קראמבל תפוחים או מחווה לעוגת התפוחים הראשונה שהכנתי

בתור ילדה לא היה לי עניין מיוחד במטבח, ואמא שלי לא התלהבה להכניס אותי אליו. 

ובכל זאת כשהייתי בת 11, אי שם בשנות ה-80 העליזות, קבעתי עם חברה שהיא תבוא אליי, ונאפה ביחד. לא ברור מה הניע אותנו. 

ההורים שלי לא היו בבית, ולנו לא היה מושג מה ואיך עושים. מצאנו במקרר שקית של שמרים טריים, ועל הגב שלה היה מתכון לעוגת שמרים במילוי תפוחים. וידאנו שיש לנו את כל המצרכים והלכנו על זה.

לשנו את הבצק לפי ההוראות והנחנו להתפחה. אחר כך קירמלנו תפוחים בסיר על הכיריים. אחרי שהבצק תפח, רידדנו ומילאנו אותו בתפוחים המקורמלים. את הסיר החזרנו לכיריים, ריק. מסתבר שבלי לכבות את האש. הכנסנו את העוגה לתנור והלכנו לחדר שלי. 

אחרי כמה דקות שמענו מבחוץ צעקות של תרצה השכנה מלמעלה, שראתה עשן כהה יוצא מהחלון של המטבח. ברור שבדיוק אז ההורים שלי חזרו. הסיר עם שאריות הנוזלים של התפוחים והסוכר נשרף, ואנחנו ננזפנו. 

א ב ל  כשהעוגה הייתה מוכנה שכחנו מהנזיפות ומהסיר השרוף. אני יכולה עדיין להרגיש את הטעם של הפרוסה הראשונה שטעמתי מהעוגה שהכנתי בעצמי – בצק שמרים אוורירי עם תפוחים מקורמלים. לא האמנתי שאני עשיתי את זה בעצמי, ויצרתי בצק אמיתי, כמו של לחם (ככה בדיוק אני בת ה-11 הגדרתי את זה).

כנראה שבאותו רגע התאהבתי באפייה, שהובילה אותי להתאהבות מוחלטת במטבח.

כמחווה לעוגת התפוחים מהאייטיז, הכנתי לכם קראמבל תפוחים מהיר ומפנק. 

קראמבל הוא הקינוח הכי משפחתי שיש – מחוספס במראה ובמהות שלו, לא דורש דיוק, וכולם אוכלים אותו ביחד, עם כף ישירות מהתבנית.

בדיוק בגלל זה הוא גם מושלם להכנה עם ילדים, שיכולים להכין אותו מההתחלה ועד שלב התנור לגמרי בעצמם. זו הזדמנות מעולה ללמד אותם, על הדרך, איך מתנהלים במטבח, כדי שלא ישכחו סיר ריק על האש…