Month: אוגוסט 2019

אם אתם מוצאים את עצמכם זורקים המון אוכל כל שבוע כי פשוט שכחתם ירקות, פירות ומוצרי חלב במדפי המקרר; אם תמיד תהיתם איפה מאחסנים שום, בצל ושאר ירקות ואם תמיד רציתם לדעת איך להאריך את חיי המלפפונים הירוקים - אין צורך לחפש יותר. קבלו את כל הטיפים לאחסון נכון של אוכל במקרר. לגזור, לשמור ולהדביק על דלת המקרר המסודר מאוד שלכם.

טיפ #1: ישנם ירקות ופירות שעדיף לשמור מחוץ למקרר - עגבניות, בצל ושום. את הירקות והפירות שכן שומרים במקרר, רצוי לשמור בשקיות פתוחות או מחוררות לבקרת לחות. 

טיפ #2: הארכת חיי המדף של עשבי תיבול - לשטוף, לייבש היטב, לגלגל בכמה שכבות של נייר סופג, לשים בקופסה אטומה. 

טיפ #3: איך למנוע נבילה של אספרגוס? שמים את הגבעולים בכוס עם מים, ואת הכוס שמים בדלת המקרר. 

טיפ #4: איך למנוע ריקבון בפירות יער מכל הסוגים? לשים אותם לא שטופים בצנצנות סגורות. 

טיפ #5: איך להאריך את חיי המלפפון הירוק שבמקרר? לשים כפית או כף מתכת בשקית ולהשאיר את השקית פתוחה. 

טיפ #6: מבשלים משהו עם הרבה שומן, כגון מרק עוף, תבשיל עם נתחים שמנים ועוד? לאחר שהתבשיל מתקרר, מאחסנים במקרר ללילה, וביום שאחרי מסירים את שכבת השומן שצפה למעלה בקלות ובמהירות. 

טיפ #7: בשר, עוף, דגים טריים - מותר לשמור עד יומיים במקרר, עדיף להקפיא אם לא בטוחים.

טיפ #8: למניעת ריחות במקרר, הניחו קערה קטנה ובה אבקת סודה לשתייה. הסודה לשתייה תספח אליה ריחות לא נעימים. רצוי להחליף אחת לחודשיים.

טיפ #9: החלק הכי קר במקרר מצוי בדפנות, ולכן כדאי לשים קרוב לדפנות אוכל מוכן, בשר או דגים טריים וכדומה. את החלב דווקא עדיף לשים מעל מגירת הירקות ולא בדופן. את הביצים כדאי להוציא מהקרטון שלהן כי הוא מלא בחיידקים, ולשים במקום הייעודי להן. 

טיפ #10: כשמפשירים עוף/בשר/דגים, רצוי לשים אותם במדף התחתון ביותר במקרר, כך שלא יהיה זיהום משני של דברים אחרים במקרר במקרה שנוזלי ההפשרה יגלשו. 

רגע לפני שיצאתי מהבית הופיע על המסך “מבזק חדשות - ירי על ישראל, אזעקה בדרום”, נשימתי נעתקה ושאלתי את בן זוגי אם זה לא מסוכן שאצא עכשיו? הוא הביט בי בתמיהה ומלמל “אמרת שאת נוסעת לאזור צורן-קדימה לא? זה לא בכיוון שלך!!!”. פעם עוד אלמד…

לתל יצחק הגעתי בכלל בטעות. הקלדתי בווייז “תנובות”, אספתי את קרין ועומר ויצאנו לדרך. לאחר 35 דקות הגענו למקום שהמליצו לי עליו המגניבים של האזור. היות שאני לא הולכת להמליץ עליו, אנצור את שמו עמי לעד.

כשהגענו הבנתי שחלה פה טעות. מישהו כנראה לא הבין למה התכוון המשורר - קרי אני. אני מחפשת מקום מגניב, טעים, קליל, תואם גיל - מחוץ לתל אביב. אז עם קליפ של להקת WHAM על המסך, שולחנות של חיילים בחופשה ומנת אדממה על כל שולחן - הבנתי שאני חייבת להתאפס על עצמי מהר ולמצוא יעד חדש. דייט נייט זה דייט נייט ודייט נייט איט וויל בי!

היה כבר מאוחר וחברותיי הגניבו פיהוקים מדבקים, הבנתי שאני חייבת למצוא פתרון יצירתי ומהר. “מסעדת תל יצחק” צעקתי, נראה לי שהערתי אותן. אני יודעת שהיא לא באזור האזעקות… אז לבטח היא קרובה. לפי הווייז 8 דק’ נסיעה. נשמתי לרווחה.

חששתי שלא יהיה מקום אז שלחתי את עומר פנימה להשיג לנו שולחן. באופן כללי היא משיגה כל מה שצריך. בנוהל!

הערב התחיל באופן רשמי.

לוקיישן: בכניסה לקיבוץ תל יצחק.

