בשיטוטינו ברשת נתקלנו בסרטון שכמעט גרם לנו לעשות פיפי במשרד - הרדיו הבינלאומי של סין בשיתוף עם ערוץ היוטיוב “איציק הסיני כאן בבייג’ינג” העלה סרטון של סטודנטים סינים טועמים משלוח מנות ישראלי, עם חטיפים כמו במבה, ביסלי, שוקולד פרה, דובשניות וערגליות. רוצים לגלות מה הם חשבו עליהם ואיך הם הגיבו כשטעמו לראשונה אוזני המן? צפו בסרטון.
צילום תמונה ראשית: הרדיו הבינלאומי של סין
בכל שנה, קצת לפני פורים, הקונדיטוריות והמאפיות מתמלאות באוזני המן מסוגים שונים. פעם היה מדובר בעוגיות פשוטות, יבשות ודי משעממות, אבל בשנים האחרונות, כמעט (אבל לא ממש) כמו הסופגניות, הפכו אוזני המן למפונפנות יותר יותר, עם בצקים עשירים ומילויים מיוחדים. דווקא השנה ניכרה מגמת התמתנות מסוימת, עם חזרה לטעמים בסיסיים יחסית, והשקעה בעיקר בטעמים ובבצק. טעמנו המון אוזני המן כדי לספר לכם מי היו הטעימות ביותר, אלו שהכי שווה לקנות הביתה.
הבצק באוזני המן של דלאל עורר אצלנו מחלוקת קלה. חלק טענו שהוא שומני ופריך מדי, ממש כאילו היה בצק מטוגן וחלק דווקא אהבו את הפריכות הזו. אבל בזכות מילוי קרם הפיסטוק ודובדבני האמרנה המושלם אף אחד לא נשאר אדיש לאוזני המן האלה, והן חוסלו בשניות. מדובר בשילוב קלאסי, אבל מיוחד, שקיים בהמון קינוחים, ומסתבר שבאוזן המן הוא עובד אקסטרה טוב.
מחיר: 4 שקלים לאוזן בודדת, 44 שקלים למארז 14 אוזני המן.
איפה? כל ישראלים חברים 7, תל אביב יפו; ז’בוטינסקי 108 פינת רמז, תל אביב יפו.
בבייקרי של R2M הלכו השנה על שלושה טעמים בלבד: שוקולד, פרג ואגוזים וקינמון, הכי בסיסי ומוכר שיש. אבל נראה שדווקא החזרה הזו אל הבסיס עבדה להם מצוין. זה מתחיל בבצק הנהדר, שמילא את החדר בריח חמאתי , כמו מאפה חמאה צרפתי, והיה דק במידה, פריך וטעים בטירוף. גם המילויים היו נהדרים כולם, אבל בעיקר זה עם האגוזים והקינמון, שהיה קצת מקורמל וממכר בטירוף. אלו אוזני המן שהיינו שמחים לאכול לא רק בחג, אלא כל השנה.
מחיר: 38 שקלים לאריזה של 250 גרם.
איפה? סניפי הבייקרי
אוזני המן של לחמים הן האוזניים המושלמות לכל מי שאוהב בצק שקדים חמאתי, ממש כמו בטארטים עשירים. הוא כל כך טעים, שלא ממש חשוב מה יש במילוי. אבל אם בכל זאת צריך להתרכז במילוי, נגיד שגם פה הלכו רק על קלאסיקות: פרג, שוקולד ותמרים, ושלושת המילויים טעימים, אם כי לא יוצאי דופן. מי שכן יוצא דופן הוא מילוי המרציפן. נכון שמדובר בטעם שעלול לעורר מחלוקת, אבל חובבי המרציפן יעריכו את המרציפן האיכותי של חברת לובקה שמגיע ממש כמו שהוא, בתור כדור מרציפן. הבונוס לצורה הזו של המילוי: הבצק מסביב הופך לפריך וקראנצ’י במיוחד!
מחיר: 5 שקלים לאוזן המן.
איפה? סניפי לחמים
בקונדיטוריית מימי הכינו השנה רק שני מילויים: פרג ושוקולד השחר. את מילוי השוקולד יאהבו רק חובבי השחר, שהטעם הייחודי שלו מאוד נוכח, אבל מילוי הפרג היה הפרג הכי טעים שטעמנו השנה. הוא היה עשיר, בלי טיפת מרירות, ובאמת שהיינו מסוגלים לאכול אותו מצנצנת עם כפית. לא מזיק שגם הבצק שלהם היה מעולה, מאוד חמאתי ועשיר. היו מי שאמרו עשיר וחמאתי מדי,אבל בסופו של דבר, לא בטוח שיש כזה דבר חמאתי מדי, אז אנחנו לגמרי בעדם. מימי גם מייצרים אוזני המן ללא גלוטן, והבצק שלהן היה טעים בטירוף, בלי טיפה של תחושה שתזכיר שהוא ללא גלוטן. הוא קצת יותר פריך ופירורי מהבצק הרגיל, והיו מי שאהבו אותו יותר בזכות הפירוריות הזו.
מחיר: 36 שקלים למארז, 38 שקלים למארז ללא גלוטן.
איפה? המוביל 3, כפר סבא; ז’בוטינסקי 2, הוד השרון
את אוזני המן של טאטי טעמנו ראשונות השנה, אבל הן הצליחו להשאיר עלינו רושם טוב וזכרנו אותן עד הסוף. הבצק שלהן עדין ממש, דקיק, פריך ועם טעם חמאתי אבל לא מוגזם. יש גם מבחר די גדול של מילויים כמו ריקוטה והדרים או פטיסייר וניל ופטל אבל הכי אהבנו את אלו במילוי השוקולד, שהיה טעים, מריר ולא ילדותי מדי, ואת אלה במילוי התפוחים, כמו מיני פאי תפוחים שכיף לאכול בשני ביסים.
מחיר: 12.5 שקלים ל-100 גרם.
איפה? סניפי טאטי
נכון שאנחנו בעד הטרנד הנוכחי של אוזני המן פשוטות וקלאסיות, אבל לפעמים גם כיף להתפנק קצת, ואוזני המן של רולדין היו בדיוק פינוק כזה. כמו בסופגניות, לרולדין יש קולקציה שלמה של אוזני המן והמון טעמים, רובם היו טעימים, למרות שהבצק מעט עבה מדי לטעמנו. אבל אוזני המן פרלינה שקדים עמדו גבוה מעל כולן בזכות שני דברים: המילוי הטעים שהזכיר פרלינה אגוזי לוז איכותי ועשיר וציפוי השוקולד שכיסה אותן והוסיף עוד טעם כיפי לכל החגיגה הזו. אם אתם אוהבים אגוזי לוז, רוצו להצטייד בכמה כאלה.
