון אני זוכרת בעל פה כבר מגיל 5. עד היום יודעת לפרט אותו בסוג של שיר קטנטן שהמצאתי לעצמי. כשהתפוזים פה והארומה שלהם מלטפת את כולם אני נזכרת, אני נזכרת ברעשי המטבח, בשרפרף הצהוב שלי שנתן לי לראות את העולם הטעים והמרתק של “הגדולים” ובשיר עוגת התפוזים של אמא שלי.

בעוגת התפוזים המקורית היה גלוטן, אבל מאז היא עברה עשרות שדרוגים והפכה להיות נטולת גלוטן והרבה יותר מותאמת למטבח שלי. 

השילוב של התפוזים והקוקוס בביס אחד תמיד יזכירו לי את הבקרים של יום שישי בבוקר. 

העוגה הזו היא כמו חיבוק מאמא גם כשהיא לא בסביבה, היא תכניס לכם הביתה משפחתיות ותעטוף את כולם באהבה. בחרתי להפוך אותה לפיסות אושר, ולהכניס אותה לתבנית מאפינס כדי לדעת מתי לעצור. 

כשאוכלים משהו ברגש ואהבה גדולה מתקשים לעצור. המאפינס הללו נותנים בדיוק את המינון הנדרש בין אהבה, מתיקות וחיבוק מאמא. 

 ימי תפוז מאושרים