עיצוב & וייב: מסעדה ענקית, כפרית ואפילו רומנטית (בית העץ והמגלשה בגינה עלולים להרוג רגע קיטש ראוי). הגינה שזורה במנורות קטנות מנצנצות שתלויות על עצי פרי וצמחי התבלין מבצבצים מהחומה. הווייב הוא פחות בר, יותר מסעדה - למרות הבר העצום והלוק התל אביבי שיש בפנים. המקום מתאים לאירועים (פנים/חוץ), לשיחות נפש (כשהסתכלתי סביב חלק נראו לי מתישות למות) ולארוחות משפחתיות מפנקות.

מה שותים: האדממה ב”תנובות” דיכאה לנו את הנשמה אז הודעתי להן חד משמעית שנסענו עד פה כדי ליהנות… וכך יהיה!

קרין הזמינה פרוזן אננס: טקילה, אננס, לימון, סירופ אננס ופסיפלורה, אני נשארתי נאמנה לנגרוני שלי ועומר הסתפקה בבועות הפלגרינו. רגע לפני ששנת הלימודים מתחילה שקענו בשיחה עמוקה על הנהגת ההורים בה אנו חברות ועל זה שעוד רגע החופש (שלהם) מסתיים ולנו מתחילה שנה מאתגרת במיוחד.

הקהל סביבנו היה יחסית שקט, רובם שקועים בשיחות רציניות או שסתם היו מותשים מהסופ”ש. מדי פעם נשמע צחוק מתגלגל של איזה זוג שלפי גלאי הצחוק שלי - מדובר בצחוק אובר מתאמץ תואם דייט שלישי.

מה אוכלים: הפרטנריות שלי הפעם יודעות לאכול ופינוק אצלן הוא לא בצורת ירק אז קיוויתי לטוב, אך למרות ניסיונותיי האלגנטיים לכיוון הפיצה (שלא הפסיקה לצאת מכיוון המטבח) לא צלחתי במשימה.

הזמנו סלט סלקים עם גבינת המאירי, תאנים, קרם תפוח שרוף ואגוזי מלך (58 שקל); סלט שוק עם עגבניות שרי, מלפפונים, צנוניות וגבינת המאירי וזעתר טרי (56 שקל); ופסטה פפרדלה ים תיכונית - עם זיתי קלמטה, עגבניות קונפי, תרד וצנוברים (65 שקל).

המנות היו לא קטנות, מרעננות וטעימות. במחיר שגובים על כל מנה - נראה לי שתוספת גבינה/רוטב זהו מאמץ מינורי וישים.

כשהגיע נושא הקינוח - היה דיון. “בא לי, לא בא לי… חייבת משהו מתוק.” אז החלטתי - לי בא! מבחינתי העולם שייך לאלה שאוהבים נשיקות, אז הזמנתי פבלובה סיישל (חלום שלי להיות בסיישל עם או בלי הפבלובה): מרנג, קרם מנגו, פירות אקזוטיים, קרם מסקרפונה וגלידת ברולה אננס (52 שקל). תיאור מפוצץ לנשיקה עם קרם וכמה פירות אבל היה ממש טעים.

כמה שילמנו? 349 ₪ סה”כ (לא כולל שירות)

ראוי לציון: מגוון של ראשונות, בשר, דגים, פסטות ופיצות ויש גם מבחר די חביב של קינוחים. אם תחליטו לוותר על שיחות הנפש ,כדאי לבוא עם הילדים - הם מסודרים!

לדייט בוקר קליל אפשר גם לקפוץ לבייקרי שלהם - בצמוד למסעדה. קפה משובח ומאפים/כריכים טריים. פתוח בכל יום 15:00 - 7:00.

תל יצחק
בכניסה לקיבוץ תל יצחק
09-7411110
כל יום מ-12:00 ועד חצות

בשבוע הבא אני עוברת דירה. אומנם לרחוב ליד, בערך כ-200 מטר ליד הרחוב הנוכחי שלי ועדיין, מעבר זה מעבר וכמו כל מעבר, מדובר בסיוט. המחשבה של להכניס את כל חיי לקופסאות ואז לפרוק אותן, לחכות למתקינים למיניהם, מנקים, סידור חשבונות מחדש, פשוט מביאה אותי למצב קיפאון והימעכות במקום, ללא תזוזה.

אז רגע לפני שאני לוקחת את עצמי בידיים ומתחילה עם הסיוט הזה, החלטתי להזמין את המאכל האהוב עליי בעולם כולו - זה שהכי ינחם אותי - סושי!

הווו סושי, אהוב ליבי, משוש חיי. האהבה שלי לדגים נאים, בלי ניתנת להסבר ומוגזמת, ממש כמו הסדרה “סברי מרנן” הטרחנית שמשום מה רצה לנו על המסך אינספור שנים, מלא עונות עם רייטינג בשמיים.

תנו לעם מה שהוא רוצה ולי - סשימי סלמון, טונה, יילוטייל, בס, דניס וכל מה שאפשר!

מה אזמין היום?