מחיר: 12 שקלים ל-100 גרם לכל הטעמים, 4.5 שקלים לאוזן המן פרלינה שקדים.
איפה? סניפי רולדין
במתוקה הזכירו לנו שיש מקומות שעדיין מנסים לחדש בכל שנה עם טעמים מיוחדים, ויצאו בסדרה של אוזני המן בהשראה עולמית. למרות ההתלהבות הראשונית שלנו מטעמים כמו מאצ’ה ושעועית ממותקת יפני או פטל ומקרון ורוד צרפתי, לא הצלחנו להתרגש מהטעמים החדשים. דווקא הטעם הפשוט יחסית, של הקרמל אגוזים, תפס אותנו, עם קריספיות כיפית ושילוב מוצלח של הקרמל המתוק והאגוזים. הבצק קצת עבה מדי, אבל זה ממש בקטנה.
מחיר: 39 שקלים ל-250 גרם, 55 שקלים ל-400 גרם או 105 ל-800 גרם.
איפה? סניפי מתוקה
את הבצק של אוזני המן של נומילי אהבנו במיוחד בזכות השימוש בשקדים בבצק שלהן, שהפך אותן לעדינות וכמעט מתמוססות בפה. יש פה לא מעט סוגי מילויים טעימים כמו החלבה והמרציפן אבל הכי אהבנו שניים מהם: מילוי רושה שמכיל קרם ג’אנדויה עם שברי אגוזי לוז קלויים והיה טעים בדיוק כמו שהוא נשמע. את אוזני השוקולד אהבנו לא רק בזכות המילוי העשיר שהזכיר לנו שוקולד מריר אמיתי אלא גם בזכות הבצק השוקולדי שהיה טעים והדגיש עוד יותר את כל השוקולד.
מחיר: 37 שקלים לאריזה של כ-260 גרם או שלוש אריזות ב-95 שקלים.
איפה? סוקולוב 3 פינת ויצמן, כפר-סבא; הבנים 14, הוד-השרון; התדהר 15, רעננה
גם בביסקוטי הלכו השנה על קולקציה יחסית סולידית שהולידה טעמים מוכרים אבל טעימים. הכי אהבנו את האוזניים במילוי חלבה פקאן, שהיה גם קרמי וגם קראנצ’י, תמיד שילוב מנצח. היינו שמחים לבצק קצת יותר דק, אבל הוא היה מספיק טעים כדי לכפר על העובי והנוכחות שלו.
מחיר: 38 שקלים לקופסה.
איפה? הירקון 67, בני ברק; העצמאות 104, נווה עוז, פתח תקווה
קשה להגיד למה אוזני המן קטנות הן הרבה יותר חמודות וכיפיות, אבל אלו של לחם יין הן בדיוק כאלה - חמודות, קטנות ודקות. הבצק עדין ומלא בטעם של חמאה ובין המילויים הכי אהבנו את קרם הלימון והשקדים שהיה חמצמץ ומרענן ואת השוקולד החלב, שהיה שינוי מרענן מכל השוקולד המריר או שוקולד השחר שיש כמעט בכל מקום אחר. הוא מתוק מאוד, זה נכון, אבל כל כך טעים שלא ממש היה אכפת.
מחיר: 37 שקלים למארז של 300 גרם.
איפה? דרך החורש 4, יהוד
למרות שנדמה לרוב הישראלים שאוכל תאילנדי מאוד נפוץ בארץ, וכמעט כל אחד יודע מה זה פאד תאי, האמת היא שמסעדות תאילנדיות אמיתיות הן עניין די נדיר בארץ. בהרבה מסעדות אסייתיות מופיעות מנות תאילנדיות לא מעטות, אבל אוכל תאילנדי אותנטי באמת קשה למצוא.
מסעדת סקון נקון בראשון לציון היא בדיוק מסעדה מהסוג הזה, של אוכל תאילנדי אותנטי ואמיתי. כבר יותר משלוש שנים שהיא קיימת מתחת לרדאר של רוב הפודיז ואפילו של תושבי ראשון לציון, שכמעט ואינם מכירים אותה. המסעדה קטנה יחסית, ושעות הפתיחה מתעתעות מעט, כך שמדובר בסוג של סוד לא ממש סודי, אבל גם כזה שבעיקר עובר מפה לאוזן, והגיע הזמן שיותר אנשים יכירו אותו.
מאחורי סקון נקון עומדים בני הסוג דני ורותי (רותיארת) שקד. הוא ישראלי, היא תאילנדית, הוא מנהל את המסעדה והיא את המטבח. התפריט בסקון נקון מצומצם יחסית. כמה מנות ראשונות, שלושה מרקים וקצת יותר מנות עיקריות. כמו הרבה מסעדות משפחתיות בתאילנד, אפשר למצוא פה כמובן את כל הקלאסיקות של המטבח התאי ומי שאכל בתאילנד או מכיר את המטבח הזה, לא ימצא פה יותר מדי הפתעות.
התחלתי עם הפתיח האולטימטיבי של כל ארוחה תאילנדית כיפית: סלט פפאיה (37 שקלים). הסלט הגיע בדיוק כמו שהוא אמור להיות, המון רצועות של פפאיה ירוקה, עגבניות שרי חצויות, שעועית ירוקה פריכה, בוטנים, ורוטב עז טעם שמשלב את הטעמים שכל מאכל תאילנדי אמור לשלב: מתוק, מלוח, חמוץ וחריף. הוא לא היה חריף מדי (אפשר לבקש גם שלא יהיה חריף בכלל, אבל זו מנה שיכולה לשעמם קצת בלי לפחות מעט חריף). סלט פפאיה נהדר, בדיוק לפי הספר.
המנה הבאה היתה מרק טום יאם עוף (60 שקלים), גם הוא קלאסיקה נצחית של המטבח הזה. קערת המרק העצומה הגיעה בלווית קערת אורז, והרעיון הוא, בניגוד למרקים מערביים, למזוג מעט מהמרק על האורז, לאכול את החלק באורז שנרטב, וחוזר חלילה. המרק היה עשיר וטעים במיוחד, כשהטעם המוביל הוא הטעם המעט מתקתק של קרם קוקוס, כשאליו מתלווים שוב השילוב ההכרחי של מלוח, חמוץ וחריף. רצועות העוף הדקות הצליחו לשמור על עסיסיות, ויחד איתן שייטו במרק גם פטריות ועגבניות שספגו היטב את טעמי המרק העזים, שהאורז מצליח לאזן. קחו בחשבון שמדובר במרק ענק, ששני אנשים יכולים לחלוק בקלות רבה.
למנה עיקרית החלטתי דווקא להתעלם מהקלאסיקות ולקחת מנה שלא ראיתי בתפריטי מסעדות תאילנדיות אחרות וכנראה שאפשר לאכול רק פה. דג אמנון שלם ומפולט ברוטב שלושה טעמים (100 שקלים). הדג הענק מגיע לשולחן כשהוא נראה שלם במבט ראשון, אבל בעצם כבר במטבח פילטו אותו לגמרי, חתכו את הבשר לקוביות, טיגנו אותן, והחזירו לערימה ביחד עם הרוטב הדביק כשמעל פוזרו גם המון בוטנים, שום מטוגן ולמון גראס. יכול להיות שמכל התפריט דווקא לא מדובר במנה הכי אותנטית בעולם, אבל זה לא באמת משנה כשהיא כל כך טעימה. הרוטב החמוץ-מתוק ממכר ממש, וכיך לאכול ככה דג שלם כשלא צריך לדאוג לעצמות. השילוב של הפריכות של הדג יחד עם העסיסיות שלו כשכל התוספות מסביב פריכות גם הן, יוצר חווית אכילה שמזכירה אכילת חטיף פריך. יחד עם אורז בצד מדובר גם פה במנה שזוג ישבע ממנה בקלות, וגם יהנה בטירוף.
לקינוח כבר לא היה מקום, אבל גם פה מדובר בתפריט שמכיל את הקלאסיקות, כמו בננה לוטי, אורז דביק עם מנגו או טפיוקה עם פירות. לפעמים כל מה שצריך זה את הקלאסיקות האלה, וסקון נקון היא בדיוק מסוג המסעדות שהלוואי שהיו לנו פה יותר כמוהן.
כתובת: רוטשילד 11, ראשון לציון
טלפון: 03-6499434
שעות פתיחה: שני-שישי: 12:00-15:00, 18:00-23:00. שבת וראשון - סגור
היום יצוין ברחבי ישראל יום הצמבו”ז (צמצום בזבוז מזון) מטעם עמותת TNS ישראל, הפועלת להעלאת המודעות בקרב הציבור בנוגע להשלכות של בזבוז מזון והדרכים לצמצם אותו, ובשיתוף עם מיזם הקולינריה Foody, שמתוך הבנה עמוקה בחשיבות הנושא לקח על עצמו להפיץ ולקדם את הערכים והעקרונות למניעת בזבוז מזון.
עשרות בלוגרים ומובילי דעה לוקחים חלק בהסברה החיובית שמטרתה לעזור לציבור למנוע בזבוז מזון מיותר ולהפוך לצרכנים חכמים יותר עם מודעות סביבתית גבוהה. עקבו אחרי Foody באינסטגרם וצפו בסטורי שלנו כדי לראות איך הבלוגרים שלנו עושים שימושים נבונים במצרכי מזון במתכונים יצירתיים וחסכוניים.
אם עוד לא שכנענו אתכם לצמב”ז, דעו שכשליש מהמזון המיוצר בישראל מדי שנה מושלך לפח, וזאת בעוד כמחצית ממנו הוא מזון ראוי למאכל. כדי לצמצם את בזבוז המזון ולעזור לכם לקבל החלטות סביבתיות שיעזרו לנו לשמור על כדור הארץ, קבלו מאיתנו 10 טיפים לצמצום בזבוז מזון שכל אחד חייב לדעת.
איכשהו, למרות שיש לא מעט ישראלים ממוצא רוסי, אין בישראל כמות גדולה של מסעדות רוסיות. או לפחות, אין פה הרבה מסעדות רוסיות שאפשר פשוט להיכנס אליהן ולאכול כרגיל כמו בכל מסעדה אחרת, כי ז’אנר המסעדות הרוסיות לאירועים משפחתיים המוניים דווקא כן די נפוץ פה.
לכן, מסעדת יורש בבת ים היא יחסית עוף מוזר בנוף המסעדות הישראלי. מסעדה רוסית למהדרין, אבל די קטנה, כך שאירועים המוניים לא ממש אפשר לעשות בה, עם תפריט גדול במיוחד שמכיל המון מנות, אבל מאחוריו עומדת בעיקר אשה אחת, אולגה לרנר, שמכינה את כל האוכל, והיא גם המלצרית, המארחת והברמנית. קשה להאמין איך אשה אחת, במטבח פצפון, מצליחה להכין את כל האוכל הזה. לפעמים זה אומר שצריך לחכות קצת יותר לאוכל, אבל כמו שגיליתי די מהר, זה לגמרי שווה את זה.
התפריט של יורש הוא סוג של חוויה בפני עצמו. זה מתחיל בשפה שבה הוא כתוב, שהיא סוג של גרסה לשפה ציורית שנכתבה על ידי מישהו שלא ממש בקיא בעברית, והתוצאה מקסימה ושובת לב, עוד לפני שבכלל מתעמקים באוכל. הרי מי לא ירצה להזמין “מחבת חזה עם פטריות ותפוח אדמה ביתי - יכול לפתוח תיאבון גם לאדם שבע”, או “שישליק בשר עוצר נשימה”?
התפריט הגדול, אולי גדול מדי, מכיל המון מנות רוסיות קלאסיות, אבל יש גם מנות איטלקיות, צרפתיות או סתם כאלה שנשמעות ישראליות. בכל הביקורים שלי התמקדתי באוכל הרוסי בתפריט ולא ניסיתי את הגזרות האחרות שלו.
אז מה אכלתי הפעם? ראשונים הגיעו הבלינצ’ס (50 שקלים), שכל מי שאכל כאלה בילדותו מיד יוכה בזכרונות עזים. הבצק אוורירי ודק, ואיכשהו הוא מצליח להיות גם פריך מבחוץ וגם רך מאוד מבפנים. מילוי הבשר מכיל ככל הנראה גם כבד, שתורם טעם בשרי חזק ועמוק, ומדובר במאכל מנחם מאין כמוהו, שהייתי מוכן לאכול ערמות ענק שלו.
View this post on Instagram
מיד אחרי הבלינצ’ס הגיע מרק הבורשט (50 שקלים). מרק רוסי קלאסי שמבוסס על סלק. יש כמה וכמה גרסאות שלו, והגרסה של יורש היא כזו שבה הסלק הוא שחקן משני יחסית. הטעם העיקרי של המרק הוא של בשר בקר ועגבניות, עם מתיקות קלה מהסלק. אם אתם בדרך כלל מסתייגים מהמרק הזה או מסלק באופן כללי, פה הוא הרבה פחות “סלקי” מגרסאות אחרות שלו. התיבול שלו עמוס בשמיר, כמו הרבה מאכלים במטבח הזה, אז רק אוהבי שמיר מושבעים יהנו ממנו באמת.
