המהפך של רהט
את הגמל החליף ג’יפ שחור, את האוהל וילה לתפארת, את המאדפה המסורתי חדר אירוח בכניסה לבית, ואת השבט החליפה שכונה עירונית למהדרין.
ברוכים הבאים לעולמן החדש, המתקדם, המודרני של נשות רהט, שלמרות הקדמה הן מצליחות לשמור על סוג של אותנטיות ומסורת שפותחת צוער לסקרנים שכמונו.
זה לא שלא תפגשו פה ושם איזה אוהל צמוד לבית ואיזה גמל טועה בדרך, אבל אם תגיעו לרהט, העיר הבדואית היחידה בארץ, תראו את הג’יפים ומכוניות הפאר, את המסגדים החדשים, המפוארים ואת ארמונות האלף לילה ולילה של האוליגרכים המקומיים, שלא מביישים את ארמונות סעודיה ואבו דאבי.
מנגד יש שכונות עניות ועלובות בהן מתגוררים עדיין באוהלים ובפחונים והחשמל הוא מצרך נדיר.
מבשלות ומארחות
הסיפור שלי עם רהט התחיל כשחיפשתי קישק - יוגורט מחלב צאן שמיובש ומקבל טקסטורה של אבן. יודעי דבר אמרו שאמצא אותה בשוק של רהט, אז הגעתי.
אם אני כבר כאן זו הזדמנות נהדרת להכיר אותה קצת יותר. התיירות הבדואית מסקרנת ומרתקת ובשנים האחרונות תופסת תאוצה, בעיקר הודות לנשות המגזר.
אט, אט הן משנות תודעה והן פחות מסתגרות והרבה יותר פתוחות, סקרניות, אמיצות, מעזות, יוצאות ללמוד, לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה.
הנשים עוסקות בעיקר בשימור התרבות הבדואית - רקמה, אריגה, בישול ואירוח כמיטב מסורת הכנסת האורחים. הן מארחות בביתן, מספרות את סיפוריהן, עורכות סדנאות בישול ומגישות ארוחות מסורתיות, שבין היתר, גם בשבילן הגענו עד הלום.
מצעים, שטיחים ושיפודים
לרהט שני שווקים, האחד הוא שוק בדואי יומי שנפתח על הבוקר ברחבת המתנ”ס המקומי ובצהרים כל הדוכנים כבר מתקפלים. השני הוא עירוני, קבוע ופועל כל השבוע. בשוק הבדואי תמצאו בעיקר טקסטיל, בגדים ונעלים.
השוק העירוני הוא פשוט, קטן ואותנטי ויש בו חנויות ודוכני פירות, ירקות בלאדי, עשבי בר שלוקטו בשטח, תבלינים, קטניות, כלי בית בהם סאג’ וטאבון קומפקטי לאפיית פיתות בבית, צעצועים, מצעים ושטיחים.
וגם סמנה בצנצנת - חמאה מזוקקת שנחבצה מחלב עיזים, וקצביות שבעליהם פותחים מנגל בחוץ ומגלגלים על הגחלים שיפודים וקבאב שנקצץ טרי-טרי על המקום. המחירים כמעט חצי ממה שאנחנו מכירים, והאיכות די טובה, כך שזו בהחלט עסקה לא רעה.
התבלינים של טיבה
את אבן היוגורט המיוחלת, שהבדואים קוראים לה עפיג, מצאתי אצל פאדי אשרף, הבעלים של אחת מחנויות התבלינים הטובות בנגב. פאדי סיפר שהאבן הופכת למצרך נדיר מאחר ומספר עדרי הצאן יורד, כך גם תנובת החלב, ולכן חלק גדול מהאבנים מיובאות כיום מטורקיה. את האבן מגרדים מעל סלט, פסטה ומאפיים, טעמה חמצמץ מלוח והיא נחשבת לפרמז’ן של המטבח הערבי.
בחנות מגוון עצום של תבלינים שמגיעים מרחבי העולם ופאדי מספר שהמטבח הערבי צורך הרבה תבלינים ובחגים הוא רוקח תערובות מיוחדות של בהרט שמותאמות למאכלים החגיגיים. לצד התבלינים מבחר גדול של אגוזים, פיצוחים, פירות יבשים, כמה סוגי רחת לוקום, ממתקים ושוקולדים שונים שמגיעים מארצות ערב.
תבליני טיבה, אין כתובת אבל תמצאו אותה בסמוך לכניסה לשוק, מול בנק מרכנתיל.08-9322120
אילהם אלכמלאת
הילאם היא מהנשים המרתקות, המיוחדות והססגוניות שקשה שלא להתאהב בה.
בטרם הגיעה לרהט, בעקבות נישואיה, התגוררה ברמלה, מה שהופך אותה לשונה ולמי שמביאה את הבדואיות המודרנית, האמיצה, החצופה - אולי בגלל שגדלה בעיר מעורבת.