מאחר שעוזו לא עף על סושי כי הוא גבר, כמובן, והרולים אף פעם לא מזיזים לו כלום, אמרתי לעצמי שאותו אני אפנק במנה קצת יותר גדולה וגברית ובצד עוד איזה ראשונה, שכולם יהיו מרוצים. וכך נסגרה לה ארוחה, טרום אריזה.

החלטתי להזמין משלוח מפו, סושי תל אביבי טעים, לא הכי זול, אבל גם לא נחשב בין היקרים ביותר והכי חשוב קרוב לבית, כך שיגיע אליי מהר.

נכנסתי לאתר המסעדה שהוא סופר נוח ומזמין והתחלתי בהזמנה שלי. מה שכיף בפו זה שהם ממש נותנים להוציא מרכיבים שלא אוהבים מהסושי וגם להחליף אותם במרכיב אחרים. מגיעה להם נקודת זכות.

כמה זמן חיכינו להזמנה? באתר מבטיחים שהמשלוח יגיע כעבור שעה, ועוד הצליחו להפתיע כשהשליח הגיע אליי כעבור חצי שעה בלבד. חשוב לציין, שאני גרה די קרוב למסעדה. ועדיין, הגעה מאוד מהירה, המשלוח הגיע חם עם המון אקסטרה רטבים בצד כפי שביקשתי בהזמנה.

היה לנו טעים?

הנטייה שלי היא תמיד לקחת מנה ראשונה - סלט אצות כלשהו או מרק מיסו, אבל הפעם תפסה את עיני מנה חדשה והחלטתי לזרום עליה: דמפלינג שפונדרה (48 שקל) - כיסוני בצק צרובים בחמאה במילוי פרגית, בצל ירוק, כרישה, ג’ינג’ר ושמן שומשום. מנה מ-ע-ו-ל-ה! הגיעה חמה, טעימה, מתובלת מדהים, רוטב בצד. לא הרגשנו שהמנה אסייתית במהותה, אלא יותר מנה של אלברט הקווקזי מ”מאסטר שף” הידוע כמלך הכיסונים, שאיכשהו בכל משימה זה מה שהוא מגיש, רק בשמות מתחלפים. רק אני שמה לב לזה? גלשתי קצת… שורה תחתונה - היה טעים!

הרולים הנבחרים שלי היו סלמון ואבוקדו רול אינסייד אאוט (50 שקל) - רול די סטנדרטי בכל מקום שתהיו והוא היה טעים. אבל שוב, אפשר איפה לטעות?

הבא בתור היה סאקנה רול (58 שקל) - שרימפס טמפורה, אבוקדו ומלפפון עטופים בסשימי סלמון, מניפת לימון וטטאקי טונה. רול עם פוטנציאל מאוד מאוד גבוה. הייתה לי תחושה שהסשימי סלמון הגיע קצת עייף, האבוקדו לא ממש הורגש והמלפפון מיותר. עוזו הוסיף שהחצי רול שהגיע עם הטונה אדומה היה מעולה, בעיניו.

לעוזו הזמנתי פאד תאי סינטה (64 שקל) - אטריות אורז עם בקר, טמאגו (חביתה יפנית), נבטים, בצל ירוק, כרוב לבן, בוטנים גרוסים וכוסברה ברוטב תמרהינדי אדום. האטריות הגיעו אובר מבושלות, היה חסר המון מלח ובכלל תיבול אסייתי לא הורגש. הלימון בצד היה בגודל של לימון ננסי שעבר הקטנה ועוזו הצליח לסחוט ממנו רבע טיפה. המנה הייתה סבירה אבל פשוטה, תפלה בטעם ומשעממת. במחשבה שנייה, פאד תאי לא ממש היה שם.

כמה זה עלה? 220 שקל + 12 שקל משלוח

לסיכום, פו היא אחלה מסעדה והמשלוח עמד בציפיות. אשקר אם אכתוב שיצאנו שבעים ממש, אבל סושי זה סושי זה סושי ולפעמים עדיף כך. ולמרות שאני קלילה, אשאר על הספה. נתחיל לארוז מחר.

אני אוהב להגזים, זה ידוע לכול. אבל באמת שהפעם אין בי ולו שום טיפת גוזמאות what so ever.

אבל למה אני כותב לכם את זה? כהכנה למשפט הבא: רחל סגמן היא בשלנית האוכל העיראקי הכי טובה בארץ. נקודה. וכן, אני מבין שיש עוד מלכות של המטבח העיראקי אי-שם בחוץ, אבל רחל היא עילוי.

גילוי נאות - את רחל פגשתי לפני מספר שנים דרך חברות עם בתה, אירית. כשהתבקשתי למצוא בשלנית, רחל הייתה הראשונה שעלתה לי לראש. לפני כשלוש שנים, זכיתי לאכול את האוכל שלה בפעם הראשונה ומאז - התאהבתי.

הגענו לביתה של רחל הממוקם בבת ים, בסמיכות לטיילת ולאוויר המלא מלח (שלי אישית, עושה חשק לאכול). ביקשנו מרחל להכין לנו 3 מנות לבחירתה, אך רחל כרחל הגזימה לחלוטין והכינה 12 מנות מ-ש-ג-ע-ו-ת. היריעה קצרה מלהכיל, אך אסקור בפניכם את היהלומים שבכתר (ויש לא מעט).