כיסוני הורניקס (50 שקלים) הם אולי המאכל האהוב עליי פה. כיסוני בצק רכים ועדינים ממולאים במחית תפוחי אדמה מתובלת במעט בצל. הם נחים בערימה גדולה בכד חרס (אל תתנו לגודל שלו להטעות אתכם, יש המון מהם) עם חתיכות חמאה קטנות מעליהם, שנמסה תוך שניות ומוסיפה עוד עושר וטעם לכל הכיף הזה. אני מכור לכיסונים כמעט מכל הסוגים, ואלו טעימים במיוחד. יש גם כמובן גרסה בשרית שלהם שנקראת פלימני.
ממש לפני שכבר באמת לא היה מקום לכלום, הגיע סלט שובה (45 שקלים), אולי אחד המאכלים השנויים ביותר במחלוקת במטבח הרוסי, לצד הרגל הקרושה (גם היא מופיעה בתפריט, אם תהיתם). זה בעצם סלט שמשלב בתוכו סלט ביצים עם סלט תפוחי אדמה, דג מלוח וסלק, בשכבות על גבי שכבות. חייבים לחבב מיונז כדי לאהוב את הסלט הזה, ובעצם גם ממש לחבב דג מלוח, כי הוא בסופו של דבר נותן הטעם העיקרי כאן. הגרסה של יורש מעודנת יחסית, עם דג מלוח שלא נותן בעיטת טעם נוראית, אבל עדיין, מדובר במאכל לחובבי הז’אנר בלבד (אני חובב אותו, אגב).
לקינוח כבר אף פעם לא נשאר פה מקום, ויש לי הרגשה טובה שגם אם אתם תבקרו פה, תתקשו להגיע עם מקום בבטן למשהו מתוק. לכאן באים כדי לאכול אוכל רוסי אמיתי, ובאמת שלא כדאי לכם לוותר על כיסוני הוורניקס המושלמים.
כתובת: בלפור 9, בת ים
טלפון: 052-8281647
שעות פתיחה: ראשון- רביעי: 12:00-00:00. חמישי-שבת: 12:00-02:00
“אני בכלל לא אוהבת כנאפה” הצהרתי לפני שנכנסתי ל-Yaffa Knafeh.
טוב נו, זה לא שאני לא אוהבת, אני פשוט לא אבחר בקינוח הזה כאופציה ראשונה.
ואז נכנסתי למקום החדש שנפתח באזור שוק הפשפשים ביפו, הזמנתי בקלאווה וכנאפה בטייק אווי והתכוננתי לזוז.
“אי אפשר לשים גלידה בבקלאווה בטייק אווי, אני יכול לארוז את הקינוח בלי הגלידה”. רגע רגע, איזה גלידה? בכלל לא ידעתי שיש גלידה בתוך הבקלאווה.
“טוב, אז אשב לאכול כאן”. אמרתי בקול. לעצמי לחשתי שאין מצב לפספס גלידה.
בדקות הקצרות עד שהגיעה הבקלאווה הצצתי קצת על המקום. 5-6 שולחנות קטנים, תקרת אבן מדהימה בצורת קשתות וריח שקשה לפספס לגביו.
בתפריט, שנכתב על לוח גיר, התנוססו 2 מנות בלבד - בקלאווה (עם או בלי גלידה) וכנאפה (עם או גלידה). זהו, אפשר להזמין שתייה חמה או קרה אבל מבחינת התפריט? 2 מנות בלבד.
בזמן שאני תוהה כמה אומץ צריך כדי לפתוח מקום שיש בו 2 קינוחים, הגיעה הבקלאווה - משולש, מבצק מלא בשכבות זהובות, עטופות בסירופ מתוק, ומעל פיסטוקים בצבע ירוק זרחני. ועזבו זה - בפנים הייתה גלידה! ולא סתם אחת, אלא גלידת שמנת תורכית מחלב עיזים.
זה אולי נשמע קצת מוזר אבל מדובר באחד השילובים האדירים שיצא לי לטעום.
על פניו, לשדך בין מאפה מתוק לגלידה מתוקה יכול להיות מוגזם, אבל במקרה הזה גם הבקלאווה וגם הגלידה לא היו מתוקים מדי והשתלבו ביחד בצורה מופלאה. 5 שניות והצלחת נותרה ריקה.
“טוב, אז אשמח גם לכנאפה” מצאתי את עצמי מבקשת. “כן, חוץ מהטיי אווי שהזמנתי גם ככה”.
את רחש הגבינה המותכת וצריבת שערות הקדאיף יכולתי לשמוע עד לשולחן שבו ישבתי. גם חום האש מגיע עד אלי שכן הכנאפה מטגנת ממש מטר משולחנות הישיבה, מעל פסים לוהטים ועליהם מגשי גבינה.
3 קליקים במצלמה, עוד אחד בטלפון (בכל זאת צריך לעלות סטורי) והמזלג פוגש גבינה חמה ונמסה, שערות קדאיף זהובות ופציחות וגלידה שמחברת הכל ביחד. לא להאמין שזה המקום הראשון שפתחו השניים.
ותסלחו לי על המילה הפומפוזית, אבל אין שום דרך לתאר את הקינוח הזה חוץ ממושלם.
שילוב המרקמים, הטעמים, האיזון הנכון של המתיקות והקרמיות של הגלידה הפכו את הביס הזה, וגם זה שאחריו, לאחד הרגעים המופלאים.
אני קצת מפחדת להגיד לכם לרוץ לשם, כדי שלא תגמרו לי את כל הכנאפה, אבל סומכת עליכם שתשאירו איזה ביס או שניים.
ומילה קטנה לגבי שעות הפתיחה - המקום נפתח ביום שישי בשעה 14:00, החלטה מוזרה לאור העובדה שאזור השוק שוקק אנשים משעות הבוקר המוקדמות ובשעה 14:00 דווקא מתחיל להתרוקן. ובכלל, מי אמר שקינוחים צריך לאכול רק בצהריים? אני לגמרי יכולה לזלול צלחת כזאת גם בשמונה בבוקר.
כתובת: עולי ציון 24, יפו.
שעות פתיחה: א’-ה’ משעה 17:00 ועד 23:00. ימי שישי ושבת משעה 14:00 ועד 23:00.
מחיר: 20 שקלים לכנאפה או בקלאווה. 5 שקלים לתוספת גלידה.
-
אל תפספסו:
מתכון לכנאפה אטריות אורז ללא גלוטן
כנאפה סולת אפויה בתנור עם טחינה גולמית
על עוטף עזה אנחנו שומעים בדרך כלל בחדשות ובמבזקים, אבל בעצם מדובר באחד האזורים הכי יפים בארץ, שמשלב נופים מדבריים של דרום הארץ עם המון שדות ירוקים שכיף לבקר בהם עם המשפחה. אבל איפה אוכלים כשבאים לבקר פה? בדיוק בשביל זה יצאנו למצוא את כל המקומות הטעימים בעוטף, וחזרנו עם רשימה טעימה במיוחד, ששווה נסיעה בפני עצמה.
