השבוע הייתי בסדנת כתיבה שבה הפצירו בנו שאסור לנו לשדר עסקים כרגיל כשאנחנו מתיישבים מול הלפטופ. אם לא נכתוב מהצד הפגיע, הכואב והשרוט שלנו זה לא יעניין אף אחד. אם הייתי בוחרת לשדר עסקים כרגיל הייתי כותבת שיצאתי לחגוג עם בן זוגי, רני, את שלוש השנים שלנו ביחד, ואיזה כיף, אנחנו הולכים לחגוג את אהבתנו במסעדת דיסקו טוקיו. אבל לא, אני בוחרת לכתוב מתוך המקום הכואב שלי, של עייפות מצטברת מהשכנים החדשים שעברו לדירה למעלה והרסו לי את החיים עם מוזיקה מוגזמת מדי. כולנו יודעים שאם אנחנו עייפים אז אנחנו גם רעבים, נכון? אז ככה הגעתי למסעדת דיסקו טוקיו בערב שישי, עייפה, רעבה ובעיקר ממורמרת.
נכנסנו למתחם המסעדה, מדובר בחלל קטן ושיקי עם עיצוב מקורי של מלא מטריות שחורות. התיישבנו על הבר שמשקיף על פס המטבח, שדרך אגב יש בו אחלה תאורה לצילום המנות. תפריט הערב מחולק למנות פתיחה, מנות ביניים ומנות עיקריות. המלצרית החייכנית שאלה אם היא תוכל לקבוע איזו מנה תצא מתי, כמובן שהסכמנו. רני הזמין קוקטייל ורדרד, תמיד איכשהו יוצא שהקוקטייל שהוא מזמין מגיע בצבע ורוד, זה קטע. אני שלא כהרגלי הזמנתי קולה זירו, המלצרית שלחה אליי פרצוף מאוכזב ואני סימנתי לה שאני ממש עייפה ועדיין עצבנית מהרעש הנוראי של השכנים וש”חכו חכו מה אני אעשה להם”.
המנה הראשונה שיצאה אלינו הייתה טרטר טונה אדומה על מצע של אורז עם בזיליקום תאילנדי, רוטב פונזו ונגיעות ווסאבי (58 ₪). מנה טעימה בטירוף, קצת חריפה, אבל כל כך יפה שזה לחלוטין איזן. המנה הבאה בתור הייתה אפילו עוד יותר יפה. אם טרטר הטונה קיבל את תואר מלכת היופי, אז טרטר הבקר (58 ₪) זכה במיס עולם. מנה מקסימה ומיוחדת עם טוויל תפוחי אדמה ואיולי צ’ילי קוריאני שהיה חריף מדי בעיניי, ברמה שהזזנו הצידה חלק מהרוטב.
מסקשן הביניים לקחנו שומאי עם סויה ושמן ראיו (52 ₪). מנה שעל פניו נראית פשוטה, כיסוני עוף מאודים ברוטב טעים ומזמין, אך היא אכן עושה את העבודה. למנה העיקרית לקחנו חזה ברווז צלוי עם אטריות סובה ורוטב אגדשי (98 ₪), מנה גדולה ומכובדת שמגיעה עם צלוחית קטנה של וואסבי וצנון. למרות שהיו לנו הרבה ציפיות מהמנה הזאת, אולי גם בגלל המחיר הגבוה שלה, היא זאת שהכי פחות הרשימה אותנו, הטעמים שלה לא היו דומיננטיים במיוחד.
סיימנו את המנות וקיבלנו את תפריט הקינוחים, היה ברור לנו שגם הערב לא הולך להיות פה קינוח. אנחנו מפוצצים. המלצרית שוב הביטה בי במבט מאוכזב ואני הסברתי לה בנימוס שהברווז הביס אותנו. היא בטח שונאת אותי. על כל פנים, ההורים שלי גם אכלו במסעדה והם המליצו בטירוף על המאצ’ה בריי (42 ₪), קרואסון פודינג בקרם אנגלז עם גלידת מאצ’ה.
רגע, תעצרו הכל! מה לובשים לדיסקו טוקיו? מילת המפתח היא פנסי. לא צריך להיסחף וללבוש שמלת PROM, אבל LBD (שמלה שחורה קטנה) ונעלי עקב לגמרי יעשו את העבודה. גברים, תשאירו בבקשה את הכפכפים בבית ותנעלו סניקרס שוות, תלבשו חולצה מכופתרת ומכנסי ג’ינס בלי קרעים.
אז רולים של סושי לא תמצאו בדיסקו טוקיו, המסעדה היפנית של קבוצת R2M. גם לא מוזיקת דיסקו. אבל כן תמצאו שם מנות משובחות עם טוויסטים מסקרנים ושירות מדהים עם הסברים מפורטים מעובדי הפס, שלגמרי עושים חשק לפקוד את המקום פעם נוספת. בקיצור, באתי ממורמרת ויצאתי שבעה ומאושרת.
דיסקו טוקיו
הרצל 16, תל אביב
א-ה 12:00-16:00
א-שבת 18:30-23:00
צילום: אנטולי מיכאלו