חוויית הצפייה ברחל מבשלת היא לא פחות ממרתקת! לעולם לא אבין כיצד אישה אחת מלהטטת בין 10 סירים במקביל ותוך כדי מצליחה להשחיל מילים ולספר על המסורת העיראקית ומשפחתה.

אם הייתי צריך לבחור את המנה האהובה עליי, הרי שמדובר במוסקה. חצילים ממולאים בבשר בקר עם בצל, שקועים ברוטב עגבניות חמוץ-מתוק בליווי בצל שהיטגן לו במשך כמעט שעה.

לא ניתן להעביר במילים את שילוב הטעמים המדהים שיש בין החומציות של הלימון, הסוכר (ולפעמים אף נענע!) והחציל עצמו. אני אישית אוכל את זה בתוך חלת שבת טרייה וחמה, עם ביס שעושה קריספ בכל פעם.

עוד טעמתי את עלי הגפן הממולאים - עבודת כפיים שמסתכמת ביצירת מופת ולא פחות. תענוג לראות את רחל מבשלת את עלי הגפן הטריים בעצמה, מנקה את האורז ובוררת את הגרגירים הטובים, מעניקה כמות נכבדת לכל עלה ומגלגלת מאות שכאלו. העלים מתבשלים ארוכות במים רותחים עם עגבניות ובשר כבש ותיבול קל. הטעם החזק של הכבש הופך עדין יותר במהלך הבישול ומעניק ארומה וטעם נפלאים לעלי הגפן. אישית, אני מעדיף את הגרסה עם הכרוב הלבן באותו אופן בישול.

ואיך אפשר לדבר על אוכל עיראקי בלי לדבר על קובה? רחל הכינה כל כך הרבה מינים וסוגים, שיהיה לי קשה לבחור קובה אחת ספציפית. קובה סלק, קובה במיה, קובה אורז, קובה חמוסטה, קובה מבושלת ואז מטוגנת ועוד ועוד…

אבל אם הייתי צריך לבחור אחת בלבד, אתם שואלים? אז בוודאות שהייתה זאת הקובה במיה (וגם ביס מאחת הווריאציות המטוגנות). יש משהו מטריף בשילוב של לימון, נענע, סוכר ועגבניות שפשוט מנצח בכל פעם. הקובה עצמה עשויה לתפארת עם שוליים סימטריים ועובי אחיד. אצל רחל, חלק מהקובות עשויות מסולת שעורבבה עם בשר עוף (פטנט!), פעולה שמעניקה יציבות ומרקם מעניין יותר לכדור.

אז בפעם הבאה שיש לכם קרייבינג לאוכל ביתי מהעדה העיראקית, והסבתא הפולנייה שלכם לא ממש יודעת לספק את הסחורה, מציע לכם להרים טלפון לרחל ולהזמין אוכל ביתי מושלם לקחת הביתה וליהנות עם כל המשפחה.

רחל סגמן
אוכל עיראקי ביתי בהזמנה מראש בלבד
בת ים
050-7772172

הפעם האחרונה שטיילתי ביוון הייתה עם משפחתי האהובה לפני עשרים שנה. הזיכרונות מהטיול די מעומעמים ובעיקר לא כל כך מוצלחים, יעיד על כך הזמן שעבר בין הטיול הזה והטיול המשפחתי הבא, שקרה רק השנה!

זיכרון אחד טוב יש לי מהטיול - נסיעה בשביל נחש שעולה מעבר לעננים אל כפר קטן עם פחות מעשרה תושבים. בכפר היה מלון אחד וטברנה, שבה הבעלים אפה בתנור מאכל אגדי של פלפלי שושקה ממולאים ברוטב בשמל מבעבע עם מלא מלא שמיר וגבינה. לעולם לא אשכח את הטעם הזה, וכל כמה חודשים אני מכינה את המתכון הכמעט מדויק שנתן בעל הטברנה לאחותי לפני שני עשורים.

לכן הנסיעה ליוון לפני חודשיים, ליום הולדת שבעים של אבא של בן זוגי, הייתה מרגשת עבורי במיוחד. ידעתי שלא ניסע אל הכפר הקטן הזה וכנראה שבעל הטברנה כבר לא בחיים, אבל הזיכרונות של האוכל המעולה העלו בי ציפיות לטיול קולינרי משובח. וכך היה.

אז אם אתם מטיילים ביוון ומזדמן לכם להגיע לסלוניקי, הנה רשימה של 5 המקומות שאתם חייבים לאכול בהם בעיר היוונית המקסימה הזו. ואם אתם מכירים עוד כמה שממש לא כדאי לוותר עליהם, כתבו לי בתגובות!