המאפייה הקטנה של הקונדיטורית ריקי דודאי פועלת בעיקר בימי שישי (בשאר הימים אתם יכולים להזמין ממנה עוגות ומאפים מראש), בהם אפשר גם להגיע ולקנות עוגות ועוגיות הביתה או לדרך אבל בעיקר לאכול את אחד הבראנצ’ים הכי משתלמים שאנחנו מכירים. תמורת 55 שקלים מקבלים ארוחת בופה לא גדולה מאוד, אבל טעימה בטירוף.
תמצאו שם בורקסים גדולים שריקי מכינה לבד, כריכים עם גבינות, חלקם מקרואסונים וחלקם מלחמים שמכינים פה, מאפה של בצק פריך עם גבינת שמנת וסלמון מעושן שנראה ממש כמו עוגת מספרים מאינסטגרם, סלטים, מאפי בוקר, עוגות שמרים ומיצים טבעיים. הכל באפייה ביתית והכל טעים ומוקפד. יושבים על דק עץ חמוד, והילדים בינתיים יכולים להתרוצץ בדשא הסמוך. מה צריך יותר מזה?
כתובת: קיבוץ נירים.
טלפון: 052-6208526
אל מחלבת צאלה אפשר להגיע כדי לקנות את גבינות העיזים המעולות שמכינים כאן, וגם לסיור במחלבה עצמה אם אתם קבוצה שקובעת מראש. אבל בימי שישי אפשר להגיע לכאן לארוחת בוקר מפנקת (80 שקלים לאדם או 140 שקלים לזוג) שכוללת לא רק את הגבינות של המחלבה אלא גם לחמים ביתיים, מאפים מלוחים משתנים כמו קישים או פשטידות, סלטים, גרנולה ממרחים ביתיות, ריבות שמכינים במקום ושתיה חמה וקרה. שווה להגיע רק עבור הגבינות הבאמת מצוינות, וגם לקנות עוד מהן הביתה.
כתובת: חוות בודדים, ליד עין הבשור.
טלפון: 052-8478935
נכון, במבט ראשון הגרין פאב נראה כמו פאב של צעירים שחייבים את המקום שלהם באזור המגורים כדי להשתכר, אבל עם וותק של 15 שנה מדובר במקום שהוא הרבה יותר מזה. בשעות הערב המוקדמות אפשר להגיע לפה עם החברים והמשפחה לארוחת ערב, בזכות תפריט די רחב שכמעט כל אחד ימצא בו מה לאכול. ההמבורגר פה נהדר, יש גם פיצות מצוינות ואפילו מנה או שתיים עם השפעה ברזילאית בזכות הברזילאים הרבים שחיים באיזור. אנחנו לגמרי התמכרנו לכדורי הפאו דה קייג’ו שהם כדורים קטנים מבצק גבינתי שמוגשים עם פסטו פיקנטי. כשהערב ממשיך המקום הופך לאט לאט לפאב של ממש, עם מוזיקה ואפילו הופעות מדי שבוע.
כתובת: קיבוץ ניר-עם
טלפון: 050-3399374
אוכל הודי אמיתי נדיר מאוד למצוא בישראל, אז את האוכל הביתי של רוזי שמחנו מאוד לגלות. רוזי היא בעצם סלעית דקל, שאומצה על ידי הורים הודים, ולמדה לבשל מהדודות שלה רק אחרי שהילדים התחילו לבקש אוכל הודי גם בבית. אפשר להגיע אליה לסדנאות בישול, אבל הכי כיף לבוא לארוחה ביתית שהיא תבנה לכם על פי התקציב והצרכים שלכם. את כל האוכל היא מבשלת ומגישה במטבח הביתי שלה, והוא לא יהיה חריף מדי (אלא אם תבקשו!). אכלנו פה תבשילי ירקות נהדרים, כיסונים מושלמים (ויש לנו גם מתכון לסמוסה שלה) ואפילו עוגיות וקינוחים עם פירות יבשים, שלא הכרנו לפני כן. מי שרק מטייל באזור ורוצה לקחת אוכל לדרך, יכול להזמין קופסאות טייק אווי זולות במיוחד (39-49 שקלים). אל תוותרו על הכיסונים!
כתובת: מבואים
טלפון: 054-7473503
כל מי שגר בדרום הארץ מכיר את פלאפל בוארון. מדובר בפלאפל הכי פופולרי בנתיבות, עם סניפים חדשים יותר בעוד ערים בסביבה. הסניף בנתיבות גדול ונקי והפלאפל פה שונה מהרבה כדורי פלאפל אחרים. הוא זהוב מאוד, ללא ירק בכלל, בניגוד לכדורי הפלאפל הירוקים שאהובים במרכז ובצפון. במקום עשבי תיבול הכדורים פה מתובלים בהרבה תבלינים, מה שמקנה להם טעם ייחודי מאוד. חוץ מהכדורים יש פה גם מבחר גדול מהרגיל של סלטים וממרחים שאפשר לשים בפיתה (ואפשר גם לשלב בין סביח ופלאפל בפיתה אחת) אבל השוס הגדול עבורנו הוא הצ’יפס המתנפח של פעם. כבר מעטים המקומות בארץ בהם עוד מכינים את הצ’יפס הגאוני הזה, שהוא פריך ושמנוני מבחוץ אבל רך מאוד מבפנים. גם אלו שעדיין מכינים אותו, מתקמצנים עליו ושמים אחד ממנו בכל פיתה. פה ישימו לכם כמה כאלה בפיתה, ואם רק תרצו, אפשר לקנות עוד המון מהם בצלחת, ממש כמו צ’יפס רגיל. הסיבה הכי טובה להגיע לנתיבות? לא נכחיש.
כתובת: יוסף סמילו 9, נתיבות
טלפון: 08-6882299
בתל אביב לא חסרים מקומות שמכינים מאכלים מיוחדים, מושחתים או מוגזמים שכולם מגיעים כדי לטעום ולצלם, אבל מחוץ לעיר הגדולה קצת יותר קשה למצוא מקומות שכאלה. כנראה שבגלל זה האוכל במקום הקטן’ שהוא קצת דוכן וקצת מסעדונת, “הטורקיה”, כל כך הפתיע ושימח אותי. אולי זה גם בגלל שאני ממש אוהב חצילים, ופה לוקחים את הירק (שהוא בעצם פרי) המופלא הזה ועושים איתו קסמים אמיתיים.