היא יזמית, מנטורית לנשים ומובילה סיורים בין נשים, בתים ומקומות מעניינים בעיר, בין שכונות עם בתים מפוארים לבין שכונות עלובות ועניות בהן מתגוררים עדיין באוהלים ובפחונים. היא הובילה אותנו לסיור קולינרי בשוק המקומי, בחנות התבלינים האקזוטית, בקונדיטורית המתוקים הטובים בעיר ובבתים בהם הגישו לנו ארוחה כיד השייח’.
אילהם : 052-4838983
סברייה אבו ג’עפר
סברייה היא אישה מקסימה, צנועה ובשלנית אדירה שרק המחשבה על הממולאים שלה עושה לנו חשק לרוץ אליה שוב, ושוב. היא מארחת בין העצים בחצר היפה של ביתה, בה הקים סלאח, בעלה, אוהל אירוח עם מזרנים, כריות ושולחנות נמוכים.
סברייה מבשלת אוכל בדואי מסורתי ומוסיפה לו נגיעות אישיות עם טוויסט מודרני. הם מארחים ברוחב לב ועל השולחן הם מעמיסים סלטים שנקצצו דקותיים קודם, ממולאים בוהקים בצבעוניותם ובשר כבש שנצלה שעות בתנור הברזל המיוחד שבחצר.
שיא הארוחה היא המקלובה - סיר גדול שהפכה בטקסיות מול עינינו ומשהרימה אותו התגלו במלוא הדרם עלי גפן ממולאים, קטנטנים, שהתבשלו עם עוף, כרובית וגזר ויצרו עושר טעמים שאין כמותו. כשהבטן עמוסה בכל הטוב הזה היא הזמינה להשתרע על המזרנים, הגישה עוגות ומתוקים בזמן שסאלח בישל לנו קפה על הגחלים וסיפר על תרבותם ועל עבודתו כמנהל הספרייה העירונית.
אם אתם בעניין של סדנת בישול, סברייה תלמד אתכם את סודות הכנת המקלובה המפוארת והמעמולים הממולאים בתמרים.
לפרטים: סברייה: 050-8940498
חוסניה אבן ברי
חוסנייה אבן ברי היא אמא לשמונה ילדים שעבדה כסייעת בגן. היא שילבה את העבודה עם לימודי עיצוב אופנה ובהמשך עשתה קורס יזמות וניהול עסק. אחרי שנים פרשה מהגן ופתחה מאדפה בחצר ביתה - חדר אירוח שבו היא מספרת את סיפורה, מציגה את הבגדים שהיא יוצרת ואת כדי החרס שהיא מעטרת ברקמה בדואית. בנוסף היא עורכת סדנאות תפירה ואריגה ומדריכה סיורים ברהט ומספרת את סיפורה של התרבות והאישה הבדואית.
חוסנייה גם מארחת ומגישה ארוחה מסורתית עם מרק פריקה, מקלובה עוף , חומוס ביתי, וכמה סלטים מהמטבח המקומי.
הבית של חוסנייה, בית 162, שכונה 2, 050-4758947
אלרוזנה
קונדיטוריית העוגות והמתוקים הכי פופולארית בעיר, וכמעט תמיד משתרך בה טור ארוך. לצד הרפרטואר המוכר של מיניי בקלוואה עמוסים באגוזים, שקדים וסירופ מתוק. יש גם “קן לציפור” - שערות קדאיף במילוי פיסטוקים, עוגיות סולת ממולאות בגבינה וכנאפה אופנתי שנשלף מהתנור.
איפה? אין כתובת. תכתבו ממתקי אלרוזנה בוויז ותגיעו. 052-549-9414
ואם אתם כבר שם…
בפסטיבל “דרום אדום” יפתחו בעיר את “שוקראן” - שוק שבו תוכלו להריח, לטעום ולחוות את האווירה
והמסורת הבדואית ולהתארח באוהל אותנטי. בדוכנים תוכלו לרכוש תכשיטים, רקמות, קרמים שנרקחו
מצמחי מדבר, צמחי מרפא, שמן זית, חמוצים, מטבלים, תבלינים, מתוקים, עוגיות וקפה שיטחנו לכם במקום
וגם לצאת לסיורים מודרכים בעיר.
ואם פתחנו עם גמל איתו גם נסיים… במסגרת השוק תוכלו לעשות סיבוב על גמל ברחבי העיר.
אם תרצו עוד, ברחבי העיר יש כ- 20 נשים מארחות, שעוברות הכשרה ופועלות תחת המטריה של מיזם “קסם המדבר” והרשות לפיתוח הנגב - kesem-hamidbar.co.il
מתי? 15.2 ,10:00-16:00 ברחבת המת”נס העירוני. 054-7487005
5. תמיד מסתבכים עם הגודל של העוגיות, שכולן יהיו שוות ובאותו הגודל, ואז זה נדבק לידיים, וצריך קצת להקפיא, ולפעמים סתם לא בא ללכלך יותר מכלי אחד והאמת,שזה נראה כל כך מקצועי כאילו “הנה שלפתי את הכף שלי שעושה כדורים מושלמים ועגולים של עוגיות בלחיצה. וגם לסופגניות של השנה הבאה זה יהיה מצוין! 