BOUGATSA GIANNIS
במחקר המקדים שלי על סלוניקי קראתי על מאפה מקומי שאפשר לאכול בוורסיות מלוחות ומתוקות שנקרא בוגאצה. מיד בדקתי איפה מוכרים את הבוגאצה הכי טובה בסלוניקי וכל המחמאות הורעפו על מקום קטן שלו ויטרינה אחת שפונה לרחוב ומלאה בשלל בוגאצות עם מילויים שונים.

ביום הראשון שלנו כבר ניווטתי עם המפה של גוגל אל עבר היעד שהתגלה כסגור. ביום האחרון סגרתי מעגל והצלחנו להגיע בשעה שפתוח ולאכול בוגאצה מלאה בקרם וניל עם קינמון ואבקת סוכר מעל. התמונה מדברת בעד עצמה.

Mitropoleos 106, Thessaloniki
+30 231 025 7375

BLE
דמיינו לכם ויטרינות עם כל הקינוחים הכי יפים שאתם יכולים לחלום עליהם, ומאחורי הוויטרינות עוד ויטרינה ענקית עם מאפים, תבשילים וסלטים מעוררי תאבון. אחרי שתגלו שזה לא חלום, תתחילו באגף המלוחים ותקנחו באגף המתוקים.

אני מאוד אהבתי את הלזניה שלהם, כי שכבת בשמל יפה ומקורמלת תמיד מנצחת עבורי. דווקא מהקינוחים שלקחנו לא נרשמה התלהבות, אבל מתוך מאות הקינוחים שהם מכינים, אני בטוחה שיש לא מעט ששווים את הקלוריות.

Agias Sofias 19, Thessaloniki
+30 231 023 1200

NEGROPONTE

במרכז העיר, ברחוב הכי תוסס של סלוניקי, יש מלא טברנות מוצלחות. אני יודעת שכולם מתלהבים מאוד מ-Full Tou Meze אבל אני דווקא אהבתי יותר את נגרופונטה. אכלנו עלי גפן משובחים, קציצות זוקיני שמנמנות ועסיסיות שטבלנו בצזיקי איכותי, סלט יווני כהלכתו ועוד שלל צלחות קטנות טעימות. אם אתם מחפשים ארוחה יוונית קלאסית שלא תקרע לכם את הכיס, זאת המסעדה עבורכם.

Katouni 21, Thessaloniki
+30 231 052 3571

SEMPRIKO
סמפריקו מתפקדת כמעדנייה ומסעדה כך שכל הפרודוקטים טריים ומקומיים אבל סגנון הבישול הוא לא הסגנון היווני הקלאסי. למרות זאת, החוויה שלנו הייתה פשוט נהדרת ונהנינו מהאוכל מאוד.

אכלנו סלט גזר עם פטה, סלרי, צימוקים ורוטב הדרים מתקתק-חמוץ, המשכנו עם ריזוטו כמהין ודג לבן ברוטב הולנדייז. לסיום קיבלנו, כנהוג ביוון, קינוח על חשבון הבית שהיה לא פחות טוב משאר הארוחה - טראפלס עם רוטב דובדבנים שהיו ממש בשיא העונה באותו הזמן.

Fragkon 2, Thessaloniki
+30 231 055 7513

DIONYSOS
ואם בדובדבנים עסקינן, עם ההמלצה האחרונה אני רוצה לצאת שעה וחצי צפון מערבה מגבולות העיר, אל כפר קסום בשם אורמה, שבדרך אליו עוברים בכבישים כפריים שלצידם מטעי דובדבנים והרים מושלגים של מקדוניה הצפונית.

אל הכפר מגיעים בעיקר אם רוצים לרחוץ במעיינות החמים פוזאר שממוקמים כחמש דקות נסיעה מהכפר. אני יודעת שזה לא נחשב ממש בסלוניקי, אבל אם הגעתם עד לכאן, ממליצה לכם לשכור רכב לטיול יום חלומי.

בדיוניסוס שממוקמת בכיכר המרכזית של הכפר, שווה לשבת בחוץ בצל העצים ולאכול זוקיני בטמפורה, בשרים על האש (המומחיות שלהם) וללגום יין מקומי. כשמסיימים לאכול אסור לשכוח לבקר בחנות ממול, לקנות דובדבנים לפי קילו וחליטות תה מקומיות.

Central square, Orma
+30 2384 094410

לקראת גיל 45 (השם ישמור) הבטחתי לעצמי שלא משנה כמה אני עייפה, עסוקה או סתם נבלעת בתוך השגרה, אני לוקחת על עצמי יוזמה חדשה של “גירלז נייט אאוט” פעם בשבוע מחוץ לת”א. אני וחברות, נטו חפירות, אוכל קליל ואלכוהול משובח שיצדיק בכלל את זה שהתלבשתי ויצאתי מהבית אחרי 20:00.

לאן הפעם? קבעתי עם ה”ורד’ז” (2 ורדיות) ב-IZIK באבן יהודה. זרקתי על עצמי ג’ינס קצר, חולצה מכופתרת וסניקרס ויצאתי לדרך.

לוקיישן: אזור התעשייה בין המוסכים.