זה מתחיל בחיוך הענק ובאווירה החברותית של כל מי שעובד כאן ובעיצוב השובב. התקרה כולה עשויה מלוחות שש בש מחוברים, כולל חיילים ואפילו קוביות שמודבקות לכל לוח. אי אפשר שלא לחייך עוד לפני שמתחילים לאכול.
עיקר העניין פה הוא הבורקסים שמכינים פה לבד, ואפשר גם לקנות אותם הביתה קפואים כדי לשלוף מהמקפיא מתי שרוצים, אבל מסביבם יש עוד כמה מנות כולל סביח, חומוס וכמה סלטים.
המאכל שהביא אותי לפה מלכתחילה הוא משהו שככל הנראה המציאו פה, בורקסביח (29 שקלים). שבלול בורקס גדול (לבחירתכם מתוך מבחר שכולל גבינה, תרד ותפוחי אדמה בין השאר) שנחצה לשניים והופך לסנדוויץ’ סביח פריך במיוחד, עם סלט, חמוצים, חצילים מטוגנים וביצה קשה בתוכו. אני בחרתי בבורקס תפוח אדמה שהרגשתי שהכי יחמיא לסביח, פלוס קצת חריף בשביל הכיף. ומה אגיד לכם? מדובר בשיחוק של ממש. הבורקס הפריך והחמים הוא המלווה המושלם לסלט המרענן ולחצילים השמנמנים, כאילו מעולם לא הוגשה המנה הזו בפיתה. נכון שמדובר בחתיכת מפלצת קלורית, אבל בשביל משהו שחוטאים איתו מדי פעם, מדובר בחטא די מושלם, שרק הוא שווה הגעה לפה, או לפחות עצירה בדרך לצפון.
החצילים המטוגנים בסביח היו כל כך טובים, שהחלטתי לנסות עוד מאכלים שכוללים אותם. חומוסביח (35 שקלים) הוא בעצם חומוס, שגם אותו מכינים במקום, עם המון קוביות של חצילים מטוגנים מעליו, יחד עם עגבניות קצוצות, טחינה ועמבה, ממש כמו בסביח. החומוס היה חמים, רך וטיפה מתקתק. זה ז’אנר החומוס האהוב עליי, בניגוד לחומוסים החמצמצים, יחד עם קוביות החציל הפריכות זו ארוחה נהדרת של ממש, אם כי קצת כבדה, בזכות השילוב של חומוס עם אוכל מטוגן.
מי שרוצה להנות מהחצילים המטוגנים אבל עם קצת פחות ייסורי מצפון יכול להזמין את הסלט סביח (37 שקלים) סלט ירקות טרי כשמעליו לא מעט טחינה ואותם קוביות חציל מטוגנות לשלמות. כמובן שמדובר בשילוב טעים במיוחד, כמו שרק סלט ישראלי יכול לספק. החצילים מעט חמימים, הסלט קריר, והטחינה מחברת איכשהו את הכל ביחד.
בפעם הבאה שאתם עוברים באיזור, אל תשכחו לעצור פה, להזמין בורקסביח ולחשוב על כמה גאוני הוא המוח הישראלי שהמציא את השילוב המושלם הזה.
כתובת: דרך הנדיב, מול בית חולים שוהם, פרדס חנה-כרכור
טלפון: 04-6214941
שעות פתיחה: ראשון-חמישי: 09:00-16:00. שישי: 08:00-15:00
סיליקון זו האופנה האחרונה. הסלבריטאיות מכניסות אותו לחזה ולשפתיים, ואנחנו חובבי האפייה מכניסים אותו למטבח. אבל מה בעצם צריך לבדוק לפני שקונים תבניות סיליקון, איך משתמשים אחרי שקנינו, לשמן - כן או לא, איך משחררים את העוגה מהתבנית מבלי שהעוגה תתפרק. אני מנסה כאן לענות על כל הקושיות בדרך.
תבנית סיליקון איכותית היא תבנית גמישה שתמיד חוזרת לצורתה המקורית לא משנה כמה “תקווצ’צ’ו” אותה, עמידה בטווח טמפרטורות גדול (גם להקפאה) ושומרת על תכונתה החשובה ביותר - שהיא לא נדבקת למאפה גם לאחר מאות של אפיות. וכמובן, יפה…
פעם, כשהמוצרים מסין שהגיעו אלינו היו בעיקר חיקויים ללא מקור ברור- הייתי ממליצה ללכת באופן גורף על תבניות אירופאיות כדי לא להסתכן ב”הפתעות” שיכנסו אלינו לבטן. היום, כשפועלים בסין קווי ייצור בכל הרמות, כולל כאלה איכותיים של חברות בינלאומיות- החלוקה כבר לא כל כך פשוטה.
בכל מקרה, אל תתביישו לברר איזה אישורים קיבלה התבנית, ולוודא שיש לה תו תקן של מכון התקנים הישראלי. יש דברים שאנחנו אפילו לא חושבים עליהם, אפילו למשל הצבע בהן צבועות התבניות - אם זה צבע רעיל והוא משתחרר לנו לתוך האוכל בחום הגבוה שבתנור?! לא נעים.
כל היצרנים אומרים שלא חייבים לשמן את התבנית, אבל אני מעדיפה לא לקחת סיכון וממליצה תמיד לשמן. בדרך כלל בתרסיס שמן, אבל בתבניות מאוד מקושטות ובעלות פיתוחים עמוקים אני מעדיפה לשמן בחמאה מומסת בשכבה עבה, כדי להבטיח שהעוגה פשוט תקפוץ החווצה. הפטנט שלי - להבריש בחמאה מומסת, להקפיא עד שהיא מתקשה ולהבריש בשכבה נוספת. אפשר גם לפזר מעט קמח או סוכר (אבל לא חייבים, אני לרוב מתעצלת).
ראשית מניחים את תבנית הסיליקון על תבנית התנור. ממלאים אותה בתערובת העוגה ואופים בתנור שחומם מראש לטמפ’ המצוינת במתכון. זמן האפייה לרוב מתארך מעט, מכיוון שהסיליקון מתלהט קצת פחות מתבנית מתכת.
כשהמאפה מוכן מוציאים מהתנור ומניחים לו להתקרר, עד שהוא קר או לפחות פושר, ורק אז הופכים את צלחת הגשה ומסירים את התבנית. אם מנסים לגעת בעוגה כשהיא חמה היא עלולה להתפרק (בכל תבנית, גם מתכת, אגב…).
תבנית סיליקון טובה מתאימה גם להקפאה ושומרת על גמישותה גם מתחת לאפס. זה מאפשר לא רק לאפות בה אלא גם להכין מוסים, פרפה ומקפאים שונים. לקינוח רושם בדקה וחצי אני משתמשת בגלידה קנוייה טובה שעמדה 10 דקות על השיש והתרככה קצת, מוסיפה לה תוספות מה שבא לי ודוחסת אותה לתבנית שקעים אישיים. לפני ההגשה מחלצת בלחיצה ושמה בצלחת, עם רוטב שוקולד חם מעל. יאמי.