עיצוב & וייב: המקום מאופיין בפשטות בעלת קסם אחר. קול כזה וקליל. לא מתפלצן אך עדיין מצטייר כטרנדי עם טוויסטים בעיצוב, מגוון אלכוהולי מכובד ומוזיקה איכותית שעושה נעים באוזן. המקום קרוי על שמו של אביו של תומר, אחד הבעלים, אייזיק או בעברות שלו איציק - אדם שאהב את החיים והאמין שצריך ליהנות מכל רגע.

כשנכנסים לאייזיק העיניים ישר מתמגנטות לקיר שעיצב האמן “לובקה”. כאשר נפתח המקום הוא ביקש מכל הלקוחות הקבועים להביא עמם פריט ייחודי, וכך הוא בנה קיר מרהיב. מדי פעם, כשהשיחה משעממת, אתה יכול לסקור אותו בעיניך ולגלות עוד פרטים חדשים.

מה שותים: עם האווירה הגיע הרעב. BUT FIRST אלכוהול… קפצתי ראשונה והזמנתי נגרוני ( קמפרי, ורמוט אדום וג’ין. יש מקומות שמוסיפים לו מעט סודה (באיטליה בעיקר, באבן יהודה פחות). הקפדתי שהוא יגיע בכוס נמוכה עם קרח ולא באיזה כוס מתפנפנת שכזו. הורד’ז הזמינו לעצמן קוקטייל בשם SWEET PASSION שהכיל ליקר פסיפלורה, פידג’ לימון תפוזים ונענע, משהו מתוק כזה של בנות.

עיניי המשיכו לסקור את היושבים. זוגות בדייט, מספר שולחנות של בנים/בנות לחוד בקטע של חבר’ה ועוד שולחן ארוך מעורב של חבר’ה מבוגרים ממני. מה שכן - כולם נראו חייכנים ומבסוטים. בטח מקומיים. טווח הגילאים נע בין 30-50.

מה אוכלים: זה היה ברור כשמש ש”איך אני רעבה!!!” יסתכם בהזמנה של מאזט ושני סלטים. כנראה שלב בלתי חולף של נשים.

ראשונה הגיעה הכרובית שחוסלה בדקה ורבע. מאזט של פרחי כרובית אפויים בעשבי תיבול עם טעם חמצמץ כזה של עוד. בגלל שרציתי להשאיר מקום לסלטים התאפקתי.

הזמנו גם סלט פאטוש - ירוקים וירקות מהגינה, בצל סגול, גבינת המאירי וקרעי לחם אפויים, וסלט שרי ארטישוק - ארטישוק א-לה רומנה, צבעים של שרי, זיתי קלמטה, בצל סגול, גבינת פטה ושקדים.

הסלטים היו מעולים! מניסיון עצום עם עולם הסלטים הפרוע זה לא כזה מובן מאליו להוציא סלט טעים לשולחן. יש לי מבחנון במסעדות שלפי הטמפרטורה של הירקות (אני נוגעת בהם בגב ידי) אני יודעת כמה שעות הם עמדו בחושך לבד חתוכים במקרר. הירקות באייזיק נחתכו במקום. הכול היה טעים, טרי ומרענן.

סיימתי את הנגרוני שלי ורגע לפני שהתפתיתי להזמין עוד אחד כקינוח הגיעה המלצרית והדליקה אותי עם מבחר משובח של קינוחים. הורד’ז ואני הסתכלנו אחת על השנייה וידענו שאנחנו הולכות על המוס שוקולד.
נשאר הביס האחרון של המוס. אני קוראת לו ביס פולנייה. זה שאף אחד לא מעז לקחת אותו ומטוב ליבו וחינוך יקי עמוק משאיר אותו לחבריו לשולחן. אם לא הייתי שבעה מכל הירק הזה הייתי בולעת את הביס האחרון בלי למצמץ. אחד המוסים השווים EVER.

רגע לפני שהתקפלנו, בכל זאת נסיעה “ארוכה” לפניי, התנגן לו איזה שיר ישן ברקע ואז זה היכה בי. האייזיק הזכיר לי את “הסוס השיכור” - הבר שבו הייתי שותה עוד לפני שחלמתי על לקום בלילה לילדים… נוסטלגיה זה החיים.
נפרדתי מהורד’ז והן כבר הזמינו את עצמן לדייט נייט הבא וזרקו באוויר כל מיני שמות של מסעדות באזור שלהן שבחיים לא שמעתי עליהן. הבטחתי להן שאקח אותן בחשבון… גדול עליי להתחייב.

כמה שילמנו? 289 ₪ סה”כ (לא כולל שירות)
ראוי לציון: יש במקום מגוון רחב של מנות ראשונות, עיקריות וקינוחים וגם מנות צמחוניות וטבעוניות. אפילו לילדים יש מנות טעימות כמו פיצה.

IZIK
האלה 27, אבן יהודה
09-7904085
כל יום מ-18:00 ועד אחרון הלקוחות

נפל דבר. הלא יאמן קרה. נרשמתי לסטודיו לאימוני כושר כי גיל 36 זה כבר לא צחוק, חילוף החומרים כבר לא מה שהיה פעם ואין ספק שאני חווה פוסט טראומה מההופעה של ג’יי לו. אז מעכשיו פעמיים בשבוע ובין משלוח למשלוח אני נמצאת עם קבוצת אנשים קטנה, חלקם ממש מבסוטים וחלקם אנושיים ודי סובלים, ממש כמוני.

מה אזמין היום?

עוזו שיבח את המהלך ובכדי להיפרד מהחיים הקודמים שלי של חוסר מעש ועצלנות שאני הו כה אוהבת, החלטתי לחגוג בארוחת שחיתות אחרונה ולהזמין לא פחות מאשר מקדונלד’ס! מאחר שלא ביקרתי או אכלתי במקום ודומיו, כגון בורגר קינג, בורגר ראנץ’ וכו’ למעלה מעשור (אם לא יותר) חשבתי שיהיה נחמד להתחזר במשלוח ענק ומכבד.

נכנסתי לאתר דרך המובייל לביצוע ההזמנה שמאוד עייפה אותי, מאחר שהאתר לא ממש אינטואיטיבי, איטי וגם צריך להירשם אליו. הרגשתי שהתהליך ארוך ומייגע ועד שסוף סוף הגעתי לקופה וחשבתי שסיימתי, האתר נתקע.

עברתי לדסקטופ ושם ביצעתי את ההזמנה מההתחלה ויותר במהירות. ועדיין, אנחנו בשנת 2019, לא נראה לי שהתהליך עומד בקצב החיים המסחררים והעצלניים שלי.

כמה זמן חיכינו להזמנה? המשלוח הגיע לאחר חצי שעה וזה נראה לי זמן סביר מאוד, למרות שלא צוין באתר או באפליקציה בסיום ההזמנה תוך כמה זמן השליח מגיע.

איך הגיע המשלוח? המשלוח הגיע באריזה שווה מקרטון וכך גם כל אחת ואחת מהמנות. האוכל הגיע חם וקראו את הבקשות שלנו והפציצו ברטבים.

היה לנו טעים?

החלטתי לגוון בהזמנה ובחרתי דווקא בארוחה טבעונית והזמנתי ארוחת Big Vegan - המבורגר טבעוני מבוסס על חלבוני סויה וחיטה, לצד צ’יפס ענק ובקבוק קולה זירו כברירת מחדל (53 שקל), סוג של מסר לא ממש סמוי ממקדונלד’ס שאומר “אחותי, הגזמת - לפחות תשתי קולה ללא קלוריות” או שמעידה על אחריות מוסרית מצד המותג, מה שתבחרו.

הקציצה מהווה פתרון לא רע לצמחונים וטבעונים, היא דחוסה, מתובלת בתבלינים שמזכירים יותר טעם של פלאפל, אבל במהותה לא רעה. חבל רק שהמנה הגיעה מאוד דלה ברטבים, החסה והעגבנייה נראו כאילו הם כועסים עליי והיה צריך להוסיף המון קטשופ, מיונז או כל רוטב שתבחרו בכדי להוסיף טעם.

עוזו לקח ארוחת מגה ניו יורק חריף (67 שקל) במשקל 275 גרם לפני צלייה, עם אקסטרה רוטב רויאל חריף, אקסטרה חמוצים ובצל מטוגן ועדיין טען שהקציצה הגיעה יבשה, לא טעימה, שמדובר בהתעללות בבשר ואם ככה שולחים מנה, עדיף כבר להיות טבעוני. אאוץ’.

שנינו הסכמנו שהצ’יפס שטוענים שהוא ענק אך מגיע בינוני היה עייף, כמו בני גנץ בקמפיין בחירות. לא קראנצ’י, לא מלוח, לא מספק. העדות הכי גדולה לכך שהצ’יפס היה סתמי היא שהסתפקתי ב-11 מקלות ותו לא. ואם אני לא סיימתי צ’יפס, זה סימן רע מאוד שאומר אחד מהשניים: או שהפכתי לדוגמנית ספורט אילוסטרייטד או שהוא לא טעים. אני יודעת מה התשובה הנכונה וגם אתם.

הזמנו גם נאגטס (29 שקל ל-9 נאגטס), הם היו סתמיים כמו נגיסי עוף סטייל “מאמא עוף” שתמצאו בכל סופר הקרוב לביתכם. כל אחד מאיתנו הסתפק בנאגט אחד ודי התבאסנו.

הפתעת המשלוח הייתה דווקא מיני דג (10 שקל) שהזמנתי. ראיתי את המנה באתר והייתי בטוחה שהיא לא קיימת בישראל וזכרתי שתמיד בתור ילדה הייתי מזמינה אותה בחו”ל וממש אהבתי אותה. אכן היא הייתה טעימה גם פה והחזירה אותי במנהרת הזמן לניו יורק של פעם. אבל שוב, למה בלי טיפת רוטב?