הכי נוח במדיח (או עם מים חמים וסבון). התבנית עמידה בתנור אז המים הרותחים של המדיח ממש לא מפחידים אותה.
מאחסנים בארון, אפשר ממש לקפל ולגלגל את התבניות וכלום לא קורה להן. תבנית טובה לא תאבד את הגמישות גם אם תשבו עליה שעות. את זה, אגב, ניסיתי. אחרי חצי יום מול המחשב גיליתי על הכיסא תבנית שצילמתי לאתר. ממש “הנסיכה והעדשה”.
צורה: אם התבנית מעוותת ולא שומרת על צורתה המקורית סימן שהחומר ממנו היא עשויה נחות.
ריח: אם יש לה ריח לוואי של פלסטיק חזק, כמעט שרוף, אל תגעו.
מחיר: אם התבנית עולה פרוטות (ויש תבניות גם ב-10 ו-20 שקלים), משהו פה חשוד.
הפרג, שמוכר ממגוון מאכלים ומככב אצלנו בעיקר בפורים, מופק מזן תרבותי של פרח הפרג.
מה ההבדל בין פֶּרֶג ופָּרָג? באופן רשמי, פֶּרֶג ופָּרָג אמורות לתאר את אותו הדבר בדיוק. אבל בשפה המדוברת התרגלנו להפריד בין הפרח, לו נהוג לקרוא פָּרָג, לבין הזרעים האכילים שלו, שקרויים פֶּרֶג.
פרחי הפרג ידועים לא רק בזכות השימושים הקולינריים שלהם: מזנים מסוימים של פרג ניתן להפיק אופיום וסמים קרובים. ברפואה נעזרים באותם חומרים שבו לתרופות משככות כאבים. לפני שאתם רצים לחצר ומתחילים לקטוף- פרגי הבר שצומחים בארץ לא מכילים את הרכיבים המרגיעים והממכרים שבאופיום. בכל מקרה, הזרעים של כל זני הפרגים בטוחים לשימוש ולא ממסטלים.
זרעי הפרג יכולים לשמש באפייה ובישול של מגוון מאכלים. זרעי פרג שלמים משתלבים בסלטים, בגבינות במתכוני בשר ודגים. פרג טחון מעשיר משקאות, והולך נהדר עם יוגורט. ועל עוגות ועוגיות נרחיב ממש עוד מעט.
מה יש בפרג, חוץ מהטעם? זרעי הפרג עשירים במינרלים כמו סידן ואבץ ובחלבון ומכילים סיבים תזונתיים. בכף אחת יש קרוב ל-50 קלוריות וגם ערך תזונתי מוסף.
בגזרת הקינוחים, זרעי הפרג מופיעים גם בגרסה השלמה שלהם- שמתפצחת בפה- וגם בגרסה הטחונה, שהמרקם שלה גרגירי עדין (קצת מזכיר מרקם של קפה שחור טחון). בזרעים השלמים של הפרג מקשטים מאפים מתוקים ומלוחים, כמו עוגת הלחמניות אבל איתם בדרך כלל לא ממלאים עוגות.
בפרג טחון, לעומת זאת, אפשר להשתמש בתוך בצקים ותערובות של עוגות (כמו בעוגת הפרג הפשוטה והנהדרת מהספר “סודות מתוקים”). חוץ מהטעם המיוחד הוא מוסיף מראה מנוקד, שנראה כאילו יצא מקטלוג של שיש למטבח.
אפשרות שלישית היא להכין מילוי שמכיל פרג, שאותו אפשר לשלב בתוך עוגה או עוגיות (מישהו אמר אזני המן?). גם במקרה הזה צריך לטחון את זרעי הפרג, אבל כאן נדרש שלב נוסף, של בישול. ברוב המתכונים מבשלים בחלב (או בנוזל אחר כמו מיץ תפוזים, יין מתוק ואפילו מים), סוכר (או דבש) וקצת חמאה (שאף פעם לא מזיק להוסיף). לפעמים מוסיפים לתערובת גם חלמונים, פירורי עוגיות או שקדים טחונים, כדי להסמיך אותה במהלך האפייה.
טיפ חשוב, שאמם נטחן כבר בהרבה מקומות, אבל אף פעם מתיישן: זרעי פרג נוטים להתעפש די מהר, מה שמקנה להם טעם מריר כבר אחרי זמן קצר יחסית של אחסון. לתוצאה מוצלחת ונטולת טעמי לוואי הקפידו להשתמש בפרג טרי, שנטחן בסמוך לשימוש.
בחנויות התבלינים השונות: בשווקים או בחנויות הקטנות, שמפוזרות בכל עיר, או בדוכנים שממוקמים בחלק מהסופרים הגדולים. שוב, עדיף לבחור בחנות שבה הפרג נטחן במקום, מול העיניים. ואם אתם לא עוברים הישר מהחנות למטבח, כדי להכין מיד את קינוח הפרג הנחשק- עד השימוש אחסנו את הפרג הטחון בשקית ניילון אטומה במקפיא (פריזר).
בחנויות תבלינים משתמשים במכונה ייעודית, שמבקעת את זרעי הפרג בלי לחמם או לסחוט אותם, ומאפשרת לשלוט בדרגת הטחינה (על ידי שני גלילי מתכת שמסתובבים ומועכים את הזרעים). מומלץ לסמוך על המטחנה המקצועית, לקנות פרג שטחון בחנות ולא להסתבך עם טחינה בבית- שבנוסף ליצירת לכלוך (שאתם תצטרכו לנקות) גם עשויה לפגום בפרג. אם אין ברירה, אפשר להשתמש במטחנת קפה, בתנאי שעובדים בפולסים קצרים ומקפידים שהמכונה לא תתחמם, למענה ולמען הפרג. קחו בחשבון שהתהליך ארוך. מעבד מזון- לא מתאים למשימה בכלל.
מציצים במראה, מחייכים ומוודאים שלא נשארו עדויות בין השיניים…
איך אפשר לפתוח שנה בלי לדבר קצת על דבש? הנה כמה עובדות שאולי לא ידעתם על הנוזל הזהוב והסמיך הזה, סמל האופטימיות שבהתחלות חדשות.
כשאנחנו אומרים דבש, אנחנו בדרך כלל מתכוונים לדבש הדבורים. דבורי הדבש מפיקות אותו מאבקת פרחים וצוף, אליהם מתווסף אנזים מגופן. טעמו של הדבש הסופי מושפע גם מהפרחים שבהן השתמשו הדבורים. מוצרי דבש יחודיים, כמו “דבש זעתר” או “דבש פרחי אבוקדו”, נוצרים כשמגדלים דואגים שהדבורים שלהם יתרכזו בפרחים מזן מסויים. בנוסף לייצור הדבש, העברת אבקת הפרחים (שנקראת ההאבקה) מסייעת לגידולים עצמם (מעצי פרי ועד מלונים ואבטיחים…).
ומה לגבי דבש תמרים (סילאן)? כאן הסיפור קצת שונה. דבש במקור הוא גם מילה נרדפת למתיקות בכלל, ולסירופ מתוק בפרט. אם אתם מעל גיל מסויים, סביר להניח שגם אתכם ניסו לשכנע לאכול את החלקים הרכים-מדי של בננה בשלה מדי בטענה ש”זה הדבש של הבננה”… ברוח הזו זכה הסילאן, סירופ כהה ומתוק שעשוי מתמרים, לכינוי “דבש תמרים”. באפייה, אגב, דבש הדבורים והסילאן מתחלפים זה עם זה בהצלחה לעתים קרובות, ואולי מצדיקים בכך את השמות הדומים.
דבש שמאוחסן בתנאים נכונים, במקום מוצל וכשהוא סגור היטב, יכול להחזיק מעמד הרבה מאוד זמן. כמה זמן? מספיק אם נציין שדבש שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות בקברים פרעוניים במצרים נבדק ונמצא עדיין תקין למאכל.
יצרני דבש מסבירים שגם כשחל שינוי במראה הדבש בדרך כלל לא מדובר בבעיה: שכבה קצפית מעל הדבש אינה מעידה על קלקול, אלא רק אוויר שנלכד בדבש בתהליך האריזה. גם התגבשות והתמצקות של הדבש, או הווצרות של מרקם גרגירי הם לא סיבה להשליך את האריזה לפח- חימום קל של הדבש יחיזר אותו למצבו הנוזלי.
יחד עם זאת, מאחר שכשמדובר בבריאות אנחנו מעדיפים “ללכת על בטוח” אנחנו לא היינו ממליצים לשמור דבש מעבר לתאריך האחרון לשיווק שלו. ובעצם למה שלא תשמשו בו קודם, כשיש כל כך הרבה אפשרויות?
לא לפני גיל שנה. למרות הסגולות הבריאותיות הרבות המיוחסות לו, דבש נחשב למסוכן עבור תינוקות מתחת לגיל שנה, ומשרד הבריאות מזהיר בפירוש מהאכלת תינוקות בו ב-12 החודשים הראשונים לחייהם. הסיבה לכך- חיידק בשם קלוסטרידיום בוטולינום, שנמצא לעתים בדבש, ושמשגשג דווקא בסביבה נטולת אוויר. החיידק עלול לסכן באופן מיוחד תינוקות רכים, מאחר והן מערכת העיכול והן מערכת החיסון בגיל הזה לא בשלות להתמודדות איתו (גם לא בכמויות הקטנות, שכלל לא מסכנות מבוגרים וילדים בוגרים יותר).
אם ישאלו אתכם איך נקרא בעל המקצוע שמטפל בכוורת, חכו רגע לפני שתענו “כוורן”- אתם עלולים להעליב דבוראי אחד או שניים. איגוד מגדלי הדבורים בישראל ממש לא מחבב את המונח כוורן, בשל הדמיון בצליל למקצוע אחר, שכבודו במקומו מונח, הקברן. לפני מספר שנים, הכריז האיגוד באופן רשמי שחבריו נקראים “דבוראים”. דווקא האקדמיה ללשון עברית מסרבת להכריע בויכוח- שם מסבירים שמבחינתם שני המונחים תקינים.
דבש יכול להשתלב במתכון מסיבות שונות. קודם כל, והכי ברור- הוא מוסיף מתיקות טען ייחודי. בנוסף, הוא מסייע להזהיב בצקים- ולכן נמצא לעתים קרובות גם במתכוני מאפים מלוחים, כמו בצק לפיצה ופוקאצ’ה. מצד שני, לצבע הזהוב-שחום המזוהה כל כך עם עוגות הדבש המסורתיות, לא רק הדבש אחראי - לרוב תגלו שם גם תוספת של נוזל כהה יותר כמו תה או קפה.
כל מי שניסה להכין סופגניות בבית יודע שהשלב הקשה ביותר הוא להעביר את כדורי הבצק התפוחים לסיר השמן. גם אם משמנים ו/או מקמחים היטב את המשטח - קשה להרים את הסופגניות מבלי “לפנצ’ר” אותן. הנה סוד שלמדתי מהשף אורן גירון: מתפיחים כל סופגניה על ריבוע של נייר אפייה, וכשמגיע זמן הטיגון מרימים את הנייר שעליו הסופגניה מונחת ומכניסים יחד לשמן. אחרי כמה שניות של טיגון הנייר משתחרר ואפשר לשלוף אותו החוצה בזהירות בעזרת מלקחיים או שני מזלגות. כמה פשוט ככה גאוני.
הסבתות היו מוסיפות קצת ברנדי לבצק, ואני הלכתי בעקבותיהן. אל תדאגו - האלכוהול מתנדף בטיגון, כך הסופגניות לא יגרמו לאף אחד להשתכר. אם אתם לא רוצים לדבוק במסורת אפשר להמיר את הברנדי בחלב או בנוזל אחר.
הכי בטוח לפתוח סופגניה אחת ולודא שהיא לא בצקית בחלק הפנימי, לפני שמוציאים את החברות שלה מהשמן. חבל לכם לפתוח סופגניה? אין בעיה - בדקו אותה עם קיסם, ממש כפי שבודקים עוגה. אם הקיסם יבש - היא מוכנה. אם הוא יוצא עם בצק רטוב - סימן שהשמן היה חם מדי, ואז ממשיכים את הטיגון על להבה נמוכה יותר (ואפשר להוסיף לסיר קצת שמן מהבקבוק כדי לקרר אותו מהר).
הפס הלבן מופיע רק בסופגניות אווריריות ולא כבדות, והוא יכול לשמש כמבחן הסופגניה המוצלחת. הופעת הפס תלויה בשני גורמים:
הבצק לא מתוק במיוחד במכוון - אני מזריקה פנימה ה-מון ריבה וסומכת עליה שתוסיף את המתיקות החסרה. הנה כמה דרכים למלא את הסופגניות:
התחברו ותתחילו להנות ממגוון עצום של תכנים קולינריים ומתכונים עם אלפי שעות וידאו, להרכיב לעצמכם ספר מתכונים אישי עם המתכונים שהכי אהבתם, לשתף בתמונות, להגיב ולשאול שאלות.
משתמשים חדשים? הירשמו