כמה זה עלה? 173 שקל (כולל 12 שקל משלוח)

לסיכום, מקדולנד’ס הם לא מה שזכרתי ולא מה שקיוויתי. ארוחת השחיתות האחרונה שלי הוכרזה כסתמית, מיותרת ולא מספקת. צחוק הגורל. יאללה, זזתי לאימון.

לפני שבוע וחצי נדרתי נדר עם עצמי. זה היה בהופעה של ג’ניפר לופז, ההיא מהבלוק. במשך שעתיים הלסת שלי הייתה שמוטה, לא האמנתי למראה עיניי. אישה, יותר נכון, פצצה בת 50 על הבמה רוקדת, מחליפה אאוטפיטים בלי סוף, בעלת איברים חטובים אלוהיים.

ואז הגיע הנדר והבטחתי לעצמי שלא אגע יותר בפחמימות ריקות ומרושעות, אתחיל באימונים מפרכים ואקפיד על כל מה שאני מכניסה לפה. מספיק לי להיות עשירית ג’יי לו כדי להיות מאושרת!

הנדר הזה החזיק בדיוק 42 דקות עד שהגעתי לפורט 19 ודפקתי נקניקייה וצ’יפס. בחרתי לא להיות קשה עם עצמי, אכלתי ממקום רגשי ופצוע שאני רחוקה שנות אור מלהיות ג’יי לו. חוץ מזה, ידוע שדיאטה מתחילים ביום ראשון.

מה אזמין היום?

כשהגיע לו יום ראשון ועדיין לא הפסקתי לחפור לעוזו על ג’יי לו, הוא הרגיש שבא לו לשבור לי צלחת על הראש ולכן ידעתי שאני חייבת להזמין לנו ארוחת ערב מ”גרקו” - מסעדה יוונית. פתחתי את האפליקציה של וולט וקדימה לעבודה.

כמה זמן חיכינו להזמנה? 60 דקות, בהתאם לזמני המשלוח שנאמרו מראש - 50-70 דקות.

איך הגיע המשלוח? למיטבי קריאה שעקבו אחר הטור הראשון שלי, נחשו מה? שוב הגיע משלוח ללא סכו”ם, מפיות ותוספות רטבים וחריף שביקשתי במיוחד בהזמנה. לרגע התחלתי לחשוב שזה אישי, אבל עוזו הוריד אותי מזה. התבאסנו ובצדק. לא קראו את הבקשות שלנו והספתח לא היה משהו.

היה לנו טעים?

ארוחת הערב שלנו כללה מנות ראשונות: פאסולי מברומטיקו (32 שקל) - שעועית שחורה, עלי מנגולד, שמיר, פלפל קלוי, חומץ ושמן זית. לסיכום, חמוד על מצע שימוש מוגזם בשמיר וחוסר במליחות. וגם שלושה מאזטים (48 שקל): ציזיקי (יוגורט, מלפפונים, שום ושמיר), שהיה סטנדרטי, סלט תפו”א שהיה משעמם (שמיר, פטרוזיליה, בצל סגול, צלפים, חומץ יין ושמן זית) וסקורדליה (ממרח שום, שקדים ושמן זית) - שהיה ואוו! כל אלה לצד פיתות בגריל, שהרגישו כאילו הוקפאו וחממו מחדש.

העיקריות שלנו כללו: מוסקה (78 שקל) שהחזירה אותי למנות מיקרו של פעם, כשהייתי ילדת מפתח והייתי חוזרת לבית ריק אחרי בי”ס וצריכה משהו מהיר וחם. אמנם מדובר במנה ענקית, אבל לא היה לי חשק לסיים את כולה כי לא הרגשתי שהיא “מנת מסעדה” טעימה מאין כמוה.

עוד לקחנו גירוס עגל וכבש בפיתה (46 שקל), שוב מנה ענקית אך נחמדה בלבד, במיוחד כי - גם פה - התעלמו מבקשת תוספות הרטבים: ציזיקי ועגבניות עם בצל, שבחירתם היא חלק מתהליך הזמנת המנה. הרגשנו שהמנה יבשה ותפלה.

כמה זה עלה? 204 שקל + 14 שקל דמי משלוח

המשלוח מגרקו לא עמד בציפיות והיה שונה לחלוטין מהחוויה כשבאים לאכול במקום. אני זכרתי מוסקה מעניינת ומלאת טעמים וקיבלתי מנה שטוחה בטעמיה. ובכלל, כל הקטע של ליהנות ממזטים יוונים פחות עובד במשלוח ביתי. נשארנו עם מנה ראשונה אחת מעולה וזה לא מספיק.

מילה חיובית על וולט המדהימים: כשסיימנו לאכול כתבתי חו”ד וציינתי שלא קיבלתי סכו”ם ורטבים ולמרות שהדבר אינו תלוי בהם, הם החליטו לפצות אותי על כל עלות המשלוח בעקבות החוויה הלא טובה.

מוסר השכל: אל תשברו מילה מול ג’ני מהבלוק, בטח לא מהבלוק באתונה